ראשי » חדשות » יהדותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

הבטחה ללא כיסוי: על הסדרה The Promise

בבריטניה סיימו לשדר השבוע עוד סדרת טלוויזיה שבה היהודים והישראלים מוצגים כמפלצות צמאות-דם ואילו הערבים מוצגים כקורבנות

  בשם חופש הביטוי, בערוץ 4 הבריטי סיימו להקרין השבוע מיני-סדרה דרמטית בשם "ההבטחה" (The Promise). הביקורות בעיתונים ובאתרי האינטרנט מהללות, משתפכות, מתרפסות בפני פיטר קומינסקי, יוצר ובמאי הסדרה (ועוד יהודי עם תסביך אנטי-ישראלי מובהק).

זהו הסיפור של ארין, בחורה בריטית, שנוסעת עם חברתה הישראלית-בריטית, אליזה, ללוות אותה בזמן הטירונות בצה"ל. במקביל, היא קוראת את היומן של סבה הגוסס, חייל בריטי בשנות הארבעים, אשר שיחרר יהודים מברגן בלזן והוצב בפלשתינה בשנים שלאחר המלחמה. היא פוגשת בישראל את פול, האח של חברתה עם דעות שמאליות קיצוניות (איתי טיראן הישראלי), שלוקח אותה לסיבוב ברחבי השטחים, ביחד עם עומר מאבו דיס, חבר בגדודי חללי אל-אקצה.

ארין בחיפוש אחר מוחמד, החבר של סבה, ערבי שהגיש תה לבריטים בבסיסם. ארין רוצה למלא אחר ההבטחה של סבה לחסן, בנו של מוחמד, נער שנהרג מאש יהודית בעת הבריחה של הבריטים מהארץ. הסב מבטיח לחסן, הגוסס בזרועותיו שיחזיר לאביו את המפתח לבית של המשפחה בעין חוד (כיום עין הוד). על פי הסדרה, פלסטינים שעזבו את בתיהם במלחמת השחרור מחזיקים את המפתח של ביתם שעזבו, לאות זיכרון לנכבה, לאסון. ארין מקיימת את ההבטחה של סבה.

הסיפור של קומינסקי מלא חורים בעלילה כבר מהרגע הראשון, לכל צופה שמכיר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני שלא מהתקשורת. רוב הישראלים לא גרים בקיסריה, באחוזה עם בריכה וירידה פרטית לחוף ומרצדס עם גג נפתח בחנייה. אבל הרבה יותר קל לקומינסקי להציב את קיסריה מול הרשות הפלסטינית, מאשר להציב במקומה עיירת פיתוח בנגב.

יותר מכך, צה"ל של קומינסקי, אלו הם חיילים המשרתים את המשך הטרור היהודי. כאלו שלא יעזרו לילדות ערביות שנפגעות מאבנים שזורקים עליהם מתנחלים בחברון, וכאלו שבוזזים בית של מחבל לפני שמפוצצים אותו. אגב, את טכניקת הפיצוץ, קומינסקי מסביר, הישראלים למדו מהבריטים.

בכלל ישראל של שנות האלפיים של קומינסקי זו ישראל בליינית, חולת קניות, והאידיאולוגים היחידים בה הם הימין הקיצוני, שעיסוקו העיקרי הוא לזרוק אבנים ולקלל ילדים פלסטינים, והשמאל הקיצוני, שברגע האמת, תמיד יבגוד בערכים ההומאניים שלו

ויצטרף לצד הישראלי, חמוש בנשק חם.

גם בפלשתינה של שלהי המנדט הבריטי היהודים הם חבורת טורפים אלימה. כל התושבים היהודים הם תומכי אצ"ל ומאפשרים לחיילים בריטים לגסוס ברחוב. העובדה שהיתה אזהרה על פיצוץ מלון המלך דוד נשמטה בחדר העריכה כנראה, יחד עם העובדה שהאצ"ל לא הוקם ללחום בבריטים על מנת שלא תהיה שואה נוספת, אלא בשנת 1931. יחד עם אלו, נשמטו כל פעולות האלימות והטרור של תושבים ערבים בפלשתינה. אלו אנשים מסכנים שהבריטים, לדעת סבה של ארין, נטשו לגורלם, ללא נשק, מול האויב הציוני.

מרגיזה יותר מכל היא המוסריות לכאורה בסדרה. גם הסב החייל וגם חברו עורקים מהצבא הבריטי ומשתתפים בלחימה – אחד לצד היהודים ואחד לצד הערבים. אך בעוד החבר מוצג כבוגד נטול ערכים, הסב שערק לצד הערבי מוצג כגיבור הפועל באופן הראוי והערכי. המוסריות הזו ממשיכה גם לשנות האלפיים, כאשר נכדתו לא חושבת לרגע לערער על העובדה שהיא מבריחה נשק לתוך רצועת עזה במנהרה. שיא המוסריות מתגלה בסופה של הסדרה, בגילוי לב של הסב. השואה מבחינתו היא סיבה לגיטימית לתקומת מדינת ישראל. אך ראוי לשלול זכות זו לאור התנהגות היהודים בפלשתינה של שנות הארבעים, קל וחומר, התנהגותה ומדיניותה של ישראל בשנות האלפיים.

כששואלים סטודנטים יהודים-בריטיים היום מה האתגר שניצב מולם כיום, בהקשר הישראלי, רובם יאמרו כי הם מתקשים להציג את גווני האפור במציאות של הסכסוך. הם מרגישים שברגע שמובעת דעה אלטרנטיבית מצדם על ישראל, אזי נאטמות האוזניים למולם. אין עם מי לדבר יותר. אם הסטודנט היהודי חושב שישראל לא נהגה כראוי במקרה אחד, כנראה שאי אפשר להצדיק את ישראל בשום מקרה. לפעמים הם חסרים כלים להסביר מציאות מורכבת ובעלת היסטוריה ארוכה. בכלל, בדור עם קצב מהיר כל כך, למי יש סבלנות לשיחה פוליטית מתישה כשאפשר לראות חדשות או סדרה בטלוויזיה. 

האנטישמיות והאנטי ישראליות בחברה הבריטית אינה במפגש פנים אל פנים. היא במדיה, בתרבות וחודרת לתת מודע של כולם. טכניקות ליצירת דמוניזציה של הצד הישראלי בסדרות כמו "ההבטחה" הן עדינות – הדיבור העברי לא מתורגם אף פעם; היהודים מוצגים כהמון משולהב ולוחמני, הנרטיב שלהם תמיד לוחמני ואלים. אלו טכניקות מוכרות, שהמדיה הישראלית עשתה בהן שימוש בעבר כלפי הצד השני. רבים אמרו על הסדרה שהדרמה בה מושכת, מרתקת; אבל המציאות בה היא בשחור ולבן בלבד. אין מקום לאפור. הוא נחתך בעריכה.

ובאותו עניין - בחודש האחרון נערך שבתון של איגוד הסטודנטים היהודים בבורנמות' שבבריטניה. אלו מאיתנו שלא הלכו לבית הכנסת מסיבותיהם שלהם, התכנסו סביב האחראי על הפיתוח של הUJS (Union of Jewish Students),איגוד הסטודנטים היהודים בבריטניה, מאט קסטון.

נושא השיחה: אנטישמיות ואנטי-ישראליות בקמפוסים. אני חושבת על סאות'המפטון. אנחנו פה כבר למעלה מארבעה חודשים. זו עיר אוניברסיטאית ועיר נמל. יש שכונות טובות יותר וטובות פחות. כמו כל מקום. אבל אנטישמיות?! זה לא נושא שעולה לשיחה כל יום. כולם יודעים באוניברסיטה שאנחנו יהודים, שאנחנו ישראלים. בגן של הבנות מכבדים ומקפידים על כל המוזרויות של הכשרות של המשפחה הישראלית הזו, בעיקר המטפלות המוסלמיות. בדלת מולנו גרים מוחמד והומירה רופא פקיסטני ואשתו. זוג חביב. גם הם יודעים שאנחנו ישראלים. ברמה האישית, לא נראה שזה מעניין אותם.
בחזרה לסדנה. מאט מבקש מאיתנו לספר על אירועים אנטישמיים או אנטי ישראליים בקמפוס שנתקלנו בהם, ואיך התמודדנו איתם. כן, יש פה אנטי-ישראלים. יש פה פרופסור אחד במחלקה לכימיה שהוא פעיל רציני בקמפיין הסולידריות למען פלסטין. כמובן שהוא יהודי – רמת השנאה העצמית שלנו תמיד היתה גבוהה. מהאתר שלו באוניברסיטה הוא מפנה כביכול לאתר אחר, שבו הוא מציג את דעותיו, ומתגאה במודל לחיקוי שלו, ד"ר אילן פפה. אסור לו להביע דעות כאלה באתר של האוניברסיטה, ועדיין הכתובת מעל היא של המוסד. מכל הסגל האקדמי באוניברסיטת סאות'המפטון, זהו המרצה היחיד שחתום על העצומה הקוראת לחרם אקדמי על ישראל; אבל הוא יחיד. אגודת הסטודנטים המוסלמים לא מתנכלת לאגודת הסטודנטים היהודים. לפעמים אפילו משתפים פעולה באירועים. חלק מהם, למשל, נטלו חלק בהדלקת נרות חנוכה שקיימנו לפני כמה חודשים.
הסיפורים שמספרים מסביבי בסדנא נשמעים שוליים יחסית. פה פוסטר פוגעני, שם הרצאה שניסו לבטל כי היתה אנטישמית. כמובן שכמה שהסטודנטים היהודים יתלוננו, זה לא יעזור. הם הגיעו עד לשר החינוך הבריטי כדי לבטל את אחת ההרצאות הללו, ועדיין נתקלו בתשובה שזו זכותם של המארגנים. זו המשמעות של חופש הביטוי. הכל בשם חופש הביטוי.

סיון יעקבסון, ישראלית הנמצאת בשנת לימודים בסאות'המפטון, אנגליה. בעלת תואר שני בתקשורת, ועובדת בתחום קשרי החוץ באקדמיה

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

פולמוס

לכל הכתבות של פולמוס