יעקב עמידרור: "בביטחון לאומי אין מקום לשיקולים של רב"
בכנס ירושלים שנפתח היום עמידרור תקף בצורה חריפה את הרבנים הקוראים לסירוב פקודה. הרב מלמד השיב לו: "המומחים טועים כל הזמן"
דודו סעדה אביר סולטן
"כנס ירושלים השמיני" שאותו יזמה קבוצת "בשבע" נפתח היום בצורה מעט-פחות חגיגית מהמתוכנן. בכירי אנשי הציונות הדתית שהגיעו לכנס הסתודדו בתחילת האירוע בקבוצות קטנות ושוחחו על הטבח המזעזע שאירע בשבת באיתמר. החלוקה היחידה באולם הכנסים של מלון "דן" בבירה, היתה בין אלו שכבר הגיעו לנחם את שלושת היתומים לבית משפחת פוגל ואלו שעוד מתכוונים להגיע בהמשך השבוע.
מעניין לציין כי לפני הכנס נחשף באופן בלעדי ב-nrg מעריב סקר מיוחד שבחן את עמדות הציבור הציוני-דתי. הסקר חשף נתון מדהים ולפיו 56% מבני המגזר הדתי-לאומי חושבים כי נושאי החינוך, החברה והרווחה צריכים לעמוד בראש סדר העדיפויות של מפלגה מאוחדת שתייצג את הציונות הדתית ורק 21% מה"סרוגים" חושבים שההתיישבות ביש"ע היא המשימה החשובה ביותר. ראוי להדגיש כי את הסקר אותו ביצעה חברת "מאגר מוחות" לא הזמינו בארגון שמאל-כלשהו, אלא דווקא העיתון הדתי-לאומי "בשבע" שכאמור גם ארגן את הכנס.
דודו סעדה, יו"ר העיתון "בשבע" חושב שהסקר החדש חושף שינוי מגמה בציבור הדתי-לאומי, אבל בשום אופן לא מוכיח כי הציבור רוצה לזנוח את ההתיישבות בשטחים. לדבריו: "השאיפה של הציבור הדתי-לאומי לראות השקעה גדולה יותר בחינוך ורווחה קיימת כבר מספר שנים והיא רק באה עכשיו לידי ביטוי בסקר. הגישה החדשה גורמת לכך שבשנים האחרונות צעירים-דתיים הולכים להתגורר במכוון בערים מעורבות כולל בנצרת, ביפו ובעכו. הציבור שלנו לא רוצה להסתגר בכוכים אלא להתחבר לקהילה ולהיות מעורב בחברה. מצד אחד אנחנו לא זונחים את העולם התורני, אבל מצד שני אנחנו רוצים להשפיע בנושאי חינוך חברה ורווחה. הוכחה נוספת לכך היא המספר העצום של חובשי כיפות סרוגות בצה"ל בקורס מ"פ, בקורס מג"דים ובשדרת הפיקוד של צה"ל. הציבור שלנו הבין כי אם הוא רוצה להנהיג את המדינה הוא חייב להיות מעורב בחינוך חברה ורווחה, אני לא חושב שזה משבר שעובר הציבור שלנו אלא תהליך התבגרות - צמיחה בהבנה של להיות מעורה בתוך החברה ולהשפיע עליה. הסקר גם חשף נתון חשוב נוסף ולפיו רוב הציבור הדתי-לאומי קורא למנהיגים להתאחד ושהוא חושב שזה לא נכון ללכת מפולגים".
עובדות קובעים בשטח
ח''כ יעקב כץ צילום ארכיון: פלאש 90
לדברי ח"כ כץ: "כדי להבין את ממצאי הסקר צריך לדעת כי בכל הקשור לנושא הבנייה ביהודה ושומרון - בקרב חלקים גדולים של הציבור הדתי-לאומי התחושה היא שאנחנו הגענו ליעד - המטרה הושגה וההתיישבות ביו"ש הגיעה לנקודת האל-חזור, בגלל העובדה שיש בשטח כמות גדולה כל-כך של אנשים. צריך לזכור שביהודה ושומרון יש כיום מעל 330 אלף איש ועם גידול ממוצע של 5.8 אחוז מדי שנה, בתוך שש-שבע שנים נגיע לחצי מיליון, למרות הקשיים וההקפאות ואולי בגללן, כי גם כשראש הממשלה לא בונה אנחנו בונים הרבה מאוד. אם מחשבים גם את 300 אלף היהודים המתגוררים כיום בשכונות שבמזרח ירושלים, כגון גילה, רמות, הר חומה ועוד, כבר עברנו עכשיו את החצי מיליון ולכן בכל הקשור לבנייה ביו"ש התחושה הפנימית היא שניצחנו.
"לעומת זאת יש לציבור הדתי-לאומי התמודדות יום-יומית עם נושאי חינוך רווחה וביטחון. בציבור שלנו ההוצאה על חינוך בישיבות ובאולפנות הוא עצום מה שגורם לפספוסים ופקפוקים. יש גם קשיים בנושאי רווחה וברור
שיש תחושה שצריך יותר ביטחון ולכן אלו תוצאות הסקר. אני חושב גם שהדברים לא באים אחד על חשבון השני – עבור הציבור הדתי לאומי סוגיית ארץ ישראל היא נושא כללי ואילו חינוך ורווחה הוא נושא פרטי. הציבור כבר לא חושש לעתיד ההתיישבות ביו"ש אבל משפחות לא-עשירות חוות יום-יום תחושה של אכזבה, לכן כששואלים את הציבור שלנו בשליפה מהמותן מה יושב על ליבו, ייאמר לשבחו של הציבור שהוא לא מסתיר ואומר באופן גלוי מה שמדאיג אותו". ח"כ כץ מוסיף ומציין כי בשל העובדה שגם הוא מבין את העובדה שהציבור רוצה יותר רווחה וחינוך, הוא יזם הקמת גרעינים-תורניים, פתיחת קורסים להכשרה מקצועית בתחום הבנייה לצעירים יהודים, הכנסת תקציבי ישיבות לבסיס תקציב המדינה וכן מלחמה במסתננים ממצרים.
גם ח"כ אורי אורבך, יו"ר סיעת "הבית היהודי" מסתייג מתוצאות הסקר אולם מכיוון שונה במעט. לדבריו: "זה שאנשים מצהירים על רצון ביותר רווחה וחינוך, זה לא אומר שדפוס ההצעה שלהם נגזר מזה. הסוגיה המדינית היא מאוד משמעותית לגבי דפוסי ההצבעה, אבל זה לא עומד בסתירה לכך שעיקר הפעילות של 'הבית היהודי' בכנסת היא פעילות חברתית או ביחסי דתיים וחילוניים. העמדה המדינית היא אכן העמדה הימנית והיא במוקד תשומת הלב, אולם ביום-יום עיקר העיסוק שלנו היא בנושאי חינוך ורווחה".
הרב אליעזר מלמד ויעקב עמידרור צילום: ניסים לב
עמידרור הזכיר בדבריו את העובדה שהוא התנגד להתנתקות וחשבתי שההתנתקות היא דבר חסר אחריות מכל נקודה אפשרית, אבל יש דבר אחד שהוא יותר גרוע מעקירת היישובים - אם זה לא יתבצע בגלל שהצבא סירב.
"ככל שההחלטה של הממשלה היתה חסרת אחריות, האמירה לסרב פקודה היתה באותה מידה חסרת אחריות. נשאלתי באיזו סמכות אנמי קובע ואני אמרתי שאני מומחה – כמוחה לביטחון לאומי". עמידרור הוסיף ואמר "היומרה של רבנים להבין בביטחון לאומי היא כמו יומרה של רב להבין ברפואה. בביטחון לאומי אין מקום לשיקולים של רב". יצוין כי בדיון דיבר הרב אליעזר מלמד שתלמידיו סירבו פקודה. לדברי הרב מלמד "נכון שכהנחה הראשונה אמרנו תמיד שקציני הצבא הבכירים הם המומחים אבל אחרי שאנחנו רואים שוב ושוב שהם טועים, אנחנו מבינים שהמומחיות שלו היא בניהול גדוד או אוגדה אבל כהערכה אסטרטגית יכול להיות שחסרים לו חלק מהיסודות שעל פיהם צריך לקבוע את הערכת המציאות".
אחרי תפילת מנחה דנו בשאלה האם הציבור הדתי-לאומי ישיג מקסימום השפעה פוליטית בעזרת מפלגה מאוחדת או בעזרת שתי מפלגות נפרדות. אתמול גם נערך דיון בשאלה כיצד מחזקים את ירושלים ובערב הוענק "פרס ירושלים" לאוליגרך ואדים רבינוביץ' שתרם מאות מיליוני שקלים בשנה האחרונה כדי לבנות מחדש את בית הכנסת "החורבה" ברובע היהודי ואת בית הכנסת "תפארת ישראל".
עיתונאים חסרי מנוח
אבישי בן חיים ואורי אורבך בכנס ירושלים צילום: ניסים לב
יוסי אליטוב עורך המגזין החרדי "משפחה" וחבר מועצת הרשות השנייה אמר ל"מעריב": "הקונפליקט של העיתונאי הדתי, בטח זה שמתערה בתקשורת הכללית, הוא האם לסקר או לייצג. יש מבין העיתונאים הדתיים שהשתחלו לתקשורת בזכות הכיפה שעל ראשם ורגע לאחר מכן הפכה הכיפה לעוד פריט של לבוש ללא כל משמעות. התקשורת הישראלית מאופיינת בדעתנות של העיתונאים משני עברי המתרס ואין מקום להשאיר את האמונה והאידיאה בבית, במיוחד כשבתקשורת שלנו אף אחד לא שומר על אנמיות-אירופית. בסופו של דבר יהודי מאמין גם אם הוא עיתונאי וגם אם הוא משווק טקסטיל, תמיד הוא יהיה חדור בתודעה כלשהי של שליחות האומרת 'לא התגלגלתי לכאן בטעות אלא ההשגחה הועידה אותי לכאן ובשל כך יש משמעות ערכית למעשיי'".
על עצם הצגת השאלה האם לעיתונאי דתי יש נאמנות כפולה, ח"כ אורי אורבך הביע מחאה קלה ואמר: "המושג נאמנות כפולה נשמע כמינוח שלילי. אני משתמש בביטוי 'סוכן כפול - גלוי', כלומר העיתונאי הדתי מייצג בכל מקום את הצד השני – אצל הדתיים הוא מייצג את התקשורת ובתקשורת הוא מייצג את שומרי המצוות. זה באשר למימד החברתי, במובן הערכי ברור שיש השפעה לא רק להשתייכות של האדם – להיות דתי זה חלק מהאישיות, בדיוק כמו שיש השפעה לכך אם מדובר בגבר או באשה, בן עיר או בן מושב. ברור שיש לזה השלכות, מבחינה חיובית".
קלמן ליבסקינד ומוטי שקלאר בכנס ירושלים צילום: ניסים לב
מוטי שקלאר אמר במהלך הדיון: "בגדול אני לא חושב שיש נאמנות כפולה. כל אדם שמגיע לתחום שיש בו מרכיבים רבים, או רבדים רבים, יש תחום ערכי ותפיסות עולם והוא ממגיע עם העולם שלו. מה זה נאמנות כפולה? אם אני חושב שיש ביקורת על תופעה מסוימת, אין אפשרות שבגלל הביקורת אני לא אכתוב כי אני נאמן למגזר או לסקטור. השאלה גם מציגה משהו מתנשא על נקודת המבט החילונית - האם כביכול רק לדתי יש השקפת עולם? מה לחילוני אין השתייכות לשבט כזה או אחר במפה הפוליטית? למה לא נשאל כל עיתונאי על הנאמנות שלו".
"כשיורם קניוק תקף את הסכמי אוסלו ואת התפיסה המדינית של החברים שלו, החרימו אותו וזו תופעה אנושית. כאשר עיתון הארץ השתלח בעמידרור עופר שלח תמך בו במעריב ותקף את הארץ, אני מניח ששלח חטף על זה. זו תופעה אנושית - כשאתה שייך לקבוצה מסוימת, לקבוצה יש מערכת ציפיות. אני מאמין בעולם דואלי והשניות היא חלק מהקיום. לדוגמה - אני שייך ליישוב עופרה, אבל מחר מותר לי לתקוף את החינוך בעופרה אם אמצא לנכון, מאחר ואנחנו חיים בעולם של שניות. עם זאת, אני בהחלט מודה שבאתי עם הערכים שלי לרשות השידור ולכן שמתי לנגד עיניי שבערוץ 1 וברשת ב' צריכים לתת יותר קול לדופק היהודי - אני בא עם עולם הערכים ומנסה לממש אותו. ברור שאם הייתי דורש להביא לידי ביטוי את הדופק היהודי רק מזווית דתית, אם הייתי נופל למלכודת הזו, אכן הייתי לוקה בנאמנות כפולה, אולם היות ואני חי בשניות - אין לי בעיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם