קמפ קאו: מחנה עבודה לפרים

תעשיית החלב המודרנית דוהרת על גבם של בעלי החיים. פרי ההרבעה המהוללים מעבירים כמעט את כל חייהם כלואים בתא העשוי מגדרות ברזל, בלי שזכו לרעות באחו ובלי שחוו מגע עם פרה

סופ
אביב לביא | 25/2/2011 8:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בצד הכביש המוליך לקיבוץ הדתי חפץ חיים, חמש דקות מגדרה, שוכנים שני מחנות: משמאל - בסיס חיל האוויר; מימין - הטייסת של הרפתות. מחנה מבודד שבו מעבירים את ימיהם 250 פרי ההרבעה המובחרים של משק החלב הישראלי. פעם עוד יצלמו כאן את "הפר הגדול". זה הרבה פחות ארוטי מכפי שזה נשמע: הנקבה היחידה בסביבה היא בובה בדמות פרה שניצבת בחדר ההנהלה.

השיטה נשענת על עיקרון פשוט: הטובים לזרמה; הפחות טובים - לצלחת
השיטה נשענת על עיקרון פשוט: הטובים לזרמה; הפחות טובים - לצלחת צילום: פלאש 90
חברת "שיאון", שמנהלת את מחנה הפרים ומתמחה בהזרעה מלאכותית, תציג את שיטות העבודה שלה בתערוכת החקלאות הגדולה "אגרו משוב" שתתקיים השבוע בגני התערוכה בתל אביב. סיור ב"פרייה" - כך מכונה חוות הפרים - מציף מחשבות נוגות על הקשר בין מה שמתרחש שם, ובענף החלב המודרני בכלל, למושג הנושן "חקלאות". לטוב ולרע, זו כבר מזמן תעשייה לכל דבר. הכל כאן יעיל, סטרילי, מתוקתק וממוחשב. בישראל 2011 מפיקים חלב הייטק. רק שתעשיית ההיי-טק המנוכרת הזו דוהרת על גבם השחוח של בעלי החיים: פרי ההרבעה המהוללים מעבירים כמעט את כל חייהם כלואים בתא העשוי מגדרות ברזל בגודל 4X4.5 מטר, בלי שזכו לרעות באחו ובלי שחוו מגע עם פרה אמיתית.

ענף החלב הישראלי מתגאה בשיאי הפוריות שהוא חתום עליהם. פרה ציונית מניבה כ-11,500 ליטר חלב בשנה - תפוקה שאין לה אח ורע בעולם. בבסיס המספרים המרשימים הללו - או המזעזעים, תלוי את מי שואלים - עומדת מדיניות אגרסיבית של סלקציית גנים. השיטה נשענת על עיקרון פשוט: הטובים לזרמה; הפחות טובים - לצלחת.
האופצייה הטבעונית

המרוץ לאיתור הפר התותח מתחיל עם לידתו. העגלים בעלי הפוטנציאל נרכשים על ידי שיאון כבר בגיל שבוע, ולקראת יום הולדתם הראשון הם מועברים למחנה הנבחרת בחפץ חיים. בגיל 14-13 חודשים מפיקים מהם זרמת זרע שמספיקה לאלף הזרעות, ולאחר מכן הם נכנסים להמתנה שאורכת כארבע שנים. במהלך התקופה הזו הזרע שלהם ישוטט ברפתות ברחבי הארץ ויעבר חולבות לרוב.

המבחן של האב הצעיר מתרחש כשהעגלות שנושאות את הגנים שלו מגיעות לגיל שאפשר להתחיל. או אז, הפרה הצעירה והחלב שלה עוברים בדיקות מדוקדקות: תפוקת החלב, אחוזי השומן, החלבון, גודל העטינים, קצב לידות ועוד שלל פרמטרים שמגדירים איכות ורווחיות. נתוני בנותיו של הפר מוכנסים לטבלה ענקית, והופכים להיות תעודת הזהות הגנטית שלו. אם התעודה מספיק טובה, הוא מצורף לסיירת הפרים הלאומית הכוללת את 50 המצטיינים שמפרים את רוב הרפתות בישראל. אם לא, הסיכוי שלו להגיע למשחטה גדל מאוד.

אבל גם הפרים ששרדו את כל המיונים לא מבלים את ימיהם באורגייה מתמשכת. פר הרבעה ממוצע נשלף מתאו שלוש-ארבע פעמים בשבוע, ומובל לעמדת ההקפצה. שם ממתין לו, מרותק למקומו, פר גריין (טיזר). הפר המגורה קופץ מאחור על האובייקט המיני.

לעתים הפר שמתפקד כפיתיון נפצע בשל כובד המשקל שנוחת עליו. אם האקט מתקדם כשורה, העובדים ממתינים לרגע הנכון שבו ההתרגשות בשיאה, ומלבישים על איבר מינו של הפר אביזר שמכונה "בושת מלאכותית" - צינור ארוך וחמים, מרוח בוזלין, מעין קונדום של פרים. לא כל הפרים, אגב, משתפים פעולה. פר ששובת מקפיצות תקופה ארוכה עלול למצוא את עצמו מנופה מהנבחרת ומשלם על כך בחייו.

מהצינור המלאכותי מועברת הזרמה אל המעבדה הסמוכה ומשם לבנק הזרע - אולם בו מוצבים עשרות מכלים מלאים בחנקן נוזלי בטמפרטורה של 196 מעלות מתחת לאפס. הזרעונים הקפואים יופשרו רק כשיגיעו אל הרפת, שם יעביר אותם המזריע למזרק ארוך, אותו יחדיר לרחמה הבשל של אחת הפרות, בתהליך שבינו ובין אמא טבע יש מעט מאוד. כשאני שואל את ד"ר אמיר שיפמן, הווטרינר החביב שמדריך את הסיור במחנה הפרים, אם הוא מרגיש בנוח להיות חלק מהתהליך הנצלני והפולשני הזה, הוא לא מתייפייף: "יש שתי אפשרויות", הוא אומר, "או להיות טבעוני, או לעשות את זה כמו שאנחנו עושים - עם מקסימום מקצועיות וכבוד לבעלי החיים".

ביציאה מהבסיס הסגור של סיירת שיאון, האופצייה הטבעונית נראתה לפתע שפויה והגיונית מאי פעם.

aviv67@gmail.com

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

לא עוצר בירוק

צילום: דעות

אביב לביא במסע שבועי במטרה להפוך את הסביבה למקום נעים יותר

לכל הכתבות של לא עוצר בירוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/green/ -->