ביום רביעי ח"כ מיכאל בן ארי וחבורת הצדיקים הגאונים שלו, עשו את הטריק היחיד שהם כנראה מסוגלים לייצר והם קיימו תהלוכה ביפו. אנחנו כמובן כבר התרגלנו לכך שבתקשורת מציגים תהלוכות של אנשי ימין בריכוזים ערבים כפרובוקציה, אבל את מצעד הגאווה שצעד סמוך למאה שערים איש לא יעז לכנות כך. אבל מעניין להזכיר כיצד דיווחו בגל"צ על התגובה נגד ההפגנה: "מנגד תושבי יפו הערבים והיהודים מלווים את אירוע המחאה, קוראים לעבר הצועדים 'גזענים' ומבקשים מהם לעזוב את המקום". מדהים כמה חוסר דיוק אפשר לדחוס למשפט אחד – לא מדובר בתושבי יפו אלא בקומץ מהתושבים, הקריאות שנשמעו הכי חזק היו "אללה הוא אכבר" וכמובן שבגל"צ שכחו לציין שבין המארחים היו מי שזרקו אבנים, שמאחת מהן גם נפגע שוטר.
2. ואתם רוקדים?
במסגרת ערוץ הטלוויזיה של אתר גלובס הכינו כתבה על "חיי הלילה הסוערים של קייב". צמד הכתבים צילמו את המבנים, האוכל וגם את חיי הלילה בבירת אוקראינה ותיעדו גם מועדון שבו יש צעירות שרוקדות עם מעט מאוד בגדים. אבל אז נזכרו יוצרי הכתבה שבעצם אוקראינה זה גם מקום עם הרבה מאוד אנטישמים שגרמו לכך שיש שם כיום מעט מאוד יהודים, לכן הם התייחסו באותן חמש
דקות של הכתבה גם לבנות המרקדות וגם לבאבי יאר ולקברי הצדיקים של אוקראינה. ובכן, תודה על הרצון הטוב אבל זה פשוט לא הולך ביחד. אפשר היה לעשות שתי כתבות נפרדות, או לציין בכתבה שיש באוקראינה גם אתרים שמנציחים את יהודי המקום שנטבחו בשואה, אבל אי אפשר לראות פריים אחד של באבי יאר ואז לעבור לצילומים של בחורות רוקדות במועדון לילה זול.
3. חוכמת הפרצוף
המלך עבדאללה ומארק צוקרברגעיבוד מחשב, רויטרס
כלי תקשורת רבים נפלו בפח ודיווחו כי מלך סעודיה מוכן לשלם 150 מיליארד דולר עבור פייסבוק בניסיון למנוע את המהומות בעולם הערבי. אתם כמובן ממהרים לחשוב שאנחנו נקטר על הכתבים והעורכים שלא בודקים עובדות, אלא מעתיקים האחד מהשני. ובכן, גם לזה התרגלנו, ומה שבאמת מטריד אותנו זה שיש כתבים שבאמת חושבים שלפייסבוק היתה השפעה גדולה על המהומות בעולם הערבי. ובכן, זו שטות מוחלטת – את הפלת השלטון במצרים ביצעו עשרות מיליוני אזרחים זועמים, בעזרת הפגנות אלימות, לא בעזרת לייקים. את המידע על ההפגנות העבירו גם במסרונים, הודעות טלפוניות, מודעות קיר ואתרי אינטרנט. כן, חלק מהאנשים קראו וכתבו גם בלוגים, אבל ההשפעה של כמה פוסטים היא באמת מוגבלת מאוד, מוגבלת כמעט כמו תפישת המציאות של לא מעט מהעיתונאים.
4. האחים המוסלמים
עמוס שוקןרועי שרון
מספרים על עמוס שוקן שהוא אמר פעם שכדי לדעת האם טקסט גזעני צריך לבדוק מה קורה כשכותבים למשל את המילה יהודים, במקום המילה ערבים. ובכן אנחנו היינו ממליצים את התרגיל הזה, אבל בצורה קצת שונה. נרי לבנה כתבה טור בכייני ואינפנטילי על הפחד שלה מפני חרדים שישתלטו על נוה שאנן. ובכן, מומלץ לעמוס שוקן להחליף באותו מאמר את המילה חרדים במילה ערבים ואנחנו מהמרים שהוא לא היה מסכין לפרסם את ביב השופכין התודעתי הזה אפילו לא במכתבים למערכת (ואפילו לא הזכרנו את הדיווח המסולף והטפשי על יעקב עמידרור בניסיון לסכל את המינוי החדש שצפוי לו).
5. מהפכת הקטיפה
דבורית שרגל גולשת באינטרנטצילום ארכיון: אלי דסה
מזל טוב לדבורית שרגל, על הבית החדש של בלוג התקשורת הפופולרי שלה. הגם שעם כל ההבנה למגבלותיה הכספיות, מן הראוי היה להפיק מסיבת חנוכת הבית לרגל מעבר הדירה, גם לחבריה וגם לאלו שספגו ממנה לא מעט ביקורת בשנים האחרונות, אבל זה לא פותר אותנו מלאחל המשך הצלחה והרבה קוראים שיסכימו לשלם לה על כך כסף. אינשאללה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם