"מועקה מתמשכת". צבי שליט כותב לנתניהו
1,700 ימים . אני חרד מפני האדישות, שאנשים יתרגלו. אתה, אדוני ראש הממשלה, תורם לאדישות הזאת. כי גלעד הופך למשהו וירטואלי
המכתב שלו לראש הממשלה, מכתב שלא נשלח ושמתפרסם כאן, הוא לא מכתב ראשון. 1,700 ימים חלפו, וצבי שליט חרד לגורל גלעד. עם נתניהו הוא לא בקשר מאז היה אצלו לפני חצי שנה. "אני צועק", הוא אומר. "אני צועק לראש הממשלה, כי הוא היחיד שקובע. החיים של הנכד שלי תלויים בו. הוא יכול להציל את גלעד, והוא לא עושה את זה".
בין היתר כותב צבי שליט לבנימין נתניהו: "אני דורש ממך, אדוני ראש הממשלה, שהעסקה והשחרור של גלעד שליט יהיו בחודש הזה. לא יום אחד יותר. ככה הובטח לי - שזה אפשרי. לא על ידך, אבל על ידי אנשים מוסמכים בנושא של גלעד. אמרו לי מפורשות שגלעד יכול להיות בבית בעוד חודש. אתה מתעלם מזה. אני מבקש ממך: תחזיר את גלעד הביתה, עכשיו".
אדוני ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
"אני מודאג מאוד, אדוני ראש הממשלה. מאז 14 בספטמבר 2009 אין לנו שום ידיעה מגלעד. ולא רק לנו אין. גם לראש הממשלה ולמוסדות אין. נוסף על כך, יש סימנים מדאיגים. זה מצב בלתי נסבל. אף אחד לא מבטיח לי שגלעד חי.
אני לא מתייחס ל-1,700 ימים . אני מתייחס לחמש השנים דווקא. אני רואה את התאריך 25 ביוני מתקרב, אנחנו עוד מעט כבר בחודש מרס, ואני נחרד. חמש שנים בלי גלעד פירושן התייחסות היפוקריטית לנושא של הנכד שלי. אתם מעכבים את הצלת גלעד, כי הוא לא הנכד שלכם. כי הוא לא הבן שלך, אדוני ראש הממשלה. זאת התייחסות פסולה. ההתייחסות שלך כראש ממשלה לנושא של גלעד שליט, חייל שהופקר בעזה, פסולה. יש בזה ביזיון של כל מה שאנחנו מאמינים בו, וכל מה שמכתיב הקוד האתי של צה"ל.
כשאני דיברתי איתך, עוד בימים שבהם היית יושב ראש האופוזיציה, הבטחת לי שבבוא היום, כש'יהיה לי מה להגיד', תסיים את הפרשה הזאת. לא קיימת. הבטחת ולא קיימת,
אין לך הרבה מה לעשות בנושא של גלעד. אתה רק צריך לתת הוראה. אתה יודע בדיוק איזו הוראה אתה צריך לתת, כדי להציל את גלעד. אתה בוחר לא לתת אותה. אתה מפקיר את הנכד שלי בידי חמאס.
אני לא איש צעיר, אבל זה לא חשוב. אני חי את מה שקרה לגלעד, יומיום. אני מוגבל בעשייה שלי, מכוח הטיעונים של המתווך'לא לעשות נזק למשא ומתן'. אבל אני לא רואה תוצאות. לא העליתי בדעתי שיעבור כל כך הרבה זמן, והמצב שלנו יהיה סטטי.
אדוני ראש הממשלה. לא ארחיב במה שעובר עליי נפשית. זה עניין שלי, אישי, פנימי ורגשי. מהניסיון שלי אני רואה את העוול הנורא שעושים לחייל צה"ל, גלעד, כשמשאירים אותו בבור החמאס, שעה שיש אפשרות ברורה וחד משמעית להציל אותו, בהיענות לחוטפים. מה אני מרגיש? הרגשה קשה, של מחנק. מחנק וזעם, על מי שצריך לסיים את הפרשה הזאת, ולא עושה את זה.
החיים של כולם ממשיכים, אבל לנו, משפחת שליט, אין חיים רגילים. לא חזרנו לשגרה. לנו יש מועקה כבדה, מתמשכת. אנחנו מסתכלים על שנת 2006, לפני יוני ואחרי יוני. על אף שהיינו משפחה שכולה, לפני החטיפה חיינו היו שונים לגמרי. עם שכול אפשר להשלים כ'גזרה משמים'. פה , זאת גזרה של אנשים קיימים, בעמדת כוח, אנשים שאמורים להיות ב'צד שלי', מהעם שלי, ראש הממשלה שלי.
החיים שלנו לגמרי דפוקים, אין לי מילה אחרת, במשך חמש שנים. מלבד הצער על מה שעובר על גלעד.
אני כל הזמן חושב על גלעד. זאת מציאות זוועתית. אני חושב מה קורה לנער צעיר, בן 19, שנמצא חמש שנים בשבי, בתנאים שכל כלא ישראלי הוא מלון חמישה כוכבים לעומתם. הנה, אדוני ראש הממשלה, השבוע היה קר. ירד גשם. אני התחננתי אליך עוד בחורף של השנה שעברה שתפסיק את זה, תציל את גלעד. ועכשיו, גלעד עובר כבר את החורף החמישי שלו בידי חמאס, ואתה לא נענה לזעקות שלנו. אתה לא נענה לזעקות שלי.
קשה לי, אדוני ראש הממשלה, העוול. עוול שנגרם על ידי הממשלה שלי, כביכול. עוול שנגרם על ידי ראש הממשלה שלי, כביכול, אתה. אתה לא ממלא את חובתך, מר נתניהו.
אני רואה את אביבה ונועם יושבים באוהל המחאה בירושלים. אני ביקשתי מהם, מאביבה ונועם, לחזור הביתה. אמרתי להם 'תחזרו'. ' תעזבו את האוהל ותחזרו'. מפני שאני לא רואה שום התייחסות מתאימה מצדך למחאה הזאת, שלנו. אתה מתעלם אפילו מהמחאה. אני לא נעלב. אין פה עניין של עלבון, ביני לבינך. מאוכזב? אכזבה היא מילה קלה לעומת מה שאני מרגיש. יש תסכול, יש חוסר אונים. אף פעם לא הייתי חסר אונים כל כך כמו בשנים האלה. אני לא נוטה לייאוש. אני גם לא מתייחס למושגים כמו'תקווה'. אני כן דורש, דרישה חד משמעית, שתאפשר למתווך לגמור את העסקה. לסיים אותה.
אני כועס עליך, אדוני ראש הממשלה. אתה הכתובת. אני מרגיש זעם. אני לא רוצה לחלק את התחושות שלי בין השרים השונים. לא בין שר הביטחון או אחרים. אני יודע שהכתובת שלי היא אתה.
השבוע מינו רמטכ"ל חדש. אני לא מכיר את בני גנץ. אני רוצה להיפגש איתו, על אף שאני יודע שההחלטה היא שלך. אני רוצה לשמוע מה יש לו להגיד לנו, לרמטכ"ל החדש, אבל אני גם רוצה להעביר לו מסר חד משמעי. הרמטכ"ל, אני מתכוון לומר לו, צריך להחזיר את גלעד הביתה. גלעד עדיין חייל. הוא לא השתחרר מצה"ל.
אני מקווה שהרמטכ"ל החדש יוכל לתרום להצלתו במהירות האפשרית. אני מקווה שהוא יהיה פעיל בנושא של גלעד כדי שנוכל לסיים את הפרשה הזאת. זאת פרשה קשה מאוד לצה"ל ולתדמית של צה"ל. אשכנזי לא הצליח במשימה הזאת. אני מקווה שהרמטכ"ל החדש יהיה שונה, שהוא יידע מה עליו לעשות וכיצד הוא צריך לדרוש את ההצלה לגלעד, שהיא בידיך. אני לא מתכוון בפנייה הזו לרמטכ"ל שיעשה מבצע צבאי. חס וחלילה. שלא יחזרו על שגיאות שנעשו בעבר בנושא הזה.
אני מבקש מהרמטכ"ל שיבין את הצד המוסרי והערכי שעולה מהעובדה שגלעד עדיין בידי חמאס, ושינסה להשפיע עליך. חייל צה"ל נמצא בשבי כמעט חמש שנים. הוא חי. עוד לא היה דבר כזה בהיסטוריה של המדינה.
אני דורש ממך, אדוני ראש הממשלה, שהעסקה והשחרור של גלעד יהיו בחודש הזה. לא יום אחד יותר. ככה הובטח לי - שזה אפשרי. לא על ידך, אבל על ידי אנשים מוסמכים בנושא של גלעד. גלעד יכול להיות בבית בעוד חודש. אתה מתעלם מזה. אני מבקש ממך: תחזיר את גלעד הביתה, עכשיו. זה אפשרי.
1,700 ימים. אני חרד מפני האדישות, שאנשים יתרגלו. אתה, אדוני ראש הממשלה, תורם לאדישות הזאת. כי כשמדובר בחמש שנים, זה הופך לדבר'וירטואלי'. גלעד הופך למשהו וירטואלי. דומה לרון ארד.
אתה אומר שאתה מזדהה איתנו, אבל יש'שיקולים נוספים'. הקשבתי להרבה מאוד גורמי ביטחון בכירים. כרמי גילון, אפרים הלוי, יעקב פרי, דני יתום. יש הרבה אנשים שאומרים שאין שום בעיה לעשות עסקה לשחרור גלעד. חמאס עזה הוא שכן דרומי שלנו, וצריך להסדיר איתו את הנושא של גלעד, כמו גם את ההפגזות על עוטף עזה. מדינת ישראל מזניחה את זה. חייבים לדבר איתם.
הבן שלי והאחיין שלי, בנה היחיד של אחותי, קבורים בבית הקברות הצבאי בחיפה, בהפרש של שורה. קרובים זה לזה. סיפרתי לך על זה כבר באוקטובר 2008. אתה מתיימר להיות רגיש לשכול. אתה לא רגיש. אתה לא מתחשב בנו. אני לא יודע לדבר. אני לא טוב בדיבור. אני יכול לכתוב. אני כותב לך כדי שתבין שמדובר בנושא כאוב ובלתי נסבל. סבלנותי פקעה.
אצלנו בחצר הונף שנים דגל ישראל. את הדגל אני לא מניף מאז נחטף גלעד. התרסה. במקום זה תלוי אצלנו על הבית שלט.'רוצים את גלעד בבית, סבא וסבתא'. גלעד הוא הנכד שלי, אבל הוא חייל של מדינת ישראל ושלך. אין מה לחכות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם