מה נשתנה: מה התחדש בלונדון מאז החתונה המלכותית האחרונה
החתונה המלכותית האחרונה התקיימה בלונדון לפני 30 שנה. מאז חלפו להם מים רבים בנהר התמזה. הנה כמה המלצות לבילוי בלונדון של ויליאם וקייט בימים של חתונה דרמטית
הנה הסיבה: הנושא הזה עמיד בפני שינויי הזמן. בואו נתחיל עם רעיון המלוכה. במזרח התיכון זה עניין גדול. אבל בבריטניה המודרנית, כל העניין נראה מוזר ואנכרוניסטי. תראו לי עוד אנשים במאה ה-21 שיכולים לצעוד על השטיח האדום בלי סוכן שלוקח עשרה אחוזים עבור התענוג?
תהיו בטוחים שבעוד מספר שבועות, כשלצידה של התהלוכה החגיגית מן הכנסייה הגותית אל ארמון בקינגהאם, יצטופפו תורים ארוכים של אזרחים פשוטים וימכרו המון מזכרות, אפשר יהיה שוב לדמיין שהעולם לא השתנה.
אבל העולם כן השתנה, למזלנו הרב. אחרי נסיעה של כמה ימים ללונדון וביקור באתריה, נוכחתי לדעת שהמון דברים השתנו מאז החתונה המלכותית האחרונה שהתקיימה בעיר, אי אז ב-29 ליולי, 1981.
את סיורי בלונדון התחלתי בקתדרלת סיינט פול, המקום בו התחתנו הנסיך צ'רלס וליידי דיאנה ספנסר.
לפני שלושה עשורים, יכלו התיירים לסייר ללא תשלום ברחבי הקתדרלה, להתבונן ברצפתה המפוארת, להרים עיניים ולנעוץ מבט בכיפת הענק בגובה 111 מטרים, שעוצבה בשלהי המאה ה-17 על ידי כריסטופר וורן. אמנם גם אז היה צריך לשלם כדי לטפס במעלה 257 מדרגות הספירלה אל "גלריית הלחישות", משם ניתן לצפות מטה אל המתפללים מגובה 30 מטר.
כיום ניתן לסייר בקתדרלה בחינם רק אם אתם שם כדי להתפלל. תיירים נדרשים לשלם כ-24 דולרים למבוגר ו-9 דולר לילד, עם הנחה קטנה למשפחות. אין ספק שאחזקת המקום עולה הון, במיוחד לאור כמות התיירים במקום.
כשצ'רלס ודיאנה נישאו כאן בשנת 1981, עקבו כולם אחרי הפרטים הקטנים: החלטת הזוג שדיאנה לא תאמר את המילה "לציית" כחלק משבועת הנישואין; השטיח האדום עליו צעדו; שובל שמלת הכלה באורך שבעה מטרים וחצי; האופן בו מעדה בלשונה הכלה בת ה-20 כשאמרה את שמו המלא של בעלה הטרי והחתן בן ה 32 שהתבלבל גם הוא בשבועתו.
אחרי האירוע, העריך הבי.בי.סי ש-600 אלף איש הצטופפו ברחובות ו-750 מליון איש בעולם צפו בטקס דרך מכשירי הטלוויזיה. בנם הבכור של הזוג, ויליאם, נולד פחות משנה לאחר מכן
ביציאה מהקתדרלה, צפיתי בנחילי התיירים הזורמים לכיוון דרום כדי לבצע משהו שלא יכלו לעשות לפני שלושים שנה: לחצות את נהר התמזה על גשר הולכי הרגל. "גשר המילניום" הממוקם כמה רחובות דרומית לקתדרלת פול הקדוש, הוא גשר תלוי עשוי פלדה, באורך 300 מטר. הגשר נפתח בשנת 2000 אבל נסגר תוך כמה ימים אחרי שדווח על תחושות של חוסר יציבות וחרדה על ידי אלה שניסו לחצות אותו. אחרי חיזוקים ושיפוצים נוספים, נפתח שוב לקהל בשנת 2002.
מה עוד לא ניתן היה לעשות בלונדון של 1981? הנה רשימה חלקית:
לרכב על "אופני בוריס". קשה לפספס את הכמות הרבה של דוכני "גלגלי ברקלי'ס" הפזורים ברחבי העיר. הם התחילו לצוץ ברחבי העיר בקיץ שעבר והמקומיים מכנים אותם "אופני בוריס" על שמו של ראש העיר הקודם שקידם את הפרוייקט, בוריס ג'ונסון.
אפשר לשכור את האופניים התכולות באחד הדוכנים תמורת פאונדים בודדים, לרכב אל האופק ולהשאיר אותם בסוף הנסיעה בדוכן הסמוך ביותר למלון שלכם. צריך אמנם אומץ לב כדי לרדת לכביש שבו נוהגים נהגי לונדון, במיוחד בצירים העמוסים ובעיקר לתמרן דרך כיווני הנסיעה ההפוכים. למרות זאת, רכבתי בסוהו ושרדתי.
מה עוד יכול התייר המחפש לחוות את האירוע הגדול, לעשות בלונדון?
אפשר לקנות צלחת מזכרת. מיד אחרי ההכרזה על האירוסין, אנשי גלריית "קיי.קיי אאוטלט גלרי" מהוקסטון סקוור במזרח לונדון, הורו למעצבים זריזים לעצב צלחות אספנים בלתי רשמיות מלאות בכיתובים ציניים. "תודה על יום החופש" נכתב על צלחת אחת ועל צלוחית אחרת "זו הייתה צריכה להיות אני".
למרות המחיר המופקע (36 דולר לצלחת), מכרה הגלריה כ-3,000 צלחות כבר בשבוע הראשון. "זה הפיל את האתר שלנו" אמר המנהל דניאל פנדר.
בשנת 1981, הייתה אמנם אווירה צינית ביחס לחתונה ממלכתית, אבל אני לא זוכר שמישהו כתב משהו על גבי צלחת.
אפשר ללכת לראות את אחת מהצגות שייקספיר בתיאטרון הגלוב הסמוך למוזיאון הטייט. תיאטרון הגלוב החדש, יוזמה של הבמאי סם וונמייקר, נפתח ב-1997 ומאז מעלה הצגות של שייקספיר בין החודשים אפריל ואוקטובר.
אפשר גם ללכת בעקבות הקריירה השניה של הנסיך צ'רלס כמבקר ארכיטקטורה. הגלריה הלאומית, שכוללת יצירות אמנות מן השנים 1250-1900 שאפה להרחיב את תחום פעילותה. כשהתקדמו התוכניות לבניית האגף החדש, לחץ הנסיך המופנם על בחירת ארכיטקטים שאינם מן הזרם הפוסט מודרניסטי לפרויקט. המוזיאון נכנע ושכר את שירותיהם של רוברט ונטורי ודניס סקוט בראון להקמת אגף סיינסבורי. האגף נפתח בשנת 1991 והעניק מרחב גדול יותר לתצוגת ציורי הרנסנס, חנויות ומסעדות המוזיאון.
אפשר ללכת לכיוון ה"ביג בן". לא נראה לי שלמקם בצד השני של הנהר את ה- london eye, גלגל ענק שמאפיל על הסמל התיירותי של לונדון, היה רעיון כל כך טוב. רכשתי לעצמי כרטיס כניסה בעיקר בגלל שלא היו שם תורים בשעות הערב. כניסה עולה 55 דולר למבוגר. בקיץ צריך להזמין מראש.
אחרי סרט הדרכה לילדים, עליתי בקפסולה השקופה מעל לעיר. נהר התמזה התפתל תחתיי ואורות העיר נפרשו מולי. המראה היה מרהיב, בעיקר לאמיצים שקמו מהספסל כדי להציץ דרך קירות הזכוכית. מן הנקודה הגבוהה ביותר בגלגל הענק, כשאנחנו בגובה 130 מטר באוויר, יכולתי להתפעל ממגדל הביג בן מעברו השני של הנהר.
מה"london eye", אפשר ללכת, כ-15 דקות הליכה, למנזר ווסטמינסטר, המקום בו ינשאו ויליאם וקייט ב-29 לאפריל, 11 בבוקר, שעון גריניץ'. אפשר להגיע למקום בכל שעות היום, אך לעולם לא תהיו שם לבד, המקום שורץ תיירים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם