מאבדים שליטה: טיל הנ"ט כוון לעבר ילדים
מעבר לצד המפלצתי של שיגור טיל לעבר אוטובוס מלא ילדים, היורה אמור לדעת מה הייתה התוצאה של מספר גדול של קורבנות: עופרת יצוקה 2

לכאורה, כל זה אומר שבצמרת החמאס החליטו החלטה קרת רוח, שאם התוצאה של כל זה תהיה כניסה מסיבית של ישראל לרצועה ואולי אפילו כיבושה מחדש, אז שיהיה. אבל בצמרת פיקוד הדרום לא ראו אתמול את הדברים כך: מדובר, אמרו שם, במשהו הרבה פחות מסודר. "חבורה של בריונים", הגדיר גורם בכיר את צמרת הזרוע הצבאית של החמאס שהביאה אתמול את ההסלמה ברצועה לשיא חדש.
בצה"ל העריכו עוד שהבחירה באוטובוס הייתה כמעט מקרית: החמאס ביקש עד עכשיו לפגוע במטרות צבאיות, והירי על המטרה האזרחית הברורה והרגישה היה תוצאה של הכישלון לפגוע בחיילים. שלשום נורה טיל גם על טנק, אבל לא פגע במטרתו. מישהו, אולי אפילו ברמה המקומית, לחץ על הדק השיגור מתוך תסכול, והתבערה שהצית טרם הסתיימה.
בצה"ל גם לא מכחישים שלאופנסיבה שלנו יש חלק לא קטן באווירה הטעונה בדרום. הם החליטו שאנחנו השתגענו, אמר גורם בכיר אמש, והתכוון לא רק לחיסול החוליה בסוף השבוע הקודם, אלא לכל שרשרת האירועים שהחלה לפני יותר מחודש, כשצה"ל החליט שהחמאס ישלם עבור כל ירי מהרצועה, ולא חשוב מי יורה. כבר אז נשאלה השאלה אם החרפת התגובה של ישראל תייצר אצל החמאס הרתעה, או אולי תגרום לאובדן הבלמים המעטים של אחמד ג'עברי ופקודיו. אחרי אתמול, התשובה ברורה ומדאיגה.
לישראל אין עניין בהידרדרות למערכה גדולה יותר, אבל איך מונעים אותה מול יישות מפוררת, שלא ברור מי פוקד בה על מי - לזה אין ממש תשובה. ג'עברי אינו נשמע כנראה לזרוע המדינית של התנועה. וכפי שנראה אתמול, יש בידי אנשיו יכולות המסוגלות לשנות המצב מעיקרו במחי טיל אחד.
לא ברור גם איך מעבירים מסר מרתיע למי שאינו נושא בשום אחריות לנפגעים מירי התגובה הישראלי - לא לאנשיו שלו ולא לאזרחים. בשנות המלחמה נגד חיזבאללה בדרום לבנון, שיש יותר קווי דמיון בינן לבין המצב הנוכחי ברצועה מאשר בינן לבין המצב הנוכחי מול חיזבאללה, נטבע המושג "כללי משחק". מאתמול יש לו משמעות מקאברית - שום כללי משחק אינם יכולים לכלול ירי על ילדים. אבל גם לא ידוע עם מי משחקים, ולכן עם מי אפשר לקבוע כללים.
התגובה של ישראל טרם הסתיימה.
וכך נגרר המצב בדרום להסלמה, שלא רק שאין איש שרוצה בה אלא איש גם אינו מוצא בה תועלת אפשרית. צריך להכיר בזה, אמר קצין אחר לאחרונה, שהאלטרנטיבה היחידה למצב הקיים היא כיבוש הרצועה להרבה זמן - דבר שאיש אינו באמת מעלה בדעתו במצבה המדיני הנוכחי של ישראל. וכך, כשאין מה להרוויח וכל צד רוצה רק ללמד את השני לקח, הרצועה מידרדרת לעבר מה שנראה כרגע כסוף ידוע, אלים וחסר תכלית.