איך ישראל מתכוננת לרעש האדמה הצפוי?
לפי ההיסטוריה, כל 80 שנה יש כאן רעידת אדמה. אנחנו עכשיו בטעות הסטטיסטית. במקום לחזק בתים ומבנים, ישראל עסוקה בלהדחיק
אל תדאגו, גם לשם יצטרך להגיע שמאי. הממשלה לא אישרה את התרחיש. היא שלחה את אנשי הוועדה למצוא נתונים אחרים, אולי קצת קלים יותר לעיכול. גם היושב ראש ד"ר אבי שפירא מסכים ליציאה למקצה השיפורים.
"התרחיש ההוא זה הדבר הכי חמור שיכול לקרות, והסבירות שלו נמוכה מאוד", הוא אמר השבוע. "לא ניערך לרעידת אדמה בדרגה 7.5 בעמק בית שאן, כי היא קיצונית מדי, אבל אנחנו צופים שתהיה פה רעידה. לא חזקה כמו ביפן, אבל תהיה".
"ב-1995 הייתה אחת במפרץ אילת בעוצמה של 7.2, אבל היא הייתה רחוקה מספיק כדי שלא ייווצרו פה אסונות כבדים בנפש", אמר שפירא. "כעיקרון, ככל שעובר יותר זמן מהרעש האחרון, עולה ההסתברות שהבא יהיה עוצמתי, כי נצברת אנרגיה באדמה. כמו שאתה שם חומר במלחציים וכל הזמן סוגר. באיזה שלב זה יישבר".
שפירא אמר בעבר שלפי ההיסטוריה כל 80 שנה הייתה כאן רעידה חזקה שהוגדרה כאסון. לפי החשבון שלו אנחנו נמצאים עכשיו בטווח הטעות הסטטיסטית, וכדאי שלא נופתע מהרעש ההולך ובא.
ב-11 ביולי 1927 רעדה הארץ כשהמקור הגיע מצפון ים המלח. רמלה, שכם ויריחו ספגו מכה אנושה. רק בירושלים היו 130 הרוגים ו-300 בתים נהרסו, ואנחנו מדברים על ימים שבהם האוכלוסייה הייתה קטנה, שלא לדבר ביחס לצפיפות ולגובה של הבניינים של היום.
הגיאולוג נתן שלם כתב אז ביומנו. "חזר החום לסורו הרע, ויעבור שוב את גבול ה-30. אולם קרוב לשעה ארבע, ירעדו מוסדות תבל ורעשה ירושלים. המהומה והמבוכה הייתה גדולה. בתים רבים נהרסו או שנסדקו ונפתחו פרצים. יש פצועים ומתים. מספרים מדויקים אין עדיין, אבל מספרים שבסביבות ירושלים האסונות גדולים יותר. הנני מחכה בכיליון עיניים לידיעות שתבואנה בעיתונים".
90 שנה לפני
"ככל שאתה הולך אחורה, אתה פוגש עוד רעידות אדמה", מספר ד"ר רמי הופשטטר, ראש האגף לססמולוגיה במכון הגיאופיזי. "בחלק מהמקרים התיאור פחות מדויק. אנשים לפעמים הגזימו. דיברו על 30 אלף הרוגים, מזרקות דם, אבל למשל ברעידה של 1546 היו עולי רגל שהגיעו לירושלים וציירו את חומות העיר אחרי האסון. יש תיאור של צונאמי ב-1759. נחשול בגובה שני מטרים וחצי שנכנס לתוך עכו העתיקה וגרם הרג והרס".
בכניסה לאגף של ד"ר הופשטטר יש מסך פלזמה שבתחתיתו רצים פסים מרצדים, תחנות שפזורות בארץ שולחות דרישות שלום ממעבה האדמה. הדבר הזה, מתברר, חי ובועט כל הזמן. אם תתקשרו למענה הקולי במכון, תוכלו בעצמכם לשמוע את ההודעה הבאה. "יום שני, 31 בינואר 2011, בשעה אחת וחצי בצהריים התרחשה רעידת אדמה בעוצמה 3.3 בסולם ריכטר בים התיכון, 150 קילומטר ממערב לחיפה. הרעידה הורגשה קלות על ידי תושבי הצפון".
"יש לנו בממוצע רעידה אחת ליום בישראל וסביבותיה", אומר ד"ר הופשטטר. "רובן לא מורגשות. אנחנו גם קולטים רעידות רחוקות יחסית שאסור להזניח כמו בקפריסין, כרתים. רעידה חזקה יכולה לגרום צונאמי".
הגוף של ד"ר הופשטטר רגיש כל כך, שבערב חג המולד ב-1996 הוא ישב בביתו שברמת גן, והרגיש תנודה קלה בכיסא שהתבררה אחר כך כרעידת אדמה בפלמירה שבסוריה.
דף הנתונים שהוא מוציא מהמחשב יכול רק להפחיד. בכל שנה יש לפחות רעידה אחת שהיא יותר מ-8 בסולם ריכטר. הנה עברנו את המכסה בעזרת היפנים. יש 13 שנמדדות בין 7 ל-7.9, 108 בדרגת 6 עד 6.9 ו-800 בכל שנה עם 5 עד 5.9, שזה לפחות שתיים ביום.
"יש גורמים שטוענים שהם מבצעים תחזית לרעידות אדמה", מספר ד"ר הופשטטר. "נראה לי שהם פוגעים באחוזים נמוכים. בעוד כך וכך ימים, בשעה זו וזו, תתרחש רעידת אדמה חזקה. גופים כמו עירייה ומשטרה עובדים על פי נתונים מדויקים. לא 30 אחוז סיכון. או שעושים פעולות, או שלא. מה, תפנה חלק מהאנשים, תרוקן מלונות? תגרום נזק כלכלי חמור, ומספיקה טעות או שתיים, ויחזרו לסיפור ה'זאב, זאב'. אנחנו צריכים לשמור על אמינות גבוהה. בכל מקרה, לא תוכל לעצור את הרעידה הבאה".
עד סוף שנות התשעים הייתה כאן כמעט אדישות מוחלטת. אפילו רעידת האדמה הגדולה במפרץ אילת לא ממש הוציאה אנשים משלוותם, אבל אז הגיעו שתי רעידות קטלניות בטורקיה שגבו יותר מעשרת אלפים קורבנות, והתחילו להבין שהאסון מתקרב גם אלינו.
אנשי המכון הגיאופיזי הציגו בפני חברי כנסת מה יכול לגרום רעש בעוצמה דומה לזה שהיה בטורקיה, אילו הוא היה מתרחש למשל בים המלח או באזור בית שאן. הדגימו להם רדיוס של 70 קילומטר. "ציירנו מעגלים", נזכר ד"ר הופשטטר. "אמרנו תסתכלו מי נמצא בתוכם. ירושלים כמרכז שלטוני, שחייבים להגן עליו כדי שהמדינה תמשיך לתפקד. בצפון כל הקריות עם החומרים המסוכנים. אני לא אומר שהכל ייהרס, אבל צריך להיות מודעים שיקרה משהו. הרי אצלנו רוב האוכלוסייה גרה בין גדרה לחדרה".
באוגוסט 1999 הוקמה ועדת ההיגוי הבין-משרדית להיערכות לרעידות אדמה, שבין היתר אמורה להגדיר תחומי אחריות בזמן האירוע, הנחיות לשיקום המיידי, טיפול בסיוע מחו"ל, הכנת האוכלוסייה ומענה לכל שרשרת הטיפול הרפואי.
בהתחלה היו כולם חדורי רוח קרב, מוכנים למלחמה. דיברו על תקציב של עשרה מיליון שקלים בשנה שיוקצו לטובת הוועדה. בפועל התקציב היה במקרה הטוב רבע - כשני מיליון וחצי שקלים. ב-2011 הייתה הצעה להעלות את התקציב השנתי ל-20 מיליון. שר האוצר הגיש ערר. במשרדו טענו שהבקשה לא מוצדקת. שפירא אומר שלאחרונה אושרו 15 מיליון, שגלגלי הבירוקרטיה עוד צריכים להעביר.
"אפילו לפעילות של ועדת היגוי, שצריכה לייצר את התובנות וההנחיות להיערכות, לא הועבר תקציב מינימלי לצורך פעולתה, אז איזה כסף יושקע במניעה?", שואל פרופ' דוד ינקלבסקי, ראש המכון הלאומי לחקר הבנייה. "ללא תקציב ועדת ההיגוי כמעט משותקת, ובמצב כזה היא משמשת עלה תאנה של הממשלה. זה מצב מדאיג ולא צריך להוסיף יותר".
ההפך , צריך להוסיף.
"האחריות הלאומית של מקבלי החלטות בנושא היערכות לרעידת אדמה היא לדורות קדימה, ובוודאי מעבר לטווח של הקדנציה שלהם. יש כאן אחריות היסטורית. אבל המציאות היא אחרת לצערי, תמיד יהיה תירוץ מדוע לא להשקיע ברציפות בהיערכות ותמיד נהיה באיחור מבחינת הטיפול שיכולנו לתת ומבחינת ההיערכות, כי אנחנו לא מטפלים מבעוד מועד. אם באוצר יגידו על כל דבר 'אין תקציב, ויש גם מטרות אחרות שבהן צריך להשקיע', אז שיהיה ברור כי לאחר אירוע חמור האוצר יצטרך לגייס סכומי עתק לכיסוי העלות העצומה של הנזקים, ולא בטוח אם יהיה מהיכן, שלא לדבר על המשמעות הקשה של הקורבנות".
תמיד אנחנו מתעוררים אחרי.
"תשאל את שר האוצר, כמה כסף יש לו ברזרבה לכסות פגיעה של רעידת אדמה שלא טופלה בזמן. כמה הוא מוכן לשלם היום כדי לצמצם את התשלום הזה בהשקעה כלכלית נכונה. אין לי ספק, שאפילו מבחינה כלכלית קרה כדאי להשקיע היום כדי לחסוך הרבה נזק בעתיד. אם נצליח לנער מישהו מהקברניטים והמחליטים, תרמנו משהו קטן".
אחת הפעולות החשובות נמצאת בחיזוק המבנים. בנתונים שהוציא המרכז למיפוי בישראל, נכתב שכ-50 אלף בתי מגורים זקוקים לחיזוק, כשוועדת ההיגוי ציינה 3,500 מבני ציבור, ובהם 1,600 בתי ספר. הממשלה החליטה להקציב 3.5 מיליארד שקלים לחיזוק מבני ציבור, 140 מיליון שקל שיוזרמו בכל אחת מ-25 השנים הבאות.
בפועל, בשנה שעברה הוקצו 54 מיליון שקל שרק הופנו לתכנון. 64 בתי ספר היו אמורים לעבור תהליך בכל שנה כדי לעמוד במכסה, אבל הסכומים שהוקצו יספיקו מקסימום לעשרה.
אלוף משנה במיל' יעקב היכל היה ממקימי ועדת ההיגוי. הוא היה היושב ראש הראשון שלה. היום הוא זועם על החלונות הגבוהים, ומדבר על ההזנחה. "אני כועס ואומר להם בפנים 'אתם פושעים', ואני מרשה לעצמי, אני לא תלוי בהם לפרנסה. אנחנו לא מוכנים מספיק. נניח שרעידת האדמה תקרה חלילה באזור ירושלים. בתי הספר לא מוכנים, ויש מאות ילדים בכל אחד. הטבע של העם היהודי זה תרבות ה'סמוך, יהיה בסדר'".
"כשאומרים לי 'אל תדאג', באותו רגע אני מתחיל לרעוד. הרי במקרים כאלה מתגלים אצלנו הגיבורים שמצילים אנשים, אבל למה צריך להגיע למצב הזה? זה בדמנו לסמוך על הנס. לנשק את המזוזה, והכל יהיה בסדר. זה לא נכון. מי שלא מבשל ביום שישי, לא אוכל בשבת".
באתר של המכון הגיאופיזי יש מפה של המקדם הססמי, צבועה בצבעים בולטים, מיועדת למהנדסים ולמתכננים. חושפת היכן יש רמת סיכון גבוהה יותר וכדאי להקפיד על נהלים מחמירים. אז צפון הכינרת ומזרחה צבועים בסגול כהה יותר, ובסגול נמצאת גם בית שאן. בעצם כל השבר הסורי-אפריקאי הוא הרבה יותר רגיש ופעיל. אם יהיה רעש, סביר להניח שהוא יהיה באזור ההוא, איפשהו.
בבית שאן החלה חברת עמידר להיכנס לענייני החיזוקים, בהתחלה מדברים שם על 15 מבנים שיעברו את התהליך. גם משרד החינוך הודיע שהוא יקצה שני מיליון שקל, אבל ראש העיר ז'קי לוי טוען שזו טיפה בים.
"אפילו לא אקמול", הוא מדגיש. "הסכנה הזו גדולה יותר מהסכנה הביטחונית. מה שמטריד אותי שכולם מדברים, מודעים, מתריעים, אבל לרדת לרמת הביצוע? זה לא. מזעזע".
"במחיר של מטוס אחד אני לא רוצה להגיד לך כמה בתים היית מציל, וזה לא רק ברכוש, אלא עשרות הרוגים, אם לא יותר. מדברים איתי על מחיקה של כמעט שלושה רבעים מהעיר שלי. דברים שצועקים לשמים. מה שהיה בכרמל זה אפס לעומת מה שיקרה. אם תהיה רעידת אדמה, מבקר המדינה לא יצטרך לחקור, כולם יצטרכו ללכת הביתה", אומר לוי.
רק שרעידת אדמה יכולה להיות ערמומית מאוד. הפגיעה שלה תלויה בארבעה מרכיבים: חוזק, מרחק מהמוקד, איכות הבנייה והתשתית. אם יש שילוב של הרביעייה הזו אלוהים ישמור. למשל בהאיטי, בגלל הקרבה של עיר הבירה פורט או-פרינס למוקד הרעש ואיכות הבנייה הירודה, נרשם מספר אסטרונומי של הרוגים.
לא מזמן צורפה מפה חדשה לתקני הבנייה. מפה שמציינת אזורים שחשודים בהגברה. לא קרובים למוקד הרעש, אבל מקבלים את המכה בריבית. למשל, לוד נמצאת בפנים. מתברר שברעידת האדמה הגדולה של 1927, שהייתה בצפון ים המלח, היו כ-50 הרוגים בלוד וברמלה כנראה בגלל אפקט ההגברה.
"אנחנו אומרים למשל שבעמק זבולון יש חשד להגברה חריגה", מספר ד"ר זוהר גבירצמן מנהל האגף לחקר תת-הקרקע במכון הגיאולוגי, שהכין את המפה. "אזור עם הרבה מפעלים פטרוכימיים. זו פעם ראשונה שנכנסה לתקן מפה שצובעת את כל האזורים שבהם יש חשד. המפה אומרת שכדאי לא להסתפק בתקן הבנייה הרגיל. אם אתה מתכנן בית חולים באזור, כדאי שתעסיק חברה שתבדוק את המיקום".
תקן הבנייה אומר שב-50 השנה הקרובות, מהקמת הבניין, בהסתברות של עשרה אחוזים, הוא ירגיש תזוזת קרקע מעל סף מסוים, ולכן צריך לתכנן אותו בהתאם. מ-1980 מקפידים על הנושא, לפני כן הרבה פחות, מה שמעמיד לא מעט בתים בסכנה.
"חלק מהבניינים הישנים בנויים טוב וחלק גרוע, אנחנו רק לא יודעים", אומר ד"ר שפירא. "אני מתייחס לכל בניין שלא נבנה על פי התקן כאל בניין מסוכן. האם הוא באמת כזה? עד שמהנדס לא יבדוק ויקבע, ככה אני מתייחס אליו. אבל כולנו יודעים שיש הרבה מונומנטים בארץ הקודש שעומדים על תלם מאות בשנים. בנו אותם בסדר אפילו שלא היה תקן. אף אחד כאן לא מתכונן לדבר החמור ביותר כמו שאנחנו לא בונים מקלטים אטומים".
מי שמחפש פאניקה יכול למצוא אותה בקלות, מספיקות התמונות מיפן כדי להפחיד, למשל בידיעה שאסור לבנות בתים על שבר פעיל. הידעתם שחיפה בנויה על שבר הכרמל? רק שהמדענים עדיין מתווכחים אם הוא פעיל או לא. בינתיים אף אחד לא חושב להזיז את העיר.
ובכן, נניח שתרחיש רע אכן יקרה, ותיפול עלינו רעידת אדמה קשה. אצל היפנים שמכירים את התופעה ומאורגנים מלידה, הכל פועל לפי הספר. כנראה הם יבלעו את הכאב, ויחזרו להיות מעצמה מובילה. השאלה מה יקרה כאן, אצל אשפי הבלגן.
יעקב היכל עדיין בוועדת ההיגוי, בצוות שחושב על השבועיים שאחרי. איך משקמים את ההריסות וחוזרים לחיים. "במה מטפלים קודם, לקבוע מי עושה מה, מי אחראי", הוא מסביר. "אפילו לדאוג מראש להקצות כסף לפרויקטים שיקומיים כמו פינוי כביש שנהרס. מפעלי תעשייה שקרסו".
איך קובעים סדרי עדיפויות?
"אחת הדילמות היא מה לשקם קודם, בתי מגורים או תעשייה? תגיד אתה. לפי מה שהניסיון אומר, אז תעשייה כדי שאנשים יתחילו לעבוד ולהרוויח כסף, שיוכלו לשלם. רעידת אדמה מסוגלת לשנות את המדינה תלוי בעוצמה ובנזק. ביפן, אם תסתכל בתמונות, אין כמעט פסולת בניין שזרוקה. אנשים כמעט לא נהרגו מרעידת האדמה, אלא בגלל הצונאמי. הבנייה שלהם עזרה. אבל צריך להסתכל אצלנו גם על חצי הכוס המלאה".
יש כזו?
"לפני עשר שנים לא דיברו על זה. היום כן. הנכדה שלי מתרגלת בכיתה איך להיכנס מתחת לשולחן. רק שאף אחד לא אמר להם שצריך לקנות שולחן עם תקן מיוחד, כדי שאם תיפול עליו לבנה, הוא לא יישבר. בארצות הברית אומרים לתלמידים 'תעמדו מתחת למשקופים'. אתה יודע למה? התקן של המשקוף שם הוא 30 סנטימטר רוחב. פה שמונה סנטימטרים, מה זה יחזיק? צריך מהפכה שלמה".
eyall@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם