מסרתם בגד לתרומה? גופים מסחריים ירוויחו כסף
האם אתם יודעים לאן הולכים הבגדים הישנים שהשלכתם למכל האיסוף שבעירכם? מתברר שיש חברות שמוכרות אותם לאפריקה, רומניה ולמוסכים בארץ
גבעתיים לא לבד. תהליך דומה מתרחש לאחרונה בערים רבות ביניהן למשל רעננה ורחובות. בויצ"ו עוקבים אחרי ההתפתחויות בעיניים כלות. "אנחנו מפעילים ביגודיות יותר מ-40 שנה", אומרת יוכי פלר, יו"ר ויצ"ו ישראל, "אנשים שמוסרים לנו את הבגדים יודעים שהם הולכים לצדקה אבל כשהם זורקים את הבגדים למכלים הם לא יודעים שזה ביזנס טהור. זו הטעיה מפורשת של הציבור".
גם אורה פיש, עד לאחרונה יו"ר ויצ"ו רחובות, לא מסתירה את התסכול: "אנשים פוגשים אותי ברחוב ואומרים 'איזה יופי ששמתם מכלים בכל העיר', והם לא מבינים למה אני מתפוצצת. אני מתה לקחת צבעים ולכתוב על המכלים האלה 'פרטי לא הולך לתרומה'. כשאני רואה את העובדים שבאים לרוקן את המכלים ומוציאים מהם כמויות עצומות של בגדים הלב נקרע".
החברה הבולטת בתחום מחזור הבגדים היא "רוזניר", שהוקמה ב-1984, ובמשך שנים עבדה בשיתוף פעולה עם ויצ"ו: "אחרי שהיינו ממיינים את הבגדים", משחזרת פלר, "הם היו באים וקונים על המשקל את הסמרטוטים ומוכרים אותם למוסכים. במהלך הזמן הם קלטו שאפשר לעשות מזה כסף והציעו לעיריות עסקה: אתם תקצו לנו מקומות להציב מכלים ואנחנו נשלם לכם. לראשי העיריות זה מאוד קורץ, העירייה מקבלת תגמול לא רע בלי להשקיע. אבל ראש עיר לא צריך להסתכל לפני הכל על עניי עירו?".
מה שמזווית הראייה של ויצ"ו נראה כמו גניבת דעת וחגיגה על גב הנזקקים נתפס מהצד השני כמו פעילות סביבתית מבורכת. הדברים אינם חסרי בסיס. העיקרון שעל פיו פועלת חברת רוזניר בתחום מחזור הבגדים דומה לתהליך של מחזור בקבוקי
דני רוזנקרנץ, מנכ"ל רוזניר, סירב לשוחח איתי. תחת זאת שלח תגובה מפורטת בכתב בה טען שלחברה שלו יש תפקיד חשוב בקידום איכות הסביבה. לטענתו פסולת הביגוד מהווה כשישה אחוזים מכלל הפסולת הביתית, וויצ"ו לא מסוגלת להתמודד אפילו עם חלק קטן מהכמות הזו. "המודעות בקרב התושבים הולכת וגדלה", כותב רוזנקרנץ, "כמות התושבים גדלה מאוד ולכן ויצ"ו לא יכול להוות תחליף למכלים שפזורים בכל העיר. הסניף של ויצ"ו ממוקם בנקודה אחת בעיר ומרבית התושבים לא ייקחו את רכבם וייסעו בכל העיר כדי למסור את הבגד בסניף".
בניסיון לנהל קרב בלימה נגד המכלים נעשתה לאחרונה פנייה מטעם ויצ"ו לשורה של ראשי ערים. בתל אביב, לפי שעה, המאבק הצליח, וגם בבאר שבע החליט ראש העיר, רוביק דנילוביץ', לעצור את הצבת המכלים. במקומות אחרים התגובה הייתה פחות אוהדת. אורה פיש מרחובות טוענת ש"יש פגיעה ברורה בכמות הבגדים שמגיעה אלינו. כשאמרתי את זה לראש העיר, רחמים מלול, הוא אמר לי בזלזול, 'אני אתן הוראה שהם יעבירו לכם חלק מהרווחים שלהם'".
מעיריית רחובות נמסר ש"הטענות אינן מוכרות לנו וארגון ויצ"ו לא פנה אלינו בנושא. לעירייה אין אפשרות לקלוט את כל הבגדים המשומשים חלקם מושלכים לאשפה וממילא לא מועברים לתרומות. לכן הוצבו השנה מספר מכולות להשלכת פסולת טקסטיל".
ואילו עיריית גבעתיים מוסרת ש"כדי למנוע תופעה נרחבת של ערימות בגדים שהיו, מושארים על ספסלים בעיר, או מושלכים ברחוב, התקשרה העירייה עם חברה שהציבה מכלי איסוף לבגדים".
אפשר להבין את העיריות שמבקשות להגדיל את היקפי המחזור אבל יש תחושה שכל הנוגעים בדבר משתדלים להצניע את העובדה שהמכלים הם עסק כלכלי. באתר של רוזניר מופיע נוסח מעורפל לפיו הבגדים "מועברים לשימוש חוזר". ראש עירייה שרוצה לדחוף את המחזור, ובה בעת לשמור על צלם מוסרי, יכול לדאוג שעל המכלים יופיע הסבר בולט שיבחין בינם ובין העברת בגדים לצדקה, ולהקפיד על כך שהם לא יוצבו בסמיכות לסניפי ויצ"ו ויבואו על חשבונם. סביבה וצדקה יכולות לדור בכפיפה אחת - רק בשביל זה צריך להיות בני אדם.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם