הצעת חוק: עובדי סיעוד יעבדו רק באזור מסוים
הצעת חוק ממשלתית שתעלה היום לדיון, תגביל את הבחירה של עובדי הסיעוד בכל הקשור למקום עבודתם ולאפשרות לעבור בין מעסיקים שונים
נשמע מופרך? לא לגבי כ-80 אלף עובדים שבאו ארצה לטפל בקשישים ונכים. לפי הצעת חוק ממשלתית שתידון היום בכנסת, עובדי הסיעוד יורשו לעבוד רק באזור מסוים בארץ ורק אצל מספר מוגבל של מעסיקים. אם יעזבו את האזור או יחליפו מעסיקים יותר מפעמים אחדות במהלך שנותיהם בישראל, יגורשו וייאבדו את מקור פרנסתם.
משרד הפנים טוען שהתיקון המוצע לחוק נועד למנוע מעובדים זרים לנצל את היתר העבודה שלהם לשהייה בלתי חוקית בישראל, למנוע הבאת עובדים חדשים מחו"ל ולתכנן בצורה מושכלת את צרכי המשק הישראלי בעובדים זרים.
האמת פשוטה בהרבה: תיקון החוק נועד לעקוף פסיקה נוקבת של בית המשפט העליון מ-2006 שאסרה כבילה של עובדים זרים למעסיקים בכל דרך וקבעה שהסדר זה "יצר מעין עבדות בגרסה מודרנית". החוק המוצע הוא אף חמור מהנוהל שאותו תקפו בחריפות שופטי בג"ץ. הנוהל ההוא "רק" הגביל את המעבר ממעסיק למעסיק. ההסדר המוצע גם מגביל את העבודה לאזור מסוים בארץ.
לפני פחות משנתיים, כאשר מוקד הסיוע לעובדים זרים "קו לעובד" והאגודה לזכויות האזרח טענו שמשרד הפנים מבזה את החלטת בג"ץ, הודיעה המדינה כי שינתה את נוהליה כדי לאפשר לעובדים לעבור בקלות ממעסיק למעסיק. "אין הגבלה על מספר הפעמים בהם רשאי עובד זר לעבור ממעסיק למעסיק", נכתב בהודעת המדינה. אבל ההסדר החדש לא מצא חן בעיני שר הפנים ופקידיו.
מעתה, אחרי פעם-פעמיים, העובדות לא יעזו להתלונן נגד מעסיקן,
התוצאה הישירה של גירושים אלה ברורה: הבאת עובדות חדשות מחו"ל. למעשה, הצעת החוק משמנת את הדלת המסתובבת במקום לעצור אותה, מתגמלת חברות כוח אדם שגובות עמלות כבדות מכל עובדת, מגדילה את מספר העובדות ששוהות באופן לא חוקי ומפלה לרעה עובדים ישראלים שאינם מסוגלים להתחרות בשכר הזרים.
מעליבה במיוחד היא התוספת שהציעה הלשכה המשפטית בכנסת, שלפיה ההגבלות החדשות ייקבעו "בשים לב לזכויותיו של העובד הזר לכבוד ולחירות". אמירה סתמית ומתחסדת, שהרי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ממילא אוסר פגיעה בכבודו וחירותו של כל אדם, גם זה המזיק בדרכון זר.
החוק המוצע פוגע בעיקר בנשים, המהוות 90 מעובדי הסיעוד: נשים שנפרדות שנים מבני זוג, ילדים והורים כדי לחפש פרנסה בארץ רחוקה, כדי לעבוד עבודה קשה מבחינה פיזית ומתישה מבחינה נפשית בארץ זרה.
קשה לדמיין נשים ישראליות שמוכנות לכזו פרידה אכזרית. במקום לאכוף את החוק נגד מעסיקים שמנצלים לרעה את ההיתר שניתן להם ושולחים את המטפלת לעבוד אצל אחרים כדי שלא יצטרכו לשלם לה או אפילו כדי לקבל אחוזים מרווחיה.
במקום להעניש בחומרה מתווכים בזויים שגובים מהעובדות עמלות כבדות בעבור הכבוד לנגב ישבנים של קשישים ישראלים - נטפלים לנשים בתחתית שרשרת המזון. "מה היה לנו שכך נוהגים אנו בעובדים הזרים? ", שאלו בזמנו שופטי העליון. "כלימה תכסה את פנינו בראותנו כל אלה, וכיצד נחריש". נותר רק לקוות שהכנסת אכן לא תחריש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם