בג"ץ נתן אור ירוק למצלמות בכבישים
תכנית מצלמות המהירות הדיגיטליות של המשטרה תצא לדרך לאחר ששופטי ביהמ"ש דחו על הסף את העתירה נגד הצבתן בכבישים
בשנת 2005 החליטה הממשלה להקים מערך של 300 מצלמות וידאו דיגיטליות אשר תיפרסנה בכבישים עירוניים ובינעירוניים לשם תיעוד עברות תנועה וכשלים. שנתיים אחר כך אישרה הממשלה את פרויקט המצלמות בצמתים וב"כבישים אדומים", ועל פי החלטתה ייפרסו 200 מצלמות מהירות דיגיטליות ו-100 מצלמות רמזור, בשני שלבים, והן אמורות להחליף את המצלמות האנלוגיות הקיימות כיום.
מיקומן של מצלמות המהירות הדיגיטליות נקבע על פי קריטריונים שבבסיסם עומד מסד נתוני תאונות הדרכים בארבע השנים האחרונות וכן חלוקה לפי חומרת התאונה, בהתאם לדרגות הפציעה של הנפגעים. קריטריונים נוספים הם: הסיבות לקרות התאונה בדגש על מהירות מעל המותר; מאפייני הכביש; רמת ציות לחוק של המשתמשים; צרכים ארגוניים; הצורך בהפחתת מהירות הנסיעה והתאמתה לתנאי הדרך, ועוד.
העותרים תקפו מדיניות זו וטענו כי מצלמות המהירות לא תמוקמנה במקומות מסוכנים ובתוך הערים, כפי שראוי היה לעשות, אלא במקומות בהם ניתן להפיק כמות גבוהה של דוחות מהירות. לטענתם, פריסה זו היא "בלתי סבירה בעליל, מונחית משיקולים זרים ואינה אלא ניסיון להטיל 'מס מהירות', במסווה של שיקולים בטיחותיים תוך חריגה מסמכות".
על כן ביקשו העותרים כי לחלופין יפורסמו הטעמים לפריסת המצלמות; שהפריסה תיעשה בהתאם לתכלית הבטיחותית; ושהמצלמות תכוילנה באופן שרק מהירות העולה על 41 קמ"ש, או לחלופין 25 קמ"ש, מן המותר, תגרום להפעלת המצלמות. עוד ביקשו
במהלך הדיונים בסוגיה גם טענו העותרים כי הרשויות הסתירו התפתחויות שונות שאירעו לאחר הגשת העתירה, ובהן, בין היתר, הכרזת השר לביטחון פנים על שינוי היחס בין מצלמות מהירות למצלמות רמזור ועל העתקת חלף ממצלמות המהירות מכבישים מהירים במרכז ל"כבישים אדומים" בפריפריה. אהרונוביץ ופלקוב האשימו כי התפתחויות אלו מלמדות על התנהלותם המבולבלת והבלתי סדורה של הרשויות ועל כך שהן פועלות מתוך שיקולים זרים וחריגה מסמכות.
ואולם, שופטי בג"צ אסתר חיות, עוזי פוגלמן ויצחק עמית דחו את העתירה על הסף וקבעה כי "העותרים מעלים שורה ארוכה של טענות המופנות נגד האופן שבו ייושם פרויקט המצלמות הדיגיטליות הלכה למעשה, תוך שהם מלינים על ההתנגדות באכיפת אווירות של נסיעה במהירות מעל המותר כאמצעי לצמצום תאונות הדרכים".
לדבריה, "אף שיש להעריך את מחויבותם של העותרים לנושא חשוב זה, העתירה אינה מגלה עילה משפטית להתערבותנו. ההחלטה בדבר הקמת הפרויקט התקבלה בסמוך על ידי הממשלה במסגרת שיקול הדעת הנתון לה בעניין זה וכחלק ממדיניותה בתחום המאבק בתאונות הדרכים ומניעת הקטל בכבישים. גם אם העותרים סבורים שקיימות דרכים יעילות יותר להתמודדות עם הנושא, הם לא הצביעו על פגם המצדיק את התערבותנו בהחלטה לאמץ מדיניות זו ובאופן שנבחר לצורך מימושה".
חיות הוסיפה כי מתגובת המדינה עולה כי הרעיון שביסוד הפרויקט, על מרכיביו, גובש במשך מספר שנים ונבחן על ידי הגורמים המקצועיים הרלוונטיים. עוד עולה מן התגובה כי האופן שבו ייושם הפרויקט וההחלטה בדבר מיקומן של מצלמות המהירות נגזרים משיקולים מקצועיים מובהקים ובהתאם לקריטריונים מוגדרים הנסמכים, בין היתר, על נתונים שנאספו לגבי תאונות הדרכים שאירעו בארבע השנים האחרונות.
"מקרה זה – סיכמה חיות – אינו בא בגדר במקרים המצדיקים את התערבותנו בכל הנוגע לאופן יישומו של הפרויקט, כמו גם ביחס למהירות הנסיעה המותרת בכבישים המהירים, ומסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה שחלק גדול מטענות העותרים מבוסס על פרסומים בכלי התקשורת ולעתירה לא צורפו אסמכתאות מקצועיות מפורטות. בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לחייב את המשיבים בהצגת נתונים נוספים על אלה שהובאו בתגובתם, אף שטוב יעשו אם יפרסמו לידיעת הציבור הרחב נתונים מפורטים בדבר הפרויקט ובדבר אופן הפריסה של מצלמות המהירות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם