מה עושים ראשי ממשלה במצוקה?
שני דברים יכולים לעשות ראשי ממשלה במצוקה או כאלה שנתונים בחקירות: שלום או מלחמה. בשאלה זו מתחבטים כעת רבים וטובים
נשאלת השאלה, מה למפלגת הליכוד ולעסק המעופש הזה? מדוע משפחת נתניהו רותמת את מערך התקשורת של מפלגת השלטון להגנתה העצמית מפני תחקירים עיתונאיים? הרי לא מדובר בפעילותו של בנימין נתניהו כראש הממשלה.
מדובר בנסיעות שנעשו לאורך תקופה ארוכה, תמיד עם ה"רעיה" המסורה, פעמים לא מעטות אלו היו בכלל חופשות קסומות ויקרות, שאליהן יצאו בני הזוג, וסביבן שובצו הרצאות לא נחוצות בהכרח מטעם גופים ממלכתיים, כדי שאפשר יהיה לבקש מימון.
אז למה נתניהו לא שוכר לעצמו דובר אישי, שיעסוק בטיפול בפרשות האישיות האלה? האם קדימה מגיבה בשמו של אהוד אולמרט על פרשת ראשונטורס או על פרשת טלנסקי, או על שלל התיקים והחקירות והפרסומים שהיו בעניינו? התשובה היא לא. אמיר דן, יועץ תקשורת אישי, שמקבל בכל חודש צ'ק מאולמרט, הוא שמגיב. גם כשאולמרט עוד היה בתפקיד.
נתניהו עצמו, וזה כבר פורסם כאן, התקשר בזמנו למני מזוז וביקש אישור להשתמש במערך התקשורת שלו כראש ממשלה לדברור המשבר. מזוז לא אישר. על פי היועץ המשפטי לממשלה, משבר הקשור לעניינים אישיים לא יכול להיות מדוברר בכלים ממלכתיים.
אז בלית ברירה חזרו אז לשעיה סגל (אחרי שנזרק). ומה עכשיו? זרקו שוב את שעיה (בינתיים), והתלבשו על הדוברות הפוליטית של הליכוד. אצל משפחת נתניהו עדיף ששום דבר לא ישולם מהכיס הפרטי. אנחנו עדיין ממתינים לקבל צילומי חשבוניות על התשלומים שמבוצעים, לטענת המשפחה, לעורך הדין דוד שמרון, למשל. או לשעיה סגל.
שניהם
בענייניהם של שמרון וסגל, הדברים מעוררים תהיות קשות עוד יותר. סגל הוא יחצן ולוביסט ותיק ומוכר, בוחש בהון-שלטון לפרנסתו. היותו מסומן כמקורב לראש הממשלה לא מזיק לעסקים.
שמרון? שווי העבודה שהוא עושה בשביל נתניהו, בכל נושאי התחקירים שמתפרסמים (וגם אלה שלא), תביעות הדיבה שמוגשות (ואלה שלא), מצטבר למאות אלפי שקלים, אם לא יותר מזה. חשבוניות? נאדה. לא מראים.
זאת ועוד, שמרון הוא שותפו של עורך הדין יצחק מולכו, שהוא כידוע שליחו המדיני המיוחד של ראש הממשלה, והאיש שמנהל למענו את כל המערכת המדינית הגלובלית והמגעים הרגישים ביותר עם ממשלים זרים ובכלל. גם העמדה הזו יכולה להיות מגולמת להרבה מאוד יוקרה, קשרים, ובעתיד אולי גם עסקים וממון רב.
שלא יהיה ספק, לא מדובר בחריגה מכללים, אבל מדובר כזכור באותו משרד עם שני שותפים. אחד שמרון, שהורג את עצמו באוהלה של שרה כמעט סביב השעון, והאחר מולכו, שמשייט בעולם ומייצג את ראש הממשלה ואת המדינה.
אז האם אין כאן הצדקה ציבורית להציג חשבוניות ולהראות כמה, אם בכלל, משלמת משפחת נתניהו לבעלי המקצוע הללו? יש ויש. אז איפה החשבוניות הללו? לוטות בערפל, בינתיים.
יש למשפחת נתניהו עסק עם חשבוניות קצת יותר נפיצות עכשיו, אלה שהציג רביב דרוקר ביום רביעי בערב בערוץ 10. אלה שמצביעות, לכאורה, על מימון כפול לנסיעותיהם של בני הזוג נתניהו. אלא אם כן יתברר, כפי שטוענים בסביבת נתניהו, שהן מזויפות.
אחרי פרוץ פרשת ביביטורס כתבתי כאן שמדובר בקייס כבד וחמור יותר, לכאורה, מאשר ראשונטורס. אני עומד מאחורי ההערכה הזו, וככל שנוקף הזמן היא מתחזקת. עוד הרבה לפני המימון הכפול, יש כאן לא מעט דברים לבדוק.
בשבוע שעבר הובאה כאן עדות מהנסיעה ההיא של בני הזוג נתניהו בשנת 2004 לטירת "העז המוזהבת", בעיירת קיט יוקרתית בדרום צרפת. הסיפור הזה פורסם לראשונה בידיעות אחרונות כמה שנים קודם לכן, אבל בגרסה ההיא הוא הובא מפיו של יהושע מצא עצמו, נשיא הבונדס (שפתאום חזר בו, משום מה, ועכשיו הוא מגן בלהט על נתניהו. מעניין למה).
מצא מצוטט בידיעה בידיעות לאורך ולרוחב. הסיפור הטרי שפורסם כאן בשבוע שעבר אינו מבוסס על מצא, אלא על עדות נוספת, אמינה יותר, ישירה יותר, ששופכת אור חדש וברור על הפרשה. למבקר המדינה או למשטרה לא צריכה להיות בעיה מיוחדת להגיע לחומרים הללו.
הם מוכיחים, לכאורה, שנתניהו הוא שדרש את המלון, הוא שקבע את התאריכים, הוא שקבע את האזור (הריביירה הצרפתית, למשל), והבונדס תפר לדרישתו זו הרצאה ביום הראשון, הרצאה ביום האחרון, ושילם. זו הייתה השיטה ביותר מחופשה אחת. חופשות שעלו, אגב, מאות אלפי שקלים. סגנון חיים טייקוני, חזירי, שמעורר תחושת גועל נפש וגם לא מעט דיכאון.
אבל מעבר לחזירות, יש כאן גם חשד כבד יותר. האם תקין שנתניהו, שר אוצר בישראל, שמתוקף תפקידו אחראי גם לבונדס, יכול להכתיב לעצמו חופשות בחו"ל בתאריכים ובמלונות כבקשתו (תמיד הכי יקרים בסביבה, סדרי גודל של אלפי אירו ללילה), כשהבונדס תופר סביבן הרצאה או שתיים ("ביום הראשון וביום האחרון", לא להפריע את מנוחת הנופשים)?
אגב, גם בנסיעה אחרת לפריז ב-2007 יש כמה עדויות מעניינות שטרם פורסמו. על פי העדויות הללו, שוב ביקש נתניהו לבוא לחופשה, ולצורך זה ניסה "להצטרף" לאירוע בונדס שהיה מתוכנן חצי שנה מראש, לכבודו של הנשיא יצחק נבון.
אנשי הבונדס, בייאושם, פנו לנבון כדי לשאול את דעתו. על פי העדות שבידי, נבון סירב. "מי כתוב בהזמנה?", שאל את אנשי הבונדס, "אני או הוא?". בדין ובצדק סירב. לכן נקבעה לנתניהו ארוחת ערב עם עשירי צרפת, כדי שזו "תלבין" את השהות בפריז (עם שרה ועם יאיר, שהצטרף לסוף השבוע).
שוב, במילים אחרות: זה לא שהבונדס מארגן אירוע ומזמין את נתניהו להשתתף בו. זה נתניהו שמארגן חופשה, והבונדס מנסה להלביש עליה אירוע, כדי שאפשר יהיה לממן אותה. מה שהופך את הספין של הליכוד מתחילת השבוע "לבדוק את כולם", למגוחך במיוחד. מה הקשר של "כולם" לכאן?
כן, השרים, הח"כים, סגני השר, כולם נוסעים לחו"ל. כשזה באישור ועדת האתיקה, אין בעיה. יש אירועים, מזמינים אותם לאירועים האלה, והם נוסעים. חלק מהנסיעות הללו, אגב, אינן תענוג גדול. אבל נתניהו נוסע בלי אישור ועדת האתיקה (שלושים נסיעות לפחות, על פי דרוקר).
הוא שקובע את היעד ואת השהות ואת המלון, ואז מארגן סביב זה אירועים. ומי שנוסע במימונם של אנשי עסקים פרטיים וטייקונים, הוא נתניהו. לפחות על פי התחקיר. אז למה לערבב את "כולם" בעניין הזה? במה הם חטאו?
אגב, לאותה חופשה בפריז הגיעו בני הזוג נתניהו מאירוע אחר, שהתקיים ביום שלישי בעיר. הם שהו שם על חשבון ארגון אחר, אבל מכיוון שהאירוע התקיים בשלישי, הם היו אמורים לעזוב ביום רביעי בבוקר. ככה זה עובד.
הארגון המזמין משלם את השהות עד האירוע, המוזמן אמור לעזוב למחרת. אבל הם רצו להישאר כל הוויקנד. למה? כי הבן היה אמור להגיע אליהם בחמישי (על פי הגברת נתניהו, הוא בא כדי לנצל נקודות טיסה שתוקפן עמד לפוג), ולבלות איתם את סוף השבוע בפריז.
אז מה עושים? פונים בבהילות לבונדס. מנסים להצטרף לאירוע של נבון. נדחים. אז מארגנים ארוחה. מטעם הבונדס כמובן. למתי? לחמישי בלילה. כדי שהיא תצדיק הישארות בפריז כל סוף השבוע (בשישי כבר אין טעם לחזור. . . עלולים לחלל שבת).
את השהות הזו, אגב, מימן הבונדס, על פי העדויות שלפנינו, באופן מלא. כולל ניקוי יבש, כמובן (את הוצאות מלון "העז המוזהבת" מימן הבונדס במחצית, וסיפק מימון מלא לכל שאר ההוצאות).
בואו נחזור לליכוד. בתחילת השבוע עוד הצליח נתניהו במאמץ עילאי לגייס לטובתו כמה מבכירי השרים. דן מרידור, בני בגין, גדעון סער. לפחות בחלק מהמקרים הופעל עליהם לחץ כבד, בעיקר מכיוונו של גיל שפר, ראש הלשכה החדש. מעניין אם גם השבוע יסכימו בכירים בליכוד לעלות לשידור.
בין השורות מתחילה לבצבץ ביקורת. התמרמרות. שאלות קשות. תובנה שהמשבר הזה לא חולף. שלא יהיה כאן מנוס מחקירה. שהמפלגה עלולה למצוא את עצמה במדרון חלקלק. ביקורת חריפה במיוחד נשמעת על יועצת התקשורת והאסטרטגית החדשה, אורית גלילי-צוקר, שגויסה בשבוע שעבר לצוות האסטרטגי של הליכוד להכנת הבחירות הבאות (שיתקיימו בעוד יותר משנתיים, על פי גרסת נתניהו עצמו).
אבל בפועל הפכה גלילי-צוקר למליצת היושר החדשה של שרה נתניהו ובעלה בתקשורת (שעיה שלנו, מסכן, הושלך שוב לכלבים. כמה אופייני). גלילי-צוקר, איך נגיד את זה בעדינות, לא ממש המריאה. נכון יותר, המריאה ישר לתוך הרצפה.
כבר בהופעתה התקשורתית הראשונה היא כינתה את שרה נתניהו "מגה סלב" וציינה שכן, שרה בפרונט, היא צריכה להיות שם, הציבור מצביע ליכוד ומקבל עסקת חבילה, שרה וביבי יחד, בכל מקום. בדיוק הפוך מהגישה הנהוגה עד עכשיו של האישה העמלה והעובדת שלא מתערבת, כי פשוט אין לה זמן לכל ההבל הזה.
לבי לגלילי-צוקר. הרי צריך להתפרנס ממשהו. חבל, כפי שאמר פעם גבי פיקר (חברו הטוב מילדות של ראש הממשלה), שכבר אפשר לדעת איך זה ייגמר. בדיוק כפי שזה נגמר עם כל האחרים (שי בזק, אביב בושינסקי, נפתלי בנט, איילת שקד, שעיה סגל, רוני מאנה, משה ליאון, ניר חפץ, עוזי ארד, שלום שלמה ועוד עשרות רבות של שמות שבאו והלכו כלעומת שבאו).
על פי פיקר, כל מי שבא לעבוד עם נתניהו צריך להקליט תשדיר פרידה עם קוראן ועם דגל חמאס, כי בסוף זה ייגמר בפיצוץ. גם גלילי-צוקר, אם תעשה בירור, תגלה את האמת המרה על מה שמתחולל שם. כדאי, אולי, שהיא תרים טלפון לגילה אלמגור, שיצאה השבוע אף היא להגנתה של שרה נתניהו, ותסביר לה. הרי אלמגור טוענת ששרה לא אשמה, שהיא רק ה"רעיה" המסורה, ושאם יש למישהו טענות על משהו, שיפנה אותן לבוס.
מצד אחד, אלמגור צודקת. האחריות הכוללת מוטלת על בנימין נתניהו. הוא שנבחר, לא היא. לכן אם היא השולטת והקובעת, זה באשמתו. אבל מן הצד האחר, ויש גם צד אחר, באה היועצת האסטרטגית החדשה של בני הזוג וקובעת בקולה, ברדיו, ששרה וביבי הם עסקת חבילה, וששרה בפרונט, ושמי שמצביע ביבי מצביע גם לשרה, אז איך כל זה מסתדר עם הטיעונים של גילה אלמגור? זהו, שזה לא מסתדר.
וגם הניסיונות להוכיח שתמיד היו סקנדלים עם נשות ראשי ממשלה הם לא יותר מפתטיים. סקנדלים היו, וגם יהיו. תופעה כזו לא הייתה ולא תהיה. לא היה ראש ממשלה שראש הסגל שלו עובד בעצם אצל אשתו, ותפקידו היחיד הוא לחלות את רצונה, להגשים את צווייה, לדווח לה מה קורה בתוך הלשכה בזמן אמיתי, ולהכשיר בשבילה את הבית הפרטי בקיסריה על חשבון המדינה.
לא היה עוד ראש ממשלה שאשתו יכולה למנוע ממנו מלקיים פגישות. שכל מי שעובד במחיצתו צריך לקבל את אישורה. שהיא המוציאה, והיא המביאה. שעל פיה יישק דבר וגם שרים מופנים, לפעמים, אליה לקבלת פתרון. לא היה עוד ראש ממשלה שאשתו מתעקשת ואף חייבת להיות איתו תמיד בכל מקום, גם בנסיעות עבודה קצרצרות.
הדבר הטוב היחיד שיצא לביבי מהפרשה הנוכחית הוא שלשם שינוי ובאורח נדיר מאוד, הדירה שרה רגליה מהמטוס בטיסה שלשום לברלין ולפראג. וגם הדרישה החצופה, החזירית, הבלתי נתפסת להקמת "מערכת שינה" במטוס בעלות של עשרות אלפי שקלים על אף שמדובר בטיסות קצרצרות, ירדה מהפרק.
לא היה עוד ראש ממשלה שהשיירה המאובטחת, היקרה והכבדה שלו, נוסעת לבית הרשמי לאסוף את רעייתו (במקום שזו תימשך ותצורף אליה), למרות התנגדות השב"כ. וזו, רבותיי, רשימה חלקית ומקרית לגמרי.
לנוכח כל הדברים הללו, העיסוק שאנו עוסקים בפרשה הזו אינו רכילותי. מדובר בעיסוק קיומי. כל מי שמכיר את מה שקורה, כל מי שהיה שם, כל מי ששם, יודע שמדובר בסיכון ממשי. שמדובר בפגיעה בתפקודו של ראש ממשלה, בצורך שלו בסביבה נקייה, סטרילית ורגועה, באפשרות שלו לגייס לעבודה את מיטב האנשים.
מי שבקיא, יודע איך בוטלו בעשרת הימים האחרונים כמעט כל ענייני הלו"ז, כולל פגישות עם ראשי זרועות ביטחון, והכל הוקדש לביביטורס. בפאניקה האופיינית למשפחה. רק אלוהים יודע מי שיגר את שרה לאולפן ערוץ 2 (ההערכה שלי: בעלה), כדי שתגרום שם נזק נוסף לעצמה ולעניין. רק אלוהים יודע מי, בכל המהומה הזו, גם שומר עלינו.
עכשיו מגיע, סוף סוף, תורו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין. איך שלא יביט בסיפור הזה, יגיע לאותו אילוץ. צריך להורות על פתיחת חקירה. אין ברירה אחרת. ממש אין מנוס. ויינשטיין יודע את זה היטב. הוא איש ישר, שמכיר מצוין את משפחת נתניהו, וייצג אותה במאבק ההוא בפרשת עמדי והמתנות. נתניהו יצא מהחקירה ההיא בעור שיניו. נחלץ על הקשקש.
חסידיו, שמתהדרים בתבונתו, בכושר תפיסתו ובהבנתו, מתקשים להבין איך אחרי שנכווה ברותחים, ממשיך נתניהו להתעסק איתם. איך הפרשה ההיא לא הפכה אותו לזהיר. לא גרמה לו להבין שצריך להתחיל לשלם. שלא הכל יכול להיות על חשבונם של הציבור או המדינה, או הנדבן התורן.
ואיך, אחרי שדרוקר תפס אותם טסים למלון קונאוט השערורייתי בלונדון במהלך מלחמת לבנון השנייה (שהות שעלתה מאות אלפי שקלים), איך אחרי זה הם מעזים להמשיך, באותו קצב, באותו מלון, בתיאבון הולך וגובר. איפה הזהירות, איפה התבונה, איפה השכל הישר?
בניגוד לאולמרט, אומרים אנשי נתניהו, ביבי הוא פחדן. הוא לא עבר על החוק. הוא נהנתן, זה נכון. אבל הוא לא חוצה את הקו. ובכן, מתברר שאת זה בדיוק צריך עכשיו לבדוק. כי ביבי באמת פחדן, את זה כולנו יודעים, השאלה אצלו היא מאזן הפחד.
ממי הוא מפחד יותר. מהמבקר או מהרעיה. במרוץ הפחדים ההיסטרי הזה שמתחולל בקרבו, קשה לתפקד. במשך שנים מזהירים אותו, מדברים איתו, אומרים לו, גם מקורבים ואוהבים, עד כמה ההתנהלות הזו מסבה לו נזק.
עד כמה הגיע הזמן שיתפוס את השלטון באמת, ויכתיב הוא את הכללים ואת הקצב. אבל הוא בסך הכל קונה זמן. מחופשה לחופשה, ממלון למלון, מטיסה לטיסה. העיקר שיעבור עוד יום של שקט יחסי. והנה, רעש גדול ורב. מהומה של ממש. כמה חבל.
מה עושים ראשי ממשלה במצוקה או כאלה שנתונים בחקירות? שני דברים הם יכולים לעשות. שלום, או מלחמה. אריאל שרון הלך להתנתקות. יש כאלה שטוענים שעשה את זה בגלל החקירות. אני לא ממש קונה את התאוריה הזו, אם כי לאף אחד אין הוכחות.
העובדה היא שההליכה שלו לשם, עם המאבק המר בטרור המתאבדים, הקנו לו חסינות מסוימת. מזוז סגר את התיקים נגדו (ושלח את בנו עמרי לבית הסוהר). אהוד אולמרט הלך גם הוא לשלום. אבל במקרה הזה, את התיקים שסגר מזוז לשרון, פתח מזוז לאולמרט. ואף הוסיף כהנה וכהנה.
מלחמת לבנון השנייה הרסה את המערכת החיסונית של אולמרט, הליכתו לשלום עם אבו מאזן הייתה מאוחרת, התקשורת רדפה אותו בעוצמה שלא נראתה כאן אף פעם, מערכת המשפט והמשטרה השקיעו בו מטמון עד שנלכד (בינתיים).
מה יעשה נתניהו כדי להתיש ולהוריד את רודפיו מעל צווארו? האם ילך לשלום? אל תעצרו את נשימתכם. אין סיכוי. נתניהו יודע שבמצבו הנוכחי לאבד את גרעין התמיכה בימין זו התאבדות. האם ילך למלחמה? או, זאת שאלה מצוינת. ואפילו גורלית. כי יש לנו, כידוע, במי להילחם. אף פעם לא יחסר. וגם יש על מה. למי ששכח, נתניהו רואה בעצמו שליח עלי אדמות למניעת הגרעין האיראני. זו משימת חייו.
לא שעד עכשיו הוא שינה משהו מהותי, אבל סביב זה, ורק זה, הוא מתנהל. עד עכשיו מצא שותף יחיד, אבל מוצק, בדמותו של שר הביטחון ברק. התעקשותו של ביבי על הברית עם ברק באה משם. מהידיעה שמול התנגדותה של מרבית מערכת הביטחון להרפתקה במזרח, יש לו את ברק, שר הביטחון, הרמטכ"ל, החייל מספר אחת.
שניהם מנצחים על ההכנות ההכרחיות (גם על פי התפיסה הפרגמטית והפייסנית) למהלומה על איראן. הכנות שמואצות מאוד לאחרונה. האם הדרך לכבות את להבת "ביביטורס" תהיה בלהבות במזרח? בשאלה הזו עוסקים ומתחבטים עכשיו רבים וטובים. היא צריכה לעניין גם אותנו.
אקו"ם