משנכנס אדר מרבים בשמחה והומור יהודי
הערב ייערך ב"בית אבי חי" שבי-ם כנס מיוחד וחינמי על הומור יהודי. יוסי אלפי שיככב באירוע מסביר איך היהודים הפכו לעם המצחיק בעולם
יוסי אלפי צילום: אילן בשור
את האירוע ינחה פרופ' אביגדור שנאן וישתתפו בו בין היתר העורך והמתרגם בני הנדל. בין השאר ידברו באירוע על ההבדל בין ההומור שצמח במזרח אירופה מול ההומור של היהודים יוצאי אסיה ואפריקה ועל הבדיחות העדתיות בכלל, מה מאפיין את ההומור היהודי לעומת ההומור הישראלי החדש, על מי ומה אסור לצחוק בישראל ומה באמת הופך את ההומור היהודי לכל כך עשיר, מיוחד, שנון ובעיקר – מאוד מאוד מצחיק.
משתתף נוסף בכנס הוא יוסי אלפי - איש התיאטרון ומי שהוא ללא ספק מאסטר בתחום הסיפורים המשעשעים. בשיחה עם "מעריב" מסביר אלפי "ככל שהחיים יותר כואבים התוצאות שלהם יותר מצחיקות ומכיוון שליהודים יש כל כך הרבה כאבים לא נותר אלא לצחוק. הכאבים הם למעשה המנוע לצחוק והם גם מטפלים בכאב. אבל הצחוק הנובע מכאב הוא דוקרני והוא עוקצני וזו בעצם קומבינציה יהודית".
הבגד עושה את האדם
השאלה המתבקשת היא כמובן איך ניתן לדבר על הומור יהודי כאשר יש בעם הזה מספר גדול של עדות שההבדל ביניהן הוא עצום ואלפי טוען כי בהומור של כל עדה יש גוונים מיוחדים - "ניתוח של ההומור מוכיח את חוזקה של העדה, ככל שהעדה יותר חזקה היא גם מסוגלת לצחוק על עצמה".
אלפי מביא הוכחות לטיעון שלו ומוכיח כי לא לכל העדות יש טיפש מפורסם שעליו צוחקים. לדבריו: "למרכז אירופאים ולייקים אין בדחן/טיפש משלהם והם לוקחים את החיים שלהם נורא ברצינות. לעומת זאת יהודים יוצאי ספרד צחקו על ג'וחה, במזרח-אירופה היהודים לעגו להרשל'ה, 'ימין אבול ח'ר' הוא הג'וחה של העירקים וליהודי אתיופיה יש סיפורים על 'אבא גבהנא', שהסיפורים עליו מזכירים את סיפורי הרשל'ה מאוסטרופולי.
בלי סיפור מצחיק של אלפי אי אפשר אז הנה אחד לדוגמה: "מספרים על אבא גבהנא שפעם הוא הוזמן לנשף אצל הקיסר האתיופי היילה סלאסי. כאשר הוא הגיע אל הנשף עם ההזמנה, הוא הראה את ההזמנה לשוער, אבל השוער אמר לו 'אתה לא יכול להיכנס ללא ז'קט'. אבא
גבהנא התעקש והציג את ההזמנה, אבל השומר התעקש ואמר 'תוכל להיכנס רק עם ז'קט'. השיג אבא גבהנא ז'קט, בא בחזרה אל הנשף והציג את הזמנה לשומר. הפעם השומר נתן לו להיכנס ואמר 'לא חשובה ההזמנה, העיקר שאתה עם ז'קט'. התיישב אבא גבהנא אל השולחן והחל לשפוך על הז'קט שלו את כל המאכלים - את לחם האינג'רה ואת הסלאטה ואת האוּנְקוּלָאל וָואט ואת האָליצָ'ה סֶגָה דִינִיטְס וָואט ואת הטֶבְס מָנְקָשְקָשָה. אנשים שאלו 'אבא גבהנא – מה אתה עושה?', ענה אבא גבהנא 'אם הם הזמינו לנשף את הז'קט שגם הז'קט יאכל'".
אלפי: "הסיפור הזה מראה כיצד העוני הופך למן קרדום שאפשר להכות בו את העשירים, כיצד הפחות-מלומדים יכולים להכות את המשכילים ואיך הסובלים מכים את מי שבפוגע בהם. ברומא הדרך לצאת מעבדות היתה האמנות ובעולם היהודי הדרך הכי טובה לצאת מהמסכנות זה ההומור. ברגע שראו מסכן שבוכה, זה כמו על 'שחור על שחור' לא רואים אותו. אם הוא מספיק חכם הוא ישים טיפות של לבן על החיים וכולם יגידו 'תראו נמר-חברבורות".
שעיר לעזאזל
מתברר שהרזומש היא לא סתם אגדה שבה הפך גורי לשעיר לעזאזל. אלפי ג'וניור אמיר מאירי
ובכן, אלפי האב נשבע שמדובר באמת לאמיתה וכי כאשר האמא מזהה כי ניצנים נראו בארץ, פורצת חגיגה שלימה הנקראת "רזומש" על שם המאכל ההודי הכולל עם עדשים וגם כמות מסחרית של שום וכאשר אנשים עוברים ליד הבית ומזהים את הניחוח האופייני הם יודעים שהנער הזה מהווה עכשיו באופן רשמי סכנה לבנות.
אלפי: "האוכל אצל יהודי עירק היה חלק מהתאריכון בכל יום היו אוכלין מאכל מיוחד ואם היו אוכלים את האוכל ביום ה'לא נכון' היו אומרים 'מג'יחון לביחון' שפירושם 'מנהר הגיחון אל נהר הפישון', כלומר כפי ששני הנהרות הם כקווים מקבילים שלעולם לא נפגשים, כך גם המאכל אמור להיאכל רק ביום המיועד לו ולא ביום אחר. יש כאן למעשה דימוי בעל משמעות כפולה וזה מאפיין את ההומור של יוצאי עירק.
"הנה דוגמה נוספת - אם אדם מזמין אותך לחתונה ועונים לו 'אנחנו נשתדל', הכוונה היא שאנחנו נשתדל לא לבוא לחתונה. אם עונים על הבקשה 'אנחנו מאוד מאוד מאוד נשתדל', זה במקום לומר 'תמות-תמות-תמות אנחנו לא נבוא לחתונה'".
הצחוק מנער את הגוף והנפש
בית אבי חי צילום: שימי נכטיילר
אלפי: "כשיהודי-עירקי רוצה לקלל הוא יגיד 'אני אבל עליך' ולא יאחל לך במפורש מוות, או יגיד 'חס וחלילה על כבודך' טזה כאשר הוא כמובן מזלזל מאוד בכבוד של מישהו. יש כמובן גם קללות שמכילות רצף של איחולים כגון 'שתתפוצץ לך העין, שתתקע לך בלוטה בגרון, שתקפא לך העין, שיבוא לך אפר בפרצוף', אלו דימויים שקשורים לאוכל ועלולים לקרות לבעלי חיים ולא ממש קללות גסות. גם ביידיש יש קללות ייחודיות עם הומור וציניות כגון 'הלוואי שתהיה כמו בצל' כלומר עם הראש למטה והרגליים למעלה, או שאומרים 'שתהיה כמו מנורה', במקום לומר הלוואי שתהיה תלוי ביום ובוער בלילה.
"המשותף לכל הדימויים האלו - הם נובעים מלב טוב וכאשר אומרים אותם אנחנו חושבים שאם נצחיק את מי שאנחנו שונאים אולי הוא יצחק ויהיה יותר בנאדם. במקום לאחל מוות לאדם שנוא, נקווה שהוא יחיה אבל ישתנה ואת השינוי הגדול אפשר להשיג בעזרת צחוק, כי הצחוק הוא נקודת המפגש בין הגוף והנפש וכשאתה צוחק אתה מנער את כל הגוף ומנער את הנפש".
הכנס על ההומור היהודי ייערך היום בשעה 20:30. הכניסה למקום ללא תשלום, על בסיס מקום פנוי. חלוקת הכרטיסים לאירוע החל מהשעה 19:30
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם