גאון הדור
יהורם גאון, שלא חווה התפתחות מוזיקלית מאז המצאת הסינתיסייזר, חוטא בחטא ההכללה הגסה, ושוכח כמה עובדות זניחות
הטענות שגאון מטיח במוזיקה המזרחית העכשווית מבטאות תפיסה דוגמטית, נעדרת כל סקרנות או התמצאות, של חלקים נרחבים מהחברה הישראלית. כזו שמתייחסת בהתנשאות למוזיקה המצליחה ביותר במדינה מזה עשור, מבלי לנסות אפילו לערוך הפרדה בין זמר לזמר, בין כותב לכותב. כאילו דין ליאור נרקיס כדין ישי לוי (רמז למתקשים: השני הוא מגדולי המבצעים שקמו לנו. הראשון. . . קצת פחות).
גאון, שכאמור לא חווה התפתחות מוזיקלית ממשית מאז המצאת הסינתיסייזר, חוטא כאן בחטא ההכללה הגסה, ועל הדרך שוכח כמה עובדות זניחות. למשל, שהפופ הישראלי של שנות השבעים והשמונים, שהוא נמנה על כוכביו, ניפק כמויות מסחריות של שירים סתמיים במשקל נוצה. שגם "רוזה רוזה רוזה" הוא לא בדיוק טקסט שנלמד בחוגים לספרות. ושההבדל היחיד בין הבנאליה של אז לבנאליה של היום נעוץ בהיעדר הסלסולים, ובהתעלמות המכוונת משפת הרחוב. ליורם והגאונים לא הפריע אף פעם לשעמם, או למחזר. העיקר שהתוצאה לא תישמע, חלילה, המונית.
הכי ניינטיז
מהעבר השני של הזירה תמצאו את הנעלבים הכרוניים. תעשיית המוזיקה המזרחית כבר השיגה פה הכל: כסף, הכרה, מעריצים ומנוי זהב להיכל התרבות. רק דבר אחד חסר: הפינס. היכולת לקחת את הדברים בפרופורציה, ולהגיב על אמירות מהסוג של גאון בנון-שלאנטיות של מנצחים. לפעמים נדמה שבסוף כל מתנשא עם דיעות קדומות יושב אביהו מדינה, עם תגובה כתובה מראש.
ההיסטריה שבה נתקפים אליקו וחבריו למשמע הדברים של גאון, מעידה על כך שגם
אלף להיטים לא יצליחו לכבות את רגשי הנחיתות. העובדה שגאון עצמו הוא ממוצא מזרחי מטרידה אותם עוד יותר: הרי אי אפשר לפטור אותו, כרגיל, בגזענות. אז מה עושים? בוכים יותר חזק.
בשורה התחתונה, הוויכוח הזה הוא הכי ניינטיז (יפה, יורם. התקדמת). בישראל 2011 כבר אין טעם בכלל לדבר על מוזיקה מזרחית. רק על זמרים ששרים פופ מהוקצע ומעודכן, ב-ח' ו-ע'. לא טוב לכם? תחזרו לאנטבה. או לבאסטות של התחנה המרכזית הישנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם