איפה האוטובוס? כך דופקים את הסטודנטים
ללאנה אבגנה לוקח שעות ארוכות להגיע באוטובוסים מביתה בכפר כמא ללימודיה במכללת רופין. הגיע הזמן שמשרד התחבורה יפתח את התחבורה לקמפוסים
הסיפור הבא יהיה ודאי מוכר לרוב הסטודנטים בכל רחבי הארץ. במכללת רופין (ובכביש 4 בכלל) קיים מחסור משמעותי בתחבורה ציבורית. חלק מהסטודנטים מאלתרים ומסתדרים עם טרמפים וחלקנו נאלצים לרכוש מכוניות בכדי להגיע למכללה, דבר העולה פי כמה יותר מנסיעה באוטובוסים בגלל הוצאות על דלק, אחזקה וחנייה.
אני מתגוררת בכפר הצ'רקסי כפר כמא, סטודנטית לכלכלה ומנהל בשנה הראשונה ללימודיי. אני נוסעת דרך ארוכה למכללה באוטובוסים פעמיים בשבוע לפחות. לפני פחות משבועיים, בדרכי חזרה למכללה לבחינת סוף הסמסטר, הגעתי לתחנת האוטובוסים בכפר תבור ארבע שעות לפני מועד הבחינה וחיכיתי לאוטובוס בקו 841 של אגד (הקו היחידי שמגיע מהצפון לרופין).
באותו יום האוטובוס פשוט לא עבר בתחנה, וזו לא הייתה הפעם הראשונה. על מנת לא לפספס את הבחינה בחשבונאות נסעתי באמצעים חלופיים. נאלצתי להחליף ארבעה אמצעי תחבורה שונים: מונית שירות, נתיב אקספרס ושני אוטובוסים של אגד והגעתי אחרי יותר משלוש שעות בדרכים, ממש רבע שעה לפני המבחן.
גם כשהגעתי, לא הסתיימו הייסורים. הייתי צריכה לטפס בעלייה הקשה והתלולה מצומת רופין לחדרי שבמעונות כשעל גבי כל תיקי הבגדים והאוכל שהבאתי מהבית.
הגעתי לכיתה דקות ספורות לפני תחילת המבחן כשאני כולי נסערת ולחוצה. ממש לא מצב הרוח הנכון לעבור בהצלחה מבחן...
מדוע אנחנו הסטודנטים נאלצים מדי יום לעבור את כל המסע הזה? מדוע אין תחבורה ציבורית נגישה וזמינה שמגיעה למכללה? בשאלות אלה עסקו חברי הכנסת בתחילת שבוע שעבר, בדיון מיוחד של ועדת החינוך שעסק בחוק זכויות הסטודנט.
חלק מעקרונות החוק נוגעים לזכותו של כל סטודנט להגיע ביעילות ללימודים, זכות שנפגעת מדי יום, זכות שמשרד התחבורה חייב לכבד, אך לא עושה זאת.
בשל המחסור בתחבורה ציבורית למכללת רופין, הברירה שלנו היא או להגיע למכללה עם עלות השחר או לפספס חצי מהשיעור. סטודנט שמפספס את האוטובוס למכללה נאלץ בדרך כלל להמתין לפחות שעתיים נוספות עד לבואו של האוטובוס הבא. מדובר בבזבוז של זמן יקר, עצבים מיותרים ולפעמים הפסד של הרצאות ואף בחינות.
בנוסף למחסור בתחבורה ציבורית, תחנות האוטובוס מוזנחות ולא מגנות מהשמש ומהגשם. בחורף זהו סיוטו של כל סטודנט - להירטב כהוגן בגשם, עם כל העבודות והתיקים. ואם לא די בכך, קיימת תופעה מטרידה מאוד של
שעה וחצי של נסיעה הלוך ועוד שעה וחצי חזור, כפול 500 נסיעות לתואר, כפול מספר הסטודנטים שנוסעים, כמוני, באוטובוסים, שווים לאלפי שעות שערכם מאות אלפי שקלים. אלה שעות שיכולנו להקדיש יותר ללמידה, לעבודה ולהתנדבות בקהילה.
הבזבוז הזה הוא נחלתם של רוב הסטודנטים בארץ. כמו ברופין, כך גם בתל חי, באורנים, בטכניון, במכללת ספיר, במכללה למינהל, באוניברסיטה העברית ובמוסדות רבים אחרים. הסטודנטים כולם חייבים לנקוט עמדה ולקרוא למשרד התחבורה לשמור על חוק זכויות הסטודנט ולפתח את התחבורה הציבורית לקמפוסים.
הפיתוח הנדרש כולל פתיחת קווי אוטובוסים נוספים שיובילו לקמפוס, הפעלת קווי מוניות שרות, שיפור מצב התחנות והנגשת המידע לנוסע. כל אלה יעזרו לנו סוף-סוף להשאיר את האוטו בבית.
הכותבת היא בת 20, תושבת הכפר הצ'רקסי כפר כמא בצפון, סטודנטית שנה א' לכלכלה ומנהל ופעילה בארגון מגמה ירוקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם