סיפור כיסוי
יותר ויותר חשודים בפלילים מגיעים לאולם הדיונים כשהם חובשים כיפה שלא הייתה שם קודם. "מקור ראשון" בדק האם ואיך ניתן להילחם בתופעה
- הפרסום הראשון בnrg יהדות: אורבך נגד האסירים המתחזים
"בלי להתערב חלילה בהליכים חוקיים של מעצר ומשפט, אני מבקש מכבודכם להורות לאנשיכם להמליץ לעצירים להימנע ממנהג זה שיש בו מן ההתחזות והעמדת הפנים. אם חשודים יידעו כי דעתם של אנשי החוק אינה נוחה מהעניין, ממילא תיפסק התופעה. אציין שעמדתי זו נוגעת רק לעצירים בשלב המעצר ואינה נוגעת לאסירים שחזרו בתשובה במהלך תקופת המאסר והחליטו לשנות את התנהגותם ומראם".
אורבך אומר שהקש ששבר את גב הגמל היה רצף מקרים שאירעו לאחרונה שבהם הופיעו עבריינים "כבדים", כהגדרתו, לבית המשפט כשהם עטויי כיפה. "בדרך כלל הכיפה לא באה לבד,
שערי תשובה לא ננעלו, גם לא בפני הפושעים.
"אני בעד מי שמשנה את חייו בכלא. אני לא מדבר על אנשים כאלו, אלא על אנשים שברור מאוד שמתנהגים כך אך ורק לצורכי משפט".
אתה מתכנן לנסות להעביר חוק בנושא?
"לא. אני רוצה לעורר מודעות בקרב עורכי הדין והשופטים לתופעה המכוערת הזו. אני רוצה שנוקיע אותה מקרבינו. אני רוצה לעורר דה-לגיטימציה לכך. פעם עשיתי את זה באמצעות הבמה התקשורתית שהייתה לי, היום אני עושה את זה מהכנסת".
אתה באמת חושב ששופט מושפע מחבישת הכיפה?
"כן. בתת-מודע יש לזה השפעה מסוימת. זה כמו פרסום - אף אחד לא מודה שזה עובד, אבל אם אומרים לך כמה פעמים שהמוצר הזה הכי טוב, בסוף אתה משתכנע בזה".
"הדיון האמיתי", לדברי אורבך, "הוא מקומה של הכיפה - למה היא הפכה להיות סמל ליושר, והאם היא מצדיקה את המוניטין והקרדיט שנותנים לה".
ומה התשובה, לדעתך?
"הכיפה אולי מסמלת הקפדה על שמירת מצוות, אך לצערי מי שחובש אותה לא בהכרח עומד בזה, ויעידו על כך העבריינים שדווקא כן חבשו כיפה לפני מעצרם".
כבודו רואה ללבב?
"יבורך חבר הכנסת אורי אורבך בקריאתו לעבריינים: תורידו את הכיפה", אומר פרופ' משה אדד, חתן פרס ישראל לחקר הקרימינולוגיה לשנת 2010, ראש אקדמי במכללת צפת, ופרופסור אמריטוס במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. "אלא שאוזניהם של העבריינים לא יושפעו ולא ישמעו לחבר הכנסת אורבך. יחד עם זאת, אני מקווה שקריאתו תגיע לאוזניהם של השופטים ותגביר בהם את הזהירות שממילא קיימת אצלם".
עד כמה התופעה מוכרת?
"זו תופעה מוכרת וגם שכיחה, כי כולנו, כולל העבריינים, משתמשים באמצעים שונים כדי להשיג את מטרותינו. המושג 'פרסונה' - ובעברית: אישיות - שאוב מהשפה היוונית, והוא מתייחס לשחקנים על הבמה שהיו נעזרים במסכות כדי לייצג את הדמויות שהם רצו להציג. כולנו מסוגלים לפתח מסכות שונות שייצגו אותנו כאמצעי להגשמת מטרה. מעטים הצדיקים שתוכם כברם ופניהם מייצגות את אמיתותם. התופעה התקיימה תמיד, וסביר להניח שככל שהחברה נהנתנית יותר, היא תדחוף את האנשים לפתח סגנונות פעולה של התחזות".
מה מטרתם בחבישת הכיפה?
"העבריינים המופיעים בפני שופט מעוניינים להרשים את השופטים וכן את אלו הכותבים עליהם חוות דעת, ומטרתם מקדשת את כל האמצעים. הם יוצאים מנקודת הנחה שהשופט, ככל בני האדם, רואה לעיניים, ובאופן מודע ובלתי מודע הוא עשוי להיות מושפע מחזותם החיצונית ומהתנהגותם הנון-ורבלית, כמו נישוק המזוזה בכניסה לאולם וכו'. רוב העבריינים גדלו בחברה הנורמטיבית וספגו את האוריינטציה שלה, ובהתחזותם הם מחפשים ומבקשים להגשים תכלית. כדאי גם לזכור שברוב השופטים חבוי הנשיא הלל הזקן ההומניסטי, והם סומכים על כך שהוא עשוי ללמד עליהם זכות".
רוב העבריינים יעשו כל דבר כדי להגשים את מטרתם. העבריינים הפסיכופאתים (שני אחוזים), יגדילו לעשות ויתחזו בכל דרך אפשרית למשהו שהם לא, כדי להגשים את מטרתם. כדוגמה מביא פרופ' אדד את אלי פימשטיין, האיש שרצח באכזריות את בתו הודיה בת השנתיים, וקבר אותה ביער. כל זה לא הפריע לו לעמוד מול מצלמות הטלוויזיה ולהתחנן מול המרקע ובכל תחנת רדיו אפשרית שעם ישראל יסייע לו בחיפושים.
לכיפה יש השפעה כלשהי על השופטים?
"ההשפעה, אם ישנה, היא מינורית, כי שופטי ישראל הם אנשים חכמים היודעים לנטרל השפעות חיצונית".
עו"ד ששי גז מכיר את התופעה מקרוב. בין לקוחותיו נמנים בכירי הפשע הישראלים, ובהם גם כאלה שרוכבים על טרנד הכיפות-לרגע דוגמת שי סימון, שהורשע בהריגת מיטל אהרונסון, ואיש העולם התחתון יצחק אברג'יל. "למרות שאני מעריך את חבר הכנסת אורבך, הרי מדובר בהצעה פופוליסטית שאי אפשר ליישמה", אומר גז. "אנחנו לא בוחני כליות ולב, ואי אפשר לדעת מי חובש כיפה באמת מטעמי דת ומי עושה את עצמו. מי יבחן ללבו של אדם ויקבע האם הוא חובש כיפה כדי להרשים את בית משפט או שבאמת רוצה להתחזק?
"כשאנשים נמצאים במצבים קשים, הם מוכנים לעשות הרבה כדי שיקרה להם נס. דווקא במקומות האלה אנשים חוששים מאלוהים. גם לבית חולים אנשים מגיעים פתאום עם כיפה, וזה לא קורה בגלל שהם רוצים לעבוד על הרופא, אלא בגלל שכשאדם נמצא במצב קשה הוא מוכן לנסות כל מיני דברים כדי לשנות את רוע הגזירה. איפה תמצאי הכי הרבה קבצנים? בבית קברות, בבית חולים ובבית משפט. אלו מקומות שאנשים נקלעים אליהם במצבים קשים בחייהם, והם מוכנים לעשות הרבה כדי לצאת מהם, והקבצנים יודעים את זה.
"דווקא חבר הכנסת אורבך, כאדם דתי, צריך להיות מודע לעניין של 'מתוך שלא לשמה - יבוא לשמה'. יש מי שאולי חבשו כיפה לא מתוך רצון להיות דתיים, ובסופו של דבר באמת הפכו לשומרי מצוות. אסור לנו להתנגד לכיפה. אם אורבך היה מעלה את ההצעה שלו בבית מחוקקים באירופה הוא היה נחשד באנטישמיות".
אתה מציע ללקוחות שלך לחבוש כיפה כדי להשפיע על בית המשפט?
"ממש לא. שופט זה לא ראש ישיבה. אי אפשר להשפיע עליו באמצעות לבוש כזה או אחר".
גם לדברי עורכת הדין פנינת ינאי לא ניתן "למרוח" את השופטים בגימיקים זולים. "ראינו התייחסות לתופעה בפסקי דין", אומרת ינאי. "שופטים העבירו את המסר בתוך הכרעות דין וכתבו בהכרעה: 'בין לבין שינה הנאשם חזויות'. חשוב להבין שכשאנשים נמצאים במקום הנמוך מאוד הזה - הרחקה מהחברה ועמדת נאשמים - הם מחפשים משהו להיתלות בו. היה לי תיק שייצגתי ביחד עם עורך דין נוסף, והוא יעץ ללקוח לשים כיפה כדי להשיג בזה מראה של הכנעה. אני אישית התנגדתי לזה בתוקף".
עבריין מחפש חמולה
הסוציולוג עוז אלמוג, החוקר תופעות שונות בחברה הישראלית, חקר בין היתר את נושא חבישת הכיפה בישראל מהיבטים שונים. לדבריו, אצל חלק מהאנשים יש לכיפה קונוטציה חיובית של אדם ירא שמיים, בעל גבולות, "אבל קשה לי להאמין שיש לכיפה השפעה על שופטים", הוא אומר. "זה מדי שקוף. רוב השופטים לא נותנים למניפולציות זולות לעבוד עליהם. בקרב האוכלוסייה החילונית המשכילה יש לאפקט הכיפה אולי אפילו השפעה שלילית".
לאלמוג יש הסבר אחר לתופעת "החוזרים בתשובה" בבית המשפט. "חלק גדול מהעבריינים הכבדים (של בתי הכלא) מגדירים את עצמם מסורתיים. זה קשור בדרך כלל לרקע הספרדי של בית ילדותם. הדת ביהדות המזרח היא לא דיכוטומית כמו בקרב הציבור האשכנזי, ויש הרבה דרגות ביניים ומרחב הפעולה גדול. חלק ניכר מהעבריינים הם בעלי אוריינטציה מסורתית מהבית, וכשהם במצוקה כלשהי, הם פונים באופן טבעי לעזרת שמיים. ולכן הפעולה של הנחת כיפה על הראש היא יותר טבעית לציבור הזה. כאשר הם עומדים במשפט שיכול לקבוע את גורלם, הם מכניסים אוקטן גבוה יותר של אמונה, מתוך תקווה אמיתית וכנה שה' ישמור אותם. באותה מידה הם יחבשו כיפה כשיש אבל במשפחה. הדתיות והכיפה אצל אותם אנשים הם גמישים".
עוז מסביר כי לא נוצרת אצל אנשים אלו צרימה בין אמונות להתנהגות או בין תיאוריה ואידיאולוגיה כי מדובר לרוב באנשים שאינם משכילים. "הצורך בעקביות", הוא אומר, "גדל עם רכישת השכלה. ככל שאדם משכיל, הוא חותר להגיע לעקביות באורחות חייו,ובדעותיו, ולכן הוא יותר רגיש לצרימות".
מה מסמלת עבורם חבישת הכיפה?
"בחבישת כיפה יש גם רצון לשייכות, לחזרה לקהילה. אצל ראשי הקהילה הספרדית יש יותר רגישות לעמך, לאדם הפשוט. חלק מזה נובע משיקולים מניפולטיביים - לנסות ולקנות להשיג כספים, תרומות, השפעה. באותה מידה חלק לא מבוטל נעשה מתוך תפיסה של חן וחסד ורחמים. האוריינטציה המשפחתית-הקהילתית חזקה יותר בתרבות המזרחית, וכשרבנים רואים פושע שחובש כיפה ומצהיר על שינוי דרך, הם נחלצים לעזרתו. מן העבר השני הפושעים הם מניפולטיביים ומסתכלים כבר מהלך אחד קדימה אל הכלא. הם יודעים שבכלא הם יקבלו הטבות שונות כדתיים. יגיע אליהם איש דת, ורב יסעד אותם מבחינה דתית-רוחנית. הכיפה בעצם מחברת אותם למשפחה המורחבת ולקהילה שתחלץ לעזרתם".
אלמוג מדמה את הכיפה למן נורה מהבהבת של 'עכשיו אני במצוקה, בואו לסייע לי'. "לצערי", הוא מוסיף, "הרבה חשים לעזרתם".
- הכתבה המלאה פורסמה השבוע בעיתון "מקור ראשון"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם