על מה גילה חושבת
גם גילה קצב היא קורבן של משה קצב ומעלליו. אשה שמעולם, כנראה, לא האמינה שתיאלץ ללוות את בעלה מבית הנשיא לבית הכלא
גילה קצב. אשתו של איש הציבור הבכיר ביותר שהורשע באחת מהעבירות הבזויות ביותר שקיימות. אונס. גבר כופה עצמו על אשה, לוקח מין בכוח, חומד את שאינו שלו. כמה עלוב האונס וכמה מושפלת היא הנאנסת וכן, גם אשתו של זה המנפנף באיברו. היא מעולם לא דיברה באמת על מה שעובר עליה. היא אף פעם לא הרחיבה או צמצמה את הסדק שוודאי נפער בנישואים הארוכים ורצופי האירועים שהם מנת חלקה. שלא כמו נשים אחרות שיצאו להגן על בעליהן בפומבי ונלחמו עמם יחד את מלחמותיהם, בחרה גילה קצב לשמור על שתיקה.
אתמול התעסקו כולם בחומרת העונש ובנפילתו של האיש ובמתלוננות, ואיש לא חשב על אותה עזר כנגדו שתיאלץ כל חייה להתמודד לא רק עם השפלת
בעלה, אלא גם עם השפלתה כאשה וכחברה. מה עובר על אשה שיודעת שבעלה חומד נשים אחרות? היא בוודאי חשה בגידה. אבל מה עובר על אישה שבית המשפט קבע שבעלה הטריד ונגע והעיר ולבסוף גם כפה עצמו על בחורה צעירה? איש לא יוכל להבין.
האם היא בטוחה במאה אחוזים בחפותו של בעלה? האם היא חושבת שהוא אינו אשם? האם היא כועסת על מישהו? עליו? על המתלוננות? על עצמה? היא הרי היתה שם לאורך כל הדרך. לא ייתכן שהיא לא הבחינה במשהו, שנורות האזהרה שלה לא הבהבו, שהיא לא ראתה ולא שמה לב לשום דבר חשוד. ואולי היא, באמת, לא ידעה ולא הבינה. ראתה את בעלה מטפס מעלה, מעלה והגאווה והשמחה הסתירו את הפגמים והכשלים.
גילה קצב גם היא קורבן של משה קצב ומעלליו. אשה שמעולם, כנראה, לא האמינה שתיאלץ ללוות את בעלה מבית הנשיא לשערי בית הכלא. אשה שכל חייה עמדה בצלו של בעלה, גידלה ילדים ושמרה על מסגרת משפחתית ודאגה שהכל יהיה בסדר ונוח ומטופל בזמן שבעלה התקדם. אשה שמצאה את מקומה כאשתו של חבר הכנסת, השר והנשיא, ובבת אחת הפכה לאשתו של המטרידן והאנס. בערב שישי הקרוב, מסביב לשולחן השבת, ישירו בני משפחתו של משה קצב והוא עצמו את מזמור "אשת חיל". כולם יחד ישירו את השורה "בטח בה לב בעלה". אבל על לבה שלה איש לא יכתוב או יזמר. האם בטח בו לבה? או שאולי נשבר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם