
עונשו של קצב – בלי הפתעות גדולות
7 שנות המאסר שנגזרו על הנשיא לשעבר תואמות את הרף בעבירות אונס. גם נסיבות שנחשבות למקלות לא סייעו לקצב. פרשנות

קצב מגיע לבית המשפט. צילום: אריק סולטן
ובכל זאת, באוויר ריחפה תחושה שהשופטים יקלו יותר עם קצב בשל המכה הקשה שספג בעצם הרשעתו. אבל השופטים המשיכו את הקו החד-משמעי והקשה בו נקטו בהכרעת הדין. נקודת הזכות היחידה שהיתה לקצב בהכרעת הדין היא המשפט הציבורי שנערך לו, וזו גם הנסיבה היחידה לקולא שנזקפה לזכותו בגזר הדין.
השופטים זקפו לחובתו כנסיבות לחומרא גם נסיבות שבדרך כלל משמשות לקולא, כדוגמת נפילתו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וכן תרומתו הציבורית רבת השנים. אפילו ביחס לעבירות הפחות חמורות בהן הורשע - הטרדה מינית ושיבוש הליכי משפט – קבעו השופטים שהן נעשו בנסיבות חמורות.
שבח נטתה לצד המקל
באופן מפתיע, השופטים לא הצליחו להגיע לעונש מוסכם. שני השופטים הנחשבים למחמירים שבהרכב החליטו להשית על קצב את העונש הנחשב לתואם את רף הענישה המקובל במקרים אלו.
מצד שני, אין זה מפתיע שהשופטת יהודית שבח היא שנותרה בדעת מיעוט. שבח נחשבת לשופטת אנושית מאוד וגם כשישבה בהרכב שדן בערעורו של עו"ד דורי קלגסבלד היא ביקשה להקל בעונשו לעומת יתר השופטים, מה שהותיר אותה בדעת מיעוט. שבח אינה שופטת מהתחום הפלילי, היא באה מתחום המשפט האזרחי ושבה אליו זה
מכבר.
שבח זקפה לזכותו של קצב את נפילתו בעצם הרשעתו וכן את המשפט הציבורי והלעג והבוז שהיו מנת חלקו בשנים האחרונות. היא היתה מוכנה למצוא יותר נסיבות לקולא.
"אל לנו לשכוח שהנאשם אינו הקורבן", הדגישו שופטי הרוב. קצב, שאיבד את העשתונות דווקא בזמן הקראת דעת המיעוט של שבח, יוכל להתנחם רק בעובדה שיש לו סיכוי בערעור על גזר הדין. מצד שני, אפילו השופטת הרחמנית רצתה לשלוח אותו לארבע שנים בכלא. בית המשפט העליון בוודאי שלא יגזור עונש פחות מזה.