מחקר: גם צבאו של היטלר נטל חלק בשואה
הקלטות סודיות של שבויים גרמניים מלמדות כי בניגוד לעמדה המקובלת, חיילי הוורמאכט השתתפו באופן פעיל ברצח יהודים באירופה
"יריתי בו מאחור. צרפתי אחד. הוא רכב על אופניים".
"מקרוב ממש?"
"כן".
"כי הוא רצה לשבות אותך?"
"מה פתאום. פשוט רציתי את האופניים".
כך שוחחו ביניהם שני חיילים גרמנים לאחר שנפלו בשבי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. כמוהם הגיעו, עוד במהלך המלחמה או מיד אחריה, המוני חיילים של גרמניה הנאצית אל מחנות השבויים של הצבא האמריקאי והבריטי.
רבים מתוכם, בעיקר קצינים, נבחרו למשימה מיוחדת: כדי לדלות מידע סודי שנצרו עמם הם נשלחו למחנות אחרים ושוכנו בזוגות בתאים שבהם הוסתרו מכשירי ציתות. כל שיחותיהם הוקלטו. הן כללו חומרים רבים, לאו דווקא סודיים, שמתעדים כמעט במקרה איך החיילים עצמם חוו את המלחמה, מה הרגישו וחשבו בזמן אמת, ברגע של כנות עם רעים לנשק.
מאחר שבעלות הברית התעניינו דווקא במידע הסודי והרגיש, נשכחו כל שאר תמלילי השיחות ה"רגילות" בארכיונים. רק עשרות שנים אחר כך החלו שני חוקרים גרמנים, זנקה נייצל והרלד וולצר, להתעמק ב-150 אלף דפים מאובקים, שבהם תומללו אותן שיחות. מלאכתם תוצג השבוע בגרמניה, בספר חדש, שקטעים ממנו הקדים לפרסם בסוף השבוע השבועון הגרמני דר שפיגל.
באוזני חבריהם דיווחו השבויים בפרטי פרטים על מה שראו, פרטים שינסו להסתיר בהמשך, לעתים בהצלחה, כדי לטעון שלא ידעו על השמדת היהודים. אחד השבויים, בדרגת גנרל, סיפר לשותפו לתא על מה שראה ביום ראשון אחד:
"הם נאלצו לשכב בבורות כמו סרדינים. מעל הבור עמדו שישה צלפים עם רובים. כשאני עברתי במקום, הבור כבר היה מלא, אז החיים היו חייבים לשכב על המתים כדי לקבל את הירייה. הם הסתדרו בשכבות דקות כדי שהמקום בבור לא ילך לאיבוד. לפני כן שדדו מהם את כל רכושם. בקצה היער היה תור באורך קילומטר וחצי. הם התקדמו צעד אחר צעד. המתינו למותם. רק נשים וילדים היו שם, בערך בני שנתיים".
בהביאו את העדויות האלה, ממקור ראשון, שופך המחקר אור חדש על שאלה שמוסיפה להציק לגרמנים עד היום: עד כמה ידעו חיילי הוורמאכט, מיליוני החיילים הרגילים, על השואה?
תערוכה שנדדה בגרמניה בסוף שנות התשעים הציתה את הוויכוח, שמסרב לגווע. כעשרה מיליוני
גם אם לא עסקו בעצמם במלאכת ההשמדה, רבים מהם נחשפו אליה והיו למעשה עדי ראייה. התמלילים מתארים מעין "תיירות שואה", כאשר גם האיכרים המ קומיים היו באים עם ילדיהם לראות איך טובחים ביהודים.
מהעדויות, שהוקלטו כמעט בדרך אגב, עולה ש הגרמנים לא באמת ניסו לשמור את הרצח בסוד. להפך, הם אפילו נהגו להתרברב בפני חבריהם לנשק. "הייתי פעם בגטו קוטנו", מספר אחד משבויי הוורמאכט בשיחה עם שבוי אחר זמן המלחמה.
"פגשתי שם קצין אס-אס, דיב רנו על כל מיני דברים ופתאום הוא שאל אותי:'רגע, אולי תרצה לצלם אותנו יורים בהם? אנחנו תמיד יורים בהם על הבוקר. אבל בשבילך, יש לנו כאן עוד כמה יה ודים, נוכל לירות בהם גם אחר הצהריים'. הם בכלל לא מבינים שהחיילים שלהם הופכים לחיות".
בגילוי לב מדברים השבויים בינם לבין עצמם גם על חוויותיהם עם נשים באירופה הכבושה: "בוורשה עמדנו בתור, עד הרחוב. כל אישה קיבלה 14 או 15 גברים בשעה. אבל כל יומיים החליפו אותה באישה אחרת", מספר אחד השבויים.
ועל כך משיב לו חברו לתא: "בפריז ראיתי את החיילים שלנו תופסים בחורות באמצע הבר, זורקים אותן על השולחן, ויאללה. אפילו נשים נשואות". סירוב היה עלול להיות קטלני: "היה אחד, קצין אס-אס, שתפס לעצמו רוסיה יפהפייה. אבל היא לא נתנה לו. כבר למחרת היא עמדה ליד הבור. הוא ירה בה בעצמו ואז בעל אותה, מתה".
כתב דר שפיגל, יאן פליישהאואר, מסיק מהמחקר החדש, שאינו זמין עדיין לציבור, שהניצול המיני הופנה בשגרה גם כלפי יהודיות. זהו חומר נפץ היסטורי שכן הדעה המקובלת בקרב היסטוריונים היא שהחיילים הגרמנים דווקא נמנעו מכך, רובם ככולם. "בית הבובות", ספרו של יחיאל די-נור ("ק. צטניק") על אסירות יהודיות שחויבו תת שירותי מין באושוויץ, נחשב פיקציה.
נעמה שיק, חוקרת שואה ביד ושם, טוענת שנשים יהודיות נאנסו לרוב על ידי משתפי פעולה מקומיים, ש כן תורת הגזע הרתיעה את הגרמני ם מלעשות כן. אך מהעדויות שנתגלו כעת עולה שהאי סור לא מנע מחיילים לנצל יהודיות. חיילים גרמנים הציעו להציל יהודיות בתמורה למין.
על מנת שלא יתגלה "חילול הגזע" שבצעו החיילים, רבות מהן, לפי דר שפיגל, הוצאו להורג בידי האנסים מיד לאחר המעשה. לא מן הנמנע שהספר החדש יוביל, לאחר פר סומו, לכמה שינויים בהיסטוריה המקובלת של השואה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם