לגולן באהבה מרוממה
מה רע בזמרות ששרות בסגנון טורקי? ינון מגל, מגיש מהדורת "מבט" בערוץ הראשון, אוהב את התוכנית של אייל גולן ולא הולך להתנצל על זה. טור אישי חד פעמי במיוחד עבור "רייטינג"
אייל גולן ושופטי התוכנית יוסי צבקר
חסרונותיה, מבחינתי הם גם יתרונותיה: האווירה האולפנית יוצרת תחושה של מציאות, שולחן השופטים הפשוט משדר עבודה, והספות ב"קיסריה הקטנה" מזכירות שבאנו לכאן כדי ליהנות. שאר הסטיילינג - לפחות בשלבים הראשונים של התוכנית - בבעיה קשה, אבל מסטיילינג גרוע אף אחד עוד לא מת.
לצערי פספסתי הרבה מהתוכניות, אבל הספקתי לשמוע לא מעט קולות מדהימים באלו שכן ראיתי, נערות ובחורות צעירות שמצליחות לרגש באינטרפרטציה שלהן לשירים מהעידית שבזמר המזרחי. את הניגון שמתגלגל במשך אלפי שנים בכל הגלויות - המקאמים והסלסולים שעברו בתוך המשפחות, הפיוטים המדהימים בבתי הכנסת - הן מבצעות אמנם עם לא מעט מחשופים ומכנסיים נמוכים במיוחד, אבל עם הרבה כוונה וידע הנובעים מהדנ"א שלהן (כמעט כולן, אגב, מנשקות את המזוזה בדרך לאולפן). הבחירות של אייל גולן טובות. יש לו עין טובה, תרתי משמע. גם השופטים עושים מלאכתם נאמנה, בלי לפגוע במתמודדות שלא לצורך. אני אוהב את הכנסת האורחים באולפן, את הפרגון, את הדואטים עם הזמרים ואת הרעיון להביא שירים חדשים.
קחו למשל את "הפחד לאבד אותך" המשובח של איציק שמלי, שסיפק רגעים מדהימים של ארבע המתמודדות בגמר השבועי, כולל את דניאל כהן בת ה-18 מאשקלון , שנראית כאילו הגיעה מהמקום הכי רחוק מגלגלצ. בסגנון טורקי שלא תשמעו בשום מקום אחר היא קרעה את הפאנל, את האולפן ואותי, לבד, באחת וחצי בלילה. מה רע? וכן, זמרות צעירות ששרות בנוסח טורקי תוכלו למצוא רק בערוץ 24. יכול להיות שאופנתי היום להתעצבן מהערוץ, אבל 24 הוא ערוץ נישה, והנישה הזאת היא שמאפשרת את הזרימה והמרחב של תוכנית כמו "אייל גולן קורא לך".
ועדיין, נישה היא נישה. גם כשזמרים מזרחיים מפוצצים את קיסריה, את נוקיה ואפילו את היכל התרבות (כמו ששום זמר "מערבי" צעיר לא עושה), המוזיקה שלהם עדיין נישתית. זה כנראה עניין של זמן - עניינים תרבותיים, גיאוגרפיים ודמוגרפיים. לא מפתיעים אותי, למשל, הקוצים שיצאו בין נינט ואייל גולן: הוא צמח בז'אנר, נשאר שם וכבש את הפסגה; היא פרצה עם "ים של דמעות" של זוהר ועפה למעלה, רק שמשם היא מנסה ליצור "אני" חדש (ויש שיאמרו כי נינט בעצם מנסה להפוך את עורה). שניהם , לכאורה, הגיעו מאותו המקום, אותו מקום שרוגל אלפר כינה בתוכנית התרבות "שום מקום".
ההבדל הוא כי לנינט כנראה לא סיפרו כשהיינו ילדים שגם אחרי שקיבלו את סינדרלה לארמון לא שכחו שם לרגע מאיפה היא באה. יכול היה להיות מעניין מאוד אם גם היא הייתה באה לשיר בתוכנית של גולן. זה היה עושה טוב, ולא רק לנו באוזן אלא גם לה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם