החל מסע ההלוויה של השחקן ג'וליאנו מר
מאות בני אדם חלפו ליד ארונו של השחקן שהוצב בחיפה. משם ימשיך מסע הלוויה של מר למחסום ג'למה עד שיגיע לקיבוץ רמות מנשה שם ייטמן
בשעה 16:00 אחר הצהריים יגיע מסע ההלוויה לתחנה האחרונה: בית העלמין בקיבוץ רמות מנשה שבצפון, שם ייקבר מר לצד אמו, ארנה.
מר נורה למוות לפני יומיים בידי רעול פנים בכניסה למחנה הפליטים בג'נין, בעת שעשה דרכו למכוניתו. לפי עדי ראייה, מר יצא מהתאטרון כשאלמוני שהמתין בחוץ קרא בשמו, וכאשר התקרב, כיסה את פניו, ירה בו חמישה כדורים ונמלט מהמקום.
מר הובהל לבית החולים בג'נין כשהוא פצוע אנוש. הרופאים נאבקו על חייו אולם בתוך דקות ספורות נאלצו לקבוע את מותו.
כוחות הביטחון בישראל מעריכים כי הרצח בוצע על רקע סכסוך פנימי או ריב
מר מתגורר בג'נין מספר שנים בדירה שהוא מחזיק בבעלותו. צה"ל מאפשר זאת לערבים ישראלים באמצעות מעבר לשטחי הרשות הפלסטינית, מה שאסור לאחרים. מר נרצח בשטח בשליטת A המוגדר פלסטיני, ולכן האפשרות של כוחות הביטחון לחקור את הסיבות לתקרית נמוכה.
מר נולד ב-1958 ולאחר שירותו הצבאי למד בבית צבי ופנה לקריירת משחק. תפקידו הראשון בקולנוע היה בסרט "המתופפת הקטנה" של הבמאי האמריקאי ג'ורג' רוי היל, שם שיחק לצד דיאן קיטון. בהמשך כיכב בשלל סרטים ישראלים, ביניהם "זעם ותהילה" של אבי נשר (שם שיחק למרבה האירוניה פעיל במחתרת לח"י), "זהר" של ערן ריקליס ו"כיפור" של עמוס גיתאי.
בשנת 2002 אף היה מועמד לפרס אופיר על תפקידו ב"טאהרה" של גיתאי. בנוסף שיחק במספר הצגות בתיאטרון בית לסין, תיאטרון חיפה ותיאטרון הבימה, ואף ביים ב-2003, יחד עם דניאל דניאל, סרט דוקומנטרי עטור פרסים – "הילדים של ארנה" – שעסק בתיאטרון של ילדים שהקימה אמו בג'נין בשנות ה-90. הוא הותיר אחריו אישה בהריון ובן אחד.
בתעשיית הקולנוע והתיאטרון הישראלית קיבלו הערב את הבשורה על ג'וליאנו מר בג'נין בהלם מוחלט. השחקנית ענת וקסמן, ששיחקה עם מר בסרט "סיפורי תל אביב", אמרה היום: "אני הכרתי אותו לפני 25 שנים והוא היה אדם מאוד מבולבל. הוא כל הזמן חי את המתח של יהודי-ערבי, וזה הדבר שדיבר בתוכו. הוא חי בסרט והוא מת בסרט".
"אני חושב שזה מזעזע, מזעזע, מזעזע", אמר הבמאי עמוס גיתאי, שעבד עם מר במספר סרטים. "ג'וליאנו הוא דור שלישי של אנשים שהאמינו שהם בגופם יתקנו את השנאה בין העמים. סבא שלו היה פעיל ואמא שלו התחתנה עם ערבי. אלו אנשים שחשבו שהם יגשרו על השנאה ולצערם לא הצליחו".
"אני המומה", אמרה השחקנית גילה אלמגור, שמר שיחק בהצגה שנכתבה על פי ספרה "עץ הדומים תפוס", "הוא חצה את הקווים כדי לעזור להם והוא היה שם בשביל לעזור, הוא הלך רק כדי לעשות להם תיאטרון. הוא שיחק אצלנו ב'עץ הדומים תפוס' וכולם אמרו לי 'שלא תעזי'' ובכל זאת לקחנו אותו והוא היה מדהים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם