עושים רוח: על מכתבי רבנים ושמאלנים
באופן מדהים התקשורת מגיבה בזעם על כל מכתב רבנים ובהתרפסות כלפי מכתבי אנשי שמאל שגם הם נהנים מכספי המדינה
מכתב הרבנים האוסר מכירת בתים לערבים .
לכאורה, מדובר בשני מקרים שונים. במקרה של מכתבי הרבנים, או בהתבטאויות של אנשי ימין, הרי שמדובר בדבר פסול מעיקרו. רב, לפי טענות המבקרים, אמור להיות ניטראלי, לעסוק בתורתו יומם ולילה ולהורות את העם חוקים ומשפטים הרלוונטיים לחיי היום יום כמו למשל דיני נטילת ידיים, הלכות תפילה, ולא לעסוק חלילה בנושאים אקטואליים, "פוליטיים" לכאורה, וזאת בעיקר מכיוון שהוא ממומן על ידי המדינה.
לעומת אלו, שונים אנשי השמאל הכותבים מכתבים. הם תמיד מוגדרים כ"אנשי רוח". אמנים שתרמו רבות למדינה, פוליטיקאים בעבר שהזדקנו ואפילו סתם כאלו, שאיננו זוכרים מיהם ומה הם עשו בשביל המדינה אבל עדיין שמם מופיע על כל מכתב הקורא להדחת אי אלו אנשים. אני כבר לא מדבר על הכסף שהם מקבלים מהמדינה, לחיזוק "הרוח" בשמה הם פועלים, הרי ברור כשמש שהוא הולך למטרה טובה ונעלה.
לכל זמן ועט
ניתן גם לטעון שמהות המכתבים הינה שונה בתכלית. הרי ברור לכל שמכתביהם של הרבנים הם מכתבי הסתה, שמטרתם לחתור מתחת לאושיות המדינה. לא בכדי הוציאה המשטרה צו מעצר כנגד הרב דב ליאור וכנגד הרב יעקב יוסף, שניהם אנשים מבוגרים המבלים את רוב זמנם בביתם או בישיבה הסמוכה כאילו היו המבוקשים שבפושעים, ומתחמקים סדרתיים מרשויות החוק.
לא כן אלו אנשי הרוח. אנשים נאורים הם, ומכיוון שהם כאלו, יש להם את הזכות לשלול מינויים שאינם "מוסריים" מספיק לטעמם, לקרוא לסרבנות אך זה נסבל כמובן במסגרת חופש הביטוי. בברור לכל שמטרתם היא לחזק את יסודות המשטר הדמוקרטי, שאמנם אין עוררין שהוא חשוב ומהותי, אך מכיל גם את עיקרון "דמוקרטיה המתגוננת", שלעיתים הם שוכחים. אם נדמה את העניין ונהיה פיוטיים לרגע – הרי הם הילד ההולנדי המחזיק את אצבעו בסדק שבסכר, בעוד
הרבנים מכים בחומה בחוזקה מהצד השני.
איני מסכים לגמרי עם תוכנם של מכתבי הרבנים. אולי דווקא מהם הייתי מצפה לקצת יותר חכמה וזהירות בהתנהלותם, אך דווקא מכתב אנשי השמאל כנגד האלוף עמידרור המתווסף לשורה של מכתבים המבטאים עמדות קיצוניות שנכתבו (אך נשכחו) בעבר, מוכיח כי יש לנהוג באמות מידה שוות כלפי כותבי המכתבים והמתבטאים למיניהם. לא ניתן מצד אחד לחנוק את הרבנים, שמביעים את עמדתם כאנשי רוח ומנהיגים בקהילותיהם ולתת לגיטימציה ל"אנשי רוח" מהצד השמאלי – חילוני של המפה הפוליטית, המשפיעים בדרכם שלהם על דעת הציבור.
במילים אחרות – אם לוקחים לרבנים את העטים, צריך לקחת גם לאנשי הרוח. אם משאירים לאנשי השמאל את הבמה, ואף מפרגנים להם, יש לזכור זאת לפעם הבאה בה יחליט רב כלשהו לומר דבר שאינו מתיישב עם דעת "אנשי העולם המתוקן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם