לא בונים על נתניהו: פורים עצוב באיתמר
החברים מהגבעות בשומרון אוחזים ברובי קלצ'ניקוב בהצלב, ורותחים על העולם ועל הפוליטיקאים שנראים להם צבועים. ביקור באיתמר
פוגל חוזר ומדבר על המעגלים שהולכים ונסגרים ונפתחים מחדש. הפעם הוא מכוון לחברו גלעד זר, קצין הביטחון של המועצה האזורית שומרון, שנרצח לפני עשר שנים בדיוק בצומת ג'ית ליד איתמר. "הבת של גלעד זר, צרויה, ראיינה אותי לפני כמה זמן לסרט שהיא עושה על גלעד. מי חלם שגם אני אכנס לתוך המעגל הזה?", קונן פוגל.
המעגלים הם מעגלי מוות, שמחברים את משפחות הנרצחים באיתמר בקשר מיוחד, שכמוהו לא יכול להיות בשום מקום בעולם. הגרזר, חוזרת בתשובה מכפר סאלד, אישה צנומה עטוית מטפחת אדומה וז'קט ירוק, חיה באיתמר 28 שנים. היא הגיעה למקום עם בעלה, קצין הביטחון גלעד זר.
פגשתי את השניים באפריל 2001, חודש וחצי לפני הרצח של גלעד. ראיתי אותה גם בלוויה בהתנחלות. "עלית בדרגה כלפי מעלה", ספדה אז הגר לבעלה המת. "תהיה שם קצין הביטחון של כל עם ישראל ליד הקדוש ברוך הוא".
ראיתי
הגר עדיין נשמעת מזועזעת ומרירה, כאילו לא חלף עשור. הרצח הנורא ביום שישי רק הוסיף לה כאב. הבקשה שהפנתה לגלעד ז"ל על פי הקבר, שישמור על כולם, עדיין לא התמלאה. אפילו במציאות העצובה של איתמר הזעקה שלה הצליחה לרגש.
"אני מגדלת שמונה יתומים ושישה נכדים", סיפרה זר. "סבא שלהם לא יגיע לעולם לחגיגות יום ההולדת שלהם. אני חיה בימים האלה בתחושה משונה. הבת שלי אמרה לי במוצאי שבת 'המחבלים נכנסו בשקט, יצאו בשקט, ונשאר שקט'. אני מרגישה את השקט עמוק כל כך. עמוק כל כך. זה שקט של חדר מתים. מה זה? הוציאו את הגופות בשעה 12 וחצי בלילה והשקט נשאר".
"מה זה שדולת ארץ ישראל?", קראה זר. "אתם השליחים שלנו, תשתדלו. תצעקו. ראש הממשלה אומר שהוא יאשר בנייה בגושים. מה פירוש הדבר? זה אומר סכין בגב של איתמר ובמקומות האחרים. הוא אומר 'אני מאשר לכם שם, ופה אני לא מאשר'. תמר פוגל, הבת, אמרה לנתניהו: 'אתה מפחד מאמריקה'. היא צודקת. אני אומרת לו 'אתה נותן לנו בתים כדי לפנות אותנו'. זו המשמעות. אם אתה בונה רק בגושים, אתה נותן יד לטרור ותוקע בנו סכין".
הגר זר הייתה ביום שני בנווה צוף, בביקור תנחומים אצל חיים פוגל ואשתו צילה. היא ישבה שם ליד ח"כ דליה איציק (קדימה). איציק זכתה השבוע לפופולריות רבה אצל המתנחלים באשר הם, אחרי שנזפה בחבריה בשמאל שאמרו כי אם המתנחלים לא היו גרים באיתמר, לא היה קורה להם כלום. "מי שרוצח ילדים ותינוקות באיתמר, יעשה את זה גם בתל אביב", הודיעה איציק מעל במת הכנסת.
"אמרתי לאיציק שאנחנו צריכים קודם כל להכיר את האויבים שלנו, ואז לדעת איך להילחם בהם", אומרת זר. "אם לא נדע, הם יגיעו הנה שוב וינופפו בכרטיס הביקור שלהם. המחבלים האלה רצו לקחת אותנו עשר שנים לאחור. עד היום עשיתי הכל כדי לחיות בקומה יהודית זקופה. המחבלים האלה באו להחזיר אותה מאה צעדים אחורה. מה עם צעד אחד קדימה?", שאלה זר.
בעשר השנים מאז רצח בעלה הצליחה זר לסגור, או לפתוח, עוד מעגלים של מוות ותקווה. אחת מבנותיה, רננה, נישאה לאליהו מילר, שהוא בנו של קצין הביטחון שלמה מילר, שהחליף את גלעד זר ונרצח גם הוא באוגוסט 2004.
לאדם מן הצד זה יישמע כמו טירוף מערכות, אבל הגר זר לא עוסקת לדבריה במחשבות ובפירושים. "אין לי חשבון עם הקדוש ברוך הוא", היא אומרת, ופורשת ידיים. "אין לי חשבון נפש עם עצמי. אנחנו רוצים להתחתן פה. להישאר פה. הבת שלי התחתנה עם אליהו מילר, השכן שלנו, ואחרי כן באו אנשים ובני משפחה וקנו עוד ארבעה בתים".
אליהו מילר מפויס הרבה פחות מכלתו למודת הניסיון. הוא מסתובב במועדון הפיס הקהילתי עם חבריו מגבעות איתמר הסמוכות, כולם אוחזים ברובי קלצ'ניקוב בהצלב ורותחים על העולם, בעיקר על פוליטיקאים שנראים להם צבועים.
האלוף (מיל') עוזי דיין, שפעם היה איש מרכז-שמאל, נהפך עכשיו לליכודניק שרוף, כמעט עד גבול האי אמינות. "ויתורים לא מביאים ביטחון, רק טרור. אסור להכין את נאום בר אילן 2, אולי את חומת מגן 2", אמר דיין לתושבי איתמר, ומיהר לעזוב את המקום.
אבל את עיקר הזעם מפנה מילר כלפי אהוד ברק. הוא כועס על הנזק שמקרין שר הביטחון על כל הסביבה המיידית והרחוקה. "אם המפקד שלך סמרטוט, אז כל החיילים סמרטוטים, ולא משנה אם הוא שר ביטחון או מפקד סיירת מטכ"ל", אומר מילר.
שלושה אנשים שנואים במיוחד על התושבים באיתמר. אהוד ברק הוא בראש הרשימה. אחריו באים טליה ששון ומפקד אוגדת יהודה ושומרון תת-אלוף ניצן אלון. ברק הוא מבחינתם האיש הרע שלא מאשר תוכניות בנייה, מה שתוקע את ההתנחלויות במשך שנים עם קרוואנים ועם מבני ציבור זמניים.
"ברק נהנה להתעלל בנו. ראש הממשלה צריך לכרות גט מברק. לקחת לו סמכויות", תבע גרשון מסיקה, ראש המועצה האזורית שומרון. עוזרו יוסי דגן מכנה את ברק "הפחה הטורקי", שמחזיק את כל הכוח ביד, ומתעלם מראש הממשלה נתניהו.
עו"ד טליה ששון, טוענים המתנחלים, מנעה בימיה בפרקליטות את הרחבת היישוב, ולכן גדר הביטחון הוקמה על תוואי שאינו מתאים. ח"כ יעקב כ"ץ (האיחוד הלאומי) מאשים בלי היסוס, אולי בלי בושה, כי "בגלל טליה ששון שכלנו חמש נפשות".
תת-אלוף ניצן אלון, כך נטען, קשר בתדריך לעיתונאים בין פעולות תג המחיר של המתנחלים ובין הרצח המזוויע. חוץ מזה, הוא האיש שהחליט לירות כדורי פלסטיק לפני שבועיים על המתנחלים בחוות גלעד, שקרויה על שמו של גלעד זר. באיתמר מכנים את תת-אלוף ניצן אלון "אלון עכשיו". ההקשר ברור.
האיבה לאהוד ברק מידבקת. שר הביטחון הוא גם הכתובת הזמינה והנוחה לכל מי שרוצה להתנפל על ראש הממשלה, אבל איננו מעז. מילת המפתח באיתמר בעקבות הרצח הנורא הייתה "המומנטום". למה לא מנצלים את האירוע הטרגי כדי לשנות את מפת היישוב?
"ראש הממשלה היה צריך לחטוף את העט מברק במוצאי שבת, ולחתום בעצמו על תוכניות הבנייה באיתמר", פסק דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע. ח"כ זבולון אורלב (הבית היהודי) הציע לנתניהו ללמוד ממובארק, שהגיש את העט ליאסר ערפאת המהסס בקהיר באוגוסט 1994, בימי הסכמי עזה-יריחו, ואמר לו "תחתום, יא כלב".
מי שבינתיים יצא נשכר הוא יו"ר הקואליציה ויו"ר השדולה ח"כ זאב אלקין, שגם הוא היה השבוע באיתמר. אלקין גר בקרוואן בהתנחלות כפר אלדד, בשיפולי מדבר יהודה. לפני חודשיים עשה אצלו ברק בניחום אבלים בגשם שוטף, וראה את המים זורמים לתוך הקרוואן. "איך אתה מגן על הבית?", שאל ברק. "אני שם ניילונים על הגג", ענה אלקין. "אני מאשר לך", אמר ברק. "מה אתה מאשר, מבנה חדש?", שאל אלקין. "לא, ניילונים", ענה ברק.
במוצאי שבת חתם ברק על בנייה של 400 יחידות דיור בגושי ההתנחלויות. כפר אלדד, ההתנחלות של אלקין, שייכת לגוש עציון וקיבלה 48 יחידות דיור, בלי ניילונים. אחד המגרשים הוא של אלקין ואשתו מריה. הדחפורים ייצאו בקרוב לדרך. אז מי אמר שטרור לא קובע אצלנו מדיניות?
חזרה לאיתמר. הבית של משפחת פוגל בשכונת "בתי אמנה" בהתנחלות הוא קטן, יחסית. ארבעה חדרים צפופים, כניסה נפרדת, גינה. הדלת החומה הייתה הפתח לגיהנום, אומרים בהתנחלות. אילו הייתה תמר בת ה-12 מקפידה לנעול אותה, אחרי שיצאה ללוות את חברותיה החוצה, או אילו היו ההורים נועלים את הדלת מבפנים, המחבלים לא היו נכנסים פנימה ומבצעים את הפוגרום.
המחבלים התגנבו פנימה במהירות, פנו ימינה אל חדריהם של הילדים וההורים, ושם התחלקו כנראה בעבודת הרצח. אחד פנה ימינה, ודקר למוות את אלעד בחדר הראשון ואת יואב בחדר הסמוך. המחבל האחר דקר את בני הזוג אהוד ורותי ואת התינוקת הדס שהייתה עמם בחדר ממול. אחר כך הם חזרו לסלון, דילגו למרבה המזל על שני הילדים הנוספים שהיו שם, ויצאו החוצה מבעד למרפסת הגינה.
אני עומד בחדר של אלעד בן הארבע. כתמי הדם עדיין על הקיר. מעל המיטה שלו תלויה כתובת. "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם את שמי ושם אבותיי". איך אפשר לדמיין את רגעי הזוועה שעברו עליו בחדר? האם ישן? האם היה ער וראה מול עיניו את מלאך המוות שנכנס לחדר? האם חשב שזו מציאות, או סיוט לילה חולף? ואיפה היה המלאך הגואל?
על המכתבה מול המיטה מצא השבוע ח"כ אורי אורבך (הבית היהודי) ספר ילדים שכתב בשם "מתקן החלומות". הספר מלמד ילדים לברוח מחלומות רעים. "לוקחים חלום, לתוכו נכנסים, את הרגע הרע בזהירות מכסים", מצטט אורבך מספרו. לאלעד הרגע הרע לא הסתיים.
תמר ויואב בן ה-11 התגוררו בחדר האחרון. הערבוביה בחדר מזכירה רעידת אדמה. סנדלים, מחשב, בגדי ילדים, כובע מצחייה, מטבעות קטנים, קלסרים, קולבים, מחשב זרוק, אלבום תמונות. החפצים מונחים בערבוביה זה על זה.
על הקיר תלויה גלויה צבעונית שבאה לציין "ארבע שנים לחורבן גוש קטיף". בני המשפחה חיו בנצרים, ובימי ההתנתקות עברו לגור באריאל. משם הם נדדו לאיתמר וקנו את הבית שהפך לבית המוות. "הזוכר את העבר בונה את העתיד", נכתב בגלויה, שלא הביאה בחשבון את ההווה.
אבל הפתק המצמרר ביותר הוא מכתב תודה קצר, שכתבו ההורים אהוד ורותי לתמר הבת הגדולה. "תמרי, תודה על השמירה בשמחה על הילדים", כתבו ההורים בטוש שחור, באותיות מסודרות, ותמר תלתה את הפתק בגאווה מעל שולחן הכתיבה. מי היה מאמין שמכתב תודה תמים יהפוך לבקשה למפרע, שמגיעה מן השמים? שיהפוך לצוואה?
ולמרבה הפלא, מעגלי המוות והשמחה המשיכו לחולל בחוץ. ביום שלישי, ארבעה ימים אחרי הרצח המזוויע, נשמעו קולות שירה וריקודים מעבר לבית. מתנחלים מבית חגי, יישוב מוכה טרור בדרום הר חברון, הגיעו לאיתמר עם בקבוקי יין, עם פרחים ועם אוזני המן, ושרו וחוללו בשכונת בתי אמנה.
רק לפני שבעה חודשים באוגוסט האחרון רצחו מחבלים את טליה ויצחק אימס מבית חגי, שנסעו במכוניתם עם אבישי שינדלר ועם כוכבה אבן חיים, שגם הם נקטלו. בני הזוג אימס הותירו אחריהם שישה יתומים, הקטן רק בן שנה וחצי.
ועכשיו נכנס אדר וכולם רוקדים שם, רוקדים ובוכים באירוע משותף בלתי נתפס. את הנחמה הם מוצאים במקורות. ח"כ יעקב כ"ץ מזכיר שהמן ביקש להשמיד את היהודים "מנער ועד זקן, טף ונשים". הוא לא הזכיר את הגברים החזקים, כי ידע שהעם שלנו רגיש לאוכלוסייה החלשה.
ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה) סיפר שהמן חיפש יום להשמיד את היהודים, מצא את ז' באדר, אבל לא הביא בחשבון שזה יום לידתו של משה רבנו, ומכאן רק תצמח הישועה של עם ישראל.
ז' באדר חל גם השבוע, בימי השבעה של בני משפחת פוגל, מה שאומר שהמחבלים לא הרגו את התקווה, רק קירבו את הגאולה. לפחות על פי הרב אייכלר והמאמינים באיתמר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם