ראשי » חדשות » פוליטי מדיניגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

איווט ינווט: נתניהו צחק, היום הוא בוכה

ליברמן מתחזק ושוב עושה לראש הממשלה בית ספר, אהוד ברק לא סיפק הוכחות בוועדת המשנה לשירותים חשאיים. השבוע של בן כספית

אביגדור ליברמן אכל ביום חמישי שעבר צהריים עם יועץ הסקרים שלו, ארתור פינקלשטיין. ארוחה רבעונית, מסעדה ברחוב הירקון בתל אביב. מנהג קבוע של ליברמן שמקיים התוועדות מהסוג הזה עם פינקלשטיין כמה פעמים בשנה. חוץ ממזון משובח, נחה על השולחן גם חוברת עבת כרס ובה תוצאות סקר העומק התקופתי שפינקלשטיין עורך מפעם לפעם עבור ליברמן.

אם נצמצם את התוצאות לתקציר אוליגרכים, הרי שמצבו של ליברמן בסקרים משתפר בהתמדה. נכון לעכשיו, יש לו בסביבות 17 מנדטים. קדימה מובילה בשניים עד שלושה מנדטים על הליכוד, העבודה-שישה מנדטים, מרצ-שישה מנדטים (הסקר נערך לפני פרישתו של ברק מהעבודה כך שגשם המנדטים שגורפת סיעת עצמאות שבראשותו יופיע רק בסקר הבא). על פי הסקר, למרות צמצום מסוים, יש עדיין רוב לגוש הימין בכנסת. בקיצור, שום דבר מיוחד. פינקלשטיין המליץ לליברמן לא לפרוש מהקואליציה.

עכשיו אתה חזק, אמר לו, אבל בהמשך תהיה חזק יותר. ככל שברק ממשיך להיות תלוי כאבן רחיים על צווארו של נתניהו, כך ייטב לך. אתה מלקט את המנדטים שביבי משיר. הבעיה עם הניתוחים של פינקלשטיין, מטובי מנתחי הסקרים בעולם, היא שהם לא מכילים את הפקטור המשפטי. מה יקרה, למשל, אם היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין יחליט להגיש נגד ליברמן כתב אישום. האם מאות האלפים יצביעו ישראל ביתנו גם כשליברמן בחוץ? קשה להניח. מצד שני, קשה גם לשכוח את 17 המנדטים שהביא בזמנו אריה דרעי לש"ס לאחר שהוגש נגדו כתב אישום. כך שהעסק הזה באמת לא ברור.

ליברמן עצמו, השבוע, נשמע ברור ונוקב. אין לו שום כוונה לפרק את הקואליציה עכשיו, הוא אומר. עד כמה שזה נשמע מוזר, ליברמן חושב שיש כאן גם מדינה. לדבריו, עם כל הכבוד לו ולצרותיו המשפטיות והאחרות, מי שיגרור בעת הזו את המדינה לבחירות הוא אדם חסר אחריות. כשכל המזרח התיכון קורס סביבנו, הדבר האחרון שאנו זקוקים לו עכשיו זה בחירות, אומר ליברמן. מה שלא משנה את העובדה שבנימין נתניהו ימשיך להיות תלוי ברצונו הטוב. ולליברמן יש שעות חסד רבות עם רצון טוב. מצד שני, לא חסרים לו רגעי פורענות עם רצון רע. תשאלו את עוזי ארד.

הסאגה הזו סביב מינויו של עוזי ארד לתפקיד השגריר בלונדון ממחישה כמה דברים: ראשית, את איכות הניהול בסביבתו של ראש הממשלה. שנית, את מערכת היחסים בין ראש הממשלה לשר החוץ שלו, או, יותר נכון, בין שר החוץ לראש הממשלה שלו. לגמרי שלו.

בסוף התהליך, אחרי שנאספו השברים ושקע האבק, התברר שנתניהו ספג השפלה בוטה נוספת מליברמן. מול המצלמות. התברר שעוזי ארד לא יהיה שגריר בלונדון (אנחת הרווחה של הבריטים, מהמלכה דרומה, נשמעה מלונדון ועד המועצה לביטחון לאומי בירושלים). התברר מי כאן קובע ומי מפחד ממי. והתברר גם שנתניהו מנסה למצוא "פתרון" לארד זה יותר משנה. הוא מפציר בשגריר פרושאור והציע לו איזה תפקיד שיבחר (כולל מנכ"ל משרד ראש הממשלה), הוא משדל, הוא משתדל.

הכל כדי שארד ייקח את ניירותיו ואת מזגו הטוב וילך לאנשהו. מה יצא מכל זה? שארד, אחד מגדולי הנאמנים לנתניהו בעשור האחרון, חש עכשיו פגוע ובצדק, ולא הולך לשום מקום. ואלה חדשות רעות מאוד לסביבתו המיידית של ארד (בה שוכן, בין היתר, גם נתניה). כי בניגוד לאמירה קומית של מישהו אתמול בתקשורת לפיה ארד "ידוע כמי שלא מתרגש בקלות", הרי שארד ידוע כמי שמתרגש בקלות רבה מאוד ואת תוצאות התרגשויותיו שומעים מהודו ועד כוש (בלי מגפון).

אם לאביגדור ליברמן הייתה "תוכנית גדולה", הרי שהוא ניצב עכשיו בפני השלב האחרון שלה. כשהתפטר מתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה בקדנציה הראשונה של ביבי, הוא נשבע שיחזור. הפעם, לא כפקיד. הוא יחזור כדי להחליף את נתניהו. בהתחלה ביבי צחק. עכשיו הוא בוכה. דעתו של ליברמן

על אישיותו של נתניהו ברורה ונוקבת. היא לא שונה בהרבה מדברים שמתפרסמים כאן מעת לעת (ואם כן, אז לשלילה). למרבה הפרדוקס, ליברמן עזב בשנת 98' את נתניהו כי ביבי שעה לעצתו של אחד, ארתור פינקלשטיין, שיעץ לו לסגת מהיוזמה ליטול מחברי מרכז הליכוד את הכוח לבחור את הח"כים. ליברמן חשב אחרת.

הוא חשב שחובה להחזיר את הכוח לחברי המרכז, כדי לאלף את השרים, שירדו לחייו של נתניהו. הוא ראה את ביבי שוב מתקפל, שוב כורע תחת הלחץ, ושם את המפתחות. הוא התחיל בקטן, טיפס מקמפיין לקמפיין, ליקט מנדט אחר מנדט, עד שהגיע לאן שהגיע. לטווח נגיעה. בינו ובין נתניהו מפרידים היום 12 מנדטים בסך הכל. אצל ביבי אלה המנדטים של הליכוד, על התשתיות והלוגיסטיקה, המורשת, הגרעין הקשה וההצבעה השבטית.

הוא מוקף בגדעון סער ודן מרידור, יעלון ובגין, ריבלין וכחלון. עם כל אלה, הוא מביא ביום טוב 27 מנדטים. אצל ליברמן, זה הוא. עם עצמו. נטו. 15 מנדטים אישיים לגמרי. על פי הסקר האחרון של פינקלשטיין, ההפרש הזה הצטמצם לכדי עשרה מנדטים. זה אומר שצריך להעביר חמישה מנדטים מצד לצד. זה לא בשמים. מצד שני, איווט לא רוצה לעשות שגיאה קריטית ברגע החשוב ביותר. הוא מחשב את צעדיו בזהירות. מצבו מסובך, כי עוד לא התחלנו לדבר על היועץ המשפטי לממשלה.

אחרי נאומו של שר החוץ בעצרת האו"ם, בו הוא שם ללעג ולקלס את נאום בר אילן של נתניהו ואת מדיניות הממשלה, פרץ עוד אחד מהמשברים בינו ובין נתניהו. היה מי שיעץ אז לנתניהו לפטר את ליברמן. קח מנהיגות, שלח אותו הביתה, אמר מי שאמר. לאן הוא ילך? אם יהיו בחירות, תנצח. בבת אחת יראו בך מנהיג. חוץ מזה, שלא יהיו בחירות. כי ציפי לבני תיכנס. לא תהיה לה ברירה. נתניהו, כידוע, לא פיטר אף אחד. הוריד את הראש וחיכה שהסופה תעבור. היא עברה, כדי לשוב ולחזור. פעם ועוד פעם.

במשבר הנוכחי, בעוד ליברמן מכנס ישיבת סיעה מתוקשרת ביום שני האחרון ומשפיל שם, באריכות ובמומחיות רבה, את ראש הממשלה, ישב נתניהו מכונס בלשכתו בכנסת וחישב את קצו לאחור. שרים ומקורבים עודדו אותו. אל תפחד. אל תשדר פחד. הוא לא יפרוש, אין לו סיבה לפרוש, אין לו לאן לפרוש, הוא לא יכול לפרוש. אם תשדר פאניקה, תשחק לידיו. תהיה גבר. הם לא השתמשו במילים האלו, כמובן. בעודם מעודדים את המנהיג המושפל, דקות לאחר שליברמן סיים את דבריו בסיעה, הגיע שליח מטעמו ללשכת ראש הממשלה עם עלה זית בפיו. בואו נוריד את הלהבות, הציע השליח של איווט, בואו נרגיע. אז הם הרגיעו. עד השרפה הבאה.

לא מעט אנשים מתחלחלים נוכח האפשרות שיום אחד יגיע ואביגדור ליברמן יהיה כאן ראש ממשלה. אני לא יודע אם היום הזה אכן יגיע, מה שבטוח זה שהחלחלה מיותרת. בזמנו חשבו כך גם על האפשרות שהליכוד עם מנחם בגין יתפסו את השלטון. וחשבו כך גם על האפשרות שאריאל שרון, ההוא שלא עוצר באדום, יכבוש את השלטון (ללא טנקים). המקרה של ליברמן דומה. הוא רחוק מאוד מהימני הקיצוני מחרחר המדנים שבנה לעצמו בכישרון. התוכנית המדינית שלו היא התוכנית הכי טובה והגיונית בעיר (אם כי נתקלת בהתנגדות בינלאומית קשה).

הוא מכונה לקבלת החלטות. הוא קר רוח. הוא מנהל מעולה. יש סביבו, תמיד, אנשים טובים. הלשכה שלו לא דולפת, לא מקלקלת, לא מתפרקת בתנועה. נתן אשל (ה"מוח" שהחריב את מהלך המינויים המשותף פרושאור-ארד) לא היה מקבל אצל ליברמן תפקיד במזנון. הוא לא פרנואיד. העובדה שגם במשרד החוץ, מקום מרבצם של עשרות חנונים שמאלנים עגולי משקפיים, חושבים עליו טובות, מעידה על כך שיש דוקטור אביגדור, ויש גם מר ליברמן. מי מהם יצוץ מולנו אם וכאשר יקבל את מפתחות המדינה, לא ברור. אני לא בטוח שזה יהיה יותר גרוע מעכשיו.

ועוד משהו: ליברמן הוא היחיד שיכול לשבור שוויון בין הגושים בישראל. הוא שנתן לנתניהו את המפתחות אחרי הבחירות האחרונות (בהן הליכוד הפסיד לקדימה). אם ירצה, ייתן לקדימה את המפתחות לפעם הבאה. אפשר, עם מאמץ סביר, לראות חיבור בינו ובין ציפי לבני. שניהם מקדמים, בעקביות, את המהלך הנחוץ והחיוני באמת לעתידנו כאן, שינוי שיטת הממשל.

"ועדת המשילות" שהקימה הקואליציה השבוע, שתפקידה לעסוק בנושא, נראית עד עכשיו כעוד ניסיון לבזבז זמן. עומד בראשה ישראל ("המוח" מאחורי פירוק קדימה) כץ. אם יצליח כאן כמו שהצליח בפירוק קדימה ובמאבק בתאונות הדרכים, אז שיטת הממשל הנוכחית יכולה לישון בשקט בלילה. בישיבה הראשונה שהתקיימה השבוע עסק כץ בעיקר בניסיון להכשיר הצבעת יורדים. אכן, משילות. מיץ לא ייצא מהלימון הזה וליברמן, שרואה בשיטה הנוכחית סכנה ממשית להמשך קיומנו, יתפוצץ על זה מתישהו.

אהוד ברק הגיע השבוע לוועדת המשנה לשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת כדי לגלות לחבריה את הסוד הנורא: מה עומד מאחורי האשמותיו הפומביות חסרות התקדים לפיהן לרמטכ"ל יש בעיות "אתיות ומקצועיות מהמעלה הראשונה". ובכן , מי שציפה לקבל סוף סוף את ה"אקדח המעשן" שיצדיק את התנפלותו של שר הביטחון על הרמטכ"ל, התאכזב. לא אקדח, ולא מעשן.

הטענה העיקרית של ברק בוועדה הייתה שאשכנזי המשיך לתת גיבוי לבועז הרפז גם בשבועות האחרונים והפעיל את השפעתו כדי למנוע הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ נגדו לאחרונה. הטענה הזו התפרסמה כבר. הבעיה העיקרית שלה היא, שעד כה לא הוצג לה שום עיגון עובדתי בשטח. כשאמרו לברק שאשכנזי בכלל לא היה בארץ כשהדרמה סביב יציאת הרפז לחו"ל ניטשה, הוא אמר שאשכנזי התקשר מחו"ל והפעיל לחץ על אמ"ן, שהתבקש להנפיק חוות דעת בשאלה האם הרפז מסוכן לביטחון המדינה.

בדיקה של הסיפור הזה באמ"ן מעלה מציאות אחרת. אשכנזי לא התערב, חוות הדעת בבוקר הייתה זהה לחוות הדעת בערב. חוץ מזה, שצה"ל בכלל לא מופקד על הנושא הזה. חוות דעת כזו צריך לקבל מהשב"כ או ממלמ"ב. ברק, שאחוז אובססיה בלתי נשלטת סביב הנושא הזה, הזעיק ללשכתו את סגן הרמטכ"ל מביתו בצפון הארץ באישון ליל, הזעיק את ראש אמ"ן, הזעיק את הפצ"ר, הפעיל עליהם מכבש של יומיים כדי שיעשו משהו שהצבא לא אמור בכלל לעשות. אשכנזי אכן דיבר מחו"ל עם סגן הרמטכ"ל נוה, אחרי שעודכן, והמליץ לעשות מה שהפצ"ר ימליץ.

ביקשתי השבוע תגובה רשמית מאמ"ן ומסגן הרמטכ"ל יאיר נוה לגרסה הזו של השר. התגובה הרשמית הגיעה. "לאחר בדיקה עם אשכנזי, ראש אמ"ן אביב כוכבי וסגן הרמטכ"ל נוה, עולה כי הרמטכ"ל לא עסק כלל בנושא המלצת ראש אמ"ן או צה"ל בדבר יציאתו לחו"ל של בועז הרפז, שכן שהה בכנס ראשי צבאות מדינות נאט"ו בבריסל. בנושא עסק ממלא מקומו האלוף יאיר נוה, סגן הרמטכ"ל.

"עמדת צה"ל גובשה ונחתמה על ידו לאחר התייעצות עם ראש אמ"ן ועם הפצ"ר. נוה עדכן את אשכנזי בנושא רק לאחר שהתקיימה התייעצות בראשות שר הביטחון ולאחר שהגיש לשר את עמדת צה"ל בנושא. גם לאחר חזרתו של הרמטכ"ל מחו"ל המשיך סגן הרמטכ"ל לרכז את העיסוק בנושא ללא כל התערבות מצד אשכנזי. נציין בעמדת צה"ל המקורית לא שונתה לאורך כל הדרך".

ובכן, אשכנזי לא לחץ ולא התערב ולא נעליים. גורמים צבאיים מוסיפים שהרמטכ"ל אמר לראש אמ"ן שהוא יכול להביע את דעתו המקצועית באופן חופשי. במילים אחרות, ראש אמ"ן וסגן הרמטכ"ל מוכיחים שברק בודה קונספירציות מדמיונו במקרה הטוב, משקר בגסות ובלי חשבון במקרה הרע. מעניין מה יעלה עכשיו בגורלם. האם אנו צפויים לספר נוסף בשנה הבאה (הצעה לשם: "השוחה - כך קשרו ראש אמ"ן וסגן הרמטכ"ל קשר לבצע פוטש (נוסף) נגד הדרג המדיני", או משהו כזה), מאת אחד מסופרי החצר? אין לדעת.

ברק, כאמור, לא סיפק שום הוכחה. שום מידע שלא היה ידוע. לפני שסיים לדבר, אמר לחברי הוועדה, "אני מקווה שלא תדליפו מה שנאמר כאן". אחד מהם הטיח בו, "מה כבר נאמר כאן, מה יש לנו להדליף, כל מה שאמרת כבר היה מרוח בעיתונים". רוב מוחץ של חברי הוועדה יצאו בתחושה קשה מאוד. "ברק ניצל את הפורום הזה, שאין סודי ממנו, כדי לייצר ספין כאילו הסוד הגדול סופר, בעוד במציאות שום דבר לא סופר", אמר אחד מהם, "הוא ניצל אותנו, הוא פשוט חסר כל בושה".

ציפי לבני, יו"ר האופוזיציה, אמרה לו את זה במילים מפורשות. אתה מפיץ רסיסי מידע, שמועות ורכילות, כדי להכפיש רמטכ"ל, אמרה ויצאה מהחדר. כשנשאל למה התכוון כשאמר שיש לרמטכ"ל גם בעיות "מקצועיות", ברק התפתל. האם מדובר בבעיות מבצעיות, שאל מישהו, וברק אמר שלא. מבצעית, אשכנזי דווקא בסדר. הידד. אז מה כן? האם הוא לא יכול לנהל את הצבא? כן יכול, אמר ברק. ובכל זאת, מה זה בעיות מקצועיות? ההחלטה והשיפוט המקצועי השגוי שלו בכל הקשור למסמך הרפז, אמר ברק.

זה לא רציני, אמרו לו הח"כים. אחד מהם אמר שברור לחלוטין שהוא משתמש בפורום הסודי הכמוס ביותר במדינה לרעה. עושה בו שימוש ציני. מייצר מראית עין כאילה גילה את הסוד הכמוס וממשיך ללכלך את אשכנזי. ברק פיזר אינסוף רמזים. אומרים ש..., והוא שמע ש..., ויש סימנים ל..., ויש שמועות. בתכל'ס, שום דבר.

הוא התמקד גם בעניין החקירה סביב כל הנעשה ביחידת המ"מ (מבצעים מיוחדים), שבה היה הרפז קצין בכיר. הוא פיזר שמועות שלהרפז היו עסקים עם אשכנזי, או עם בנו של אשכנזי. אבל הוא לא הסכים לפרט. הוא אמר שיש חקירת משטרה, ויש חקירת מבקר, והוא לא יכול לתת פרטים. אז מה, אמר לו אחד הח"כים, אנחנו לא משטרה ולא מבקר, אנחנו מעל כל זה, אנחנו המפקחים עליך, אנחנו הדרג המדיני, זכותנו לדעת מה עומד מאחורי החשדות שלך.

ברק עשה מה שהוא עושה תמיד כשאין לו תשובה. הוא הנהן. מישהו שאל אותו מה עומד מאחורי כל הרמזים האלה, אם הרפז סחר באמצעים מיוחדים, אם יש שם כזו פריצות וריקבון, זכותנו לדעת. זה יותר גדול מסיפור המסמך. ברק המשיך להנהן. חובה להוסיף כאן את האמירה הזו: מוועדת המשנה לא דולפים חומרים. מדובר באמת בפורום כמוס. למה דלפו הפעם? אז זהו, כי הפעם אין חומרים. אין שום דבר. נאדה. מכיוון שמדובר בסך הכל בספין של ברק, אמר לי אחד הח"כים, אז אנחנו מרשים לעצמנו. זה הוא שעשה זילות לפורום הזה, לא אנחנו.

ועוד משהו: יש עכשיו חקירה (תחת צו איסור פרסום) על מעלליו של בועז הרפז ברחבי התחום הסודי והאפור של המבצעים המיוחדים. אם אכן יתברר ממנה שהיו להרפז קשרים עסקיים עם הרמטכ"ל או עם מי ממקורביו, תהיה זו רעידת אדמה של ממש. גדולה בהרבה אפילו מביטול מינויו של יואב גלנט.
העניין הוא שעד עכשיו, ככל הידוע, איש לא הציג בפומבי ראיות. אשכנזי אומר בפה מלא, בלבן של העיניים, שמעולם לא עשה עסקים עם הרפז, ושהבן שלו אף פעם לא עשה עסקים עם הרפז. אני חושב שעד שתוכח אשמתו, מותר להאמין לו. או לפחות להעניק לו את חזקת החפות.

עוד לא קראתי את הספר שכתבו שני זרזירי העט של ברק. אבל מישהו הפנה את תשומת לבי לקטע מסוים ממנו. הוא עוסק בביקורו של הרמטכ"ל באיטליה. אנשי ברק מפיצים שמועות שאשכנזי סידר לבועז הרפז פגישה עם הרמטכ"ל האיטלקי במהלך הביקור הזה. הבעיה עם השמועה הזו היא, שאין לה קשר למציאות. כשזה פורסם, לפני כמה חודשים, הרמתי (כמו עיתונאים רבים אחרים) טלפון לשגריר ישראל באיטליה, גדעון מאיר.

הוא סיפר לי את הסיפור המלא: לפני שהרמטכ"ל הגיע התקשר מאיר לדובר צה"ל אבי בניהו וסיפר לו שיש אחד, בועז הרפז, שמציג את עצמו כחבר טוב של הרמטכ"ל ומבקש להיות מוזמן לפגישותיו ברומא. בניהו ענה "בשום אופן לא", חד וחלק. אחרי שהרמטכ"ל הגיע, מכיוון שהרפז המשיך ללחוץ, דיבר מאיר עם רל"ש הרמטכ"ל, סא"ל עמוס הכהן. "כל המוזמנים בשיקול דעת השגריר בלבד", אמר לו הכהן. גם כן, חד וחלק. עד כאן המציאות.

ועכשיו, בואו נעבור לספר. מובאת בו גרסתו המוכרת של אבי בניהו. ואז נכתבים הדברים האלה: "לשגריר מאיר יש גרסה שונה. לדבריו, הוא קיבל טלפון מלשכת הרמטכ"ל, שהודיעה שמבחינת הרמטכ"ל דווקא אין בעיה שהרפז יהיה נוכח, והשגריר הוא שיחליט". מוזר. איך יכול להיות שכל העיתונאים שהתעניינו, שמעו ממאיר גרסה זהה לגמרי לגרסת לשכת הרמטכ"ל (שמוכיחה שאין לאשכנזי שום יחסים אסטרטגיים עם הרפז), ופתאום בספר יש כזה גילוי שהשגריר אומר דברים אחרים?

חוץ מזה, שהוא לא קיבל שום טלפון מלשכת הרמטכ"ל. הוא שיזם את הטלפונים. מדובר בהבדל מהותי. דיברתי עם גדעון מאיר השבוע. הוא טרם ראה את הספר, אבל סיפר שאכן דן מרגלית הרים לו טלפון. מה סיפרת לו? שאלתי. את מה שסיפרתי לך, אמר מאיר. כשקראתי לו מה נכתב בספר, הזדעזע.
כמה מילים על גדעון מאיר: דיפלומט ותיק מאוד, מוערך מאוד. עשרות שנים בשירות החוץ והמדינה. היה סמנכ"ל הסברה במשרד החוץ, בברנז'ה העיתונאית יודעים שלעולם לא ישקר לעיתונאי. גם כשהאמת קשה.

הוא עבר עכשיו, שלא באשמתו, מניפולציה אופיינית. לקחו את העובדות, שינו קצת פה, שיפצו קצת שם, ירדו לרזולוציות והפכו את גרסתו, שמנקה לגמרי את סביבת הרמטכ"ל מקשר פסול להרפז, לפחות למראית עין, לגרסה הסותרת את הרמטכ"ל ומגבירה את הרינונים סביבו. המשפט "למאיר יש גרסה שונה" הוא משפט מופרך, בדיוני, שיוצר מצג שווא ומתווסף לפאזל הקונספירטיבי שנטווה במומחיות סביב אשכנזי.

הבעיה עם אהוד ברק היא שבכל פעם שהוא טווה קורים של משהו סביב מישהו, כשמתפזר האבק מתברר שהוא עצמו נלכד בהם. ועוד דבר קטן: בסוף התהליך עשה השגריר גדעון מאיר את שיקוליו (כבר אז היו מי שהזהירו אותו מהרפז) והזמין את בועז הרפז רק לאירוע הגדול עם הקהילה היהודית. לאירוע כזה מזמינים כל אחד כמעט. למזלו של מאיר, הוא לא הזמין אותו לפגישה עם הרמטכ"ל האיטלקי או לארוחה המצומצמת.

תארו לעצמכם באיזה צינוק היה מוטל עכשיו אשכנזי לו הפעיל השגריר שיקול דעת אחר. שאלתי את מאיר אם עקב, פיזית, אחר המפגש בין אשכנזי להרפז. כן, אמר מאיר. האם הם נראו כמו שני שותפי סוד או סחבקים ותיקים, שאלתי. הם לחצו ידיים והחליפו כמה מילות נימוס, משהו כמו דקה, אמר מאיר. זה הכל. שום מגע נוסף. רציתי לייעץ לו שלאור המציאות אותה הוא מתאר, אולי עדיף שיבקש מקלט מדיני באיטליה. אין לו למה לחזור כאן. אבל החלטתי לחסוך את זה ממנו.