המקום בו על פי השמועות מסתתר חוסני מובארק
שעות ארוכות ניסה צוות מעריב להגיע לארמונו של נשיא מצרים המודח בשארם א-שייח'. התושבים המקומיים הצביעו על וילה מאובטחת, בועה סטרילית בגודל של אצטדיון טדי. "מספרים שמובארק לוקח את זה לא טוב", אמר אחד מתושבי העיר. "כל הסיפור הזה עושה אותו עצוב". הכתבה המלאה מחר במוספשבת
הארמון שבו מעביר האזרח מובראק את מדרון ימיו, ממוקם בבועה סטרילית בגודל איצטדיון טדי. את הטסים לשם מיירטים כאילו ריחפו מעל הכור בדימונה. אגפים בלבן נוסח קוסטה דל סול, קיר זכוכית בסגנון מכון הלב ב"שיבא" ותריסים מוגפים.
אם מובארק אכן מציץ מבין החרכים, הוא פוגש שארם שלא יודעת איך לאכול אותו. פיגורות נבוכות שמתקשות להחליט אם הוא נכס או נטל. "אנשים מפחדים. חושבים אולי יעשו משהו נגדו". לאיש שמולי קוראים יוסף. "שפרכן זי דויטש? ", הוא מפציץ בגרמנית לאחר שנות עבודה בתחום התיירות. "מה איתו, עם הראיס? ", אני שואל. "אומרים מת", עונה לי יוסף, "אבל אל תגיד את זה מהפה שלי".
אתה חושב שמובארק אולי עכשיו בבית?
"לא יודע. אולי הלך. אומרים אולי נסע לרופאים שלו בגרמניה, אולי לסעודיה. גם שם יש רופאים".
יש סיכוי אילת?
"לא נראה לי שזה נכון מבחינת הכבוד שלו".
אתה חושב שלא טוב לו בשארם?
"אומרים יש לו בית מלא ריב. הבנים זורקים אחד לשני:'אתה אשם במה שקרה'. מספרים שמובראק לוקח את זה לא טוב. עושה אותו עצוב כל הסיפור הזה".
השלום עם ישראל יימשך?
"זה סגור. תסמוך על העניין הזה. גם נודע לי שהצבא כבר דיבר עם אהוד ברק".
הוא נשבע לי יוסף שהמצרים ממש לא צריכים מלחמה עכשיו. "יש מדינה שצריך לבנות. יש 40 אחוז עניים. מה נעשה אתם?". ויש דמוקרטיה שאותה צריך ללמוד, למשש, לדעת איך להתעסק איתה. "אם אתה לא עדין, היא בועטת בך". והכי חשוב ליוסף זה לא לפגר, לא לעורר רחמים. "שלא נירדם ונתעורר עוד 30 שנה ונראה איפה אנחנו ואיפה העולם".
בימים האלה העולם נמנע משארם א-שייח'. אנחנו במדרחוב הראשי. פעם היית רואה לאורכו אשכולות של ראשים צפופים. עכשיו ריק אחד גדול. ריק בחנויות גמלי העץ, ריק במסעדות שכיסו בסדינים את השולחנות. המדרחוב הוא אצטדיון. מוכרים, מלצרים ושליחים משחקים בו כדורגל. בועטים. בעיקר בחוסני מובראק. "לא אוהב אותו", אומר לי מוכר הגלביות חסן חוסני. "כי לא דאג לנו", מוסיף סעיד מכלי הנחושת. "כי לא דיבר אתנו", מחזק אחמד מהסובנירים.
בירידה לחוף נעמה ג'יפ עם חיילים בשחור. טובלים בטחינה פיתה של צהריים. "'ממנוע', 'מנוע' (אסור בערבית) ", הם אומרים לצלם שמלווה אותי, יוסי אלוני, שמכוון את העדשות. "אבל עכשיו דמוקרטיה", אני מנסה למחות. "דמוקרטיה
בחוף נעמה החולות עצובים והמים שקטים. שלושה ילדים משנרקלים במים כהים. השמיים עכורים. ספינת תיירים משמיעה לעצמה מוזיקה שוצפת. על מיטות הפלסטיק בבתי המלון מנמנמים שני חתולים. בעונות כתיקונן, לא היסטריות במיוחד, סגרו תפוסה של 80 אחוז. היום היא מתנשפת התפוסה, ובקושי חוצה את קו האפס. גם בחושות של חוף טאבה משוטטים ריקנות ורוח. פרדייז, נירוונה, מורגנה, סן פלואר. דוממים כל השמות שמנסים לשווק "לוק" אירופי לסתלבט.
אבל הבדואים לא מתייאשים. עדיין מחזיקים צוותים מינימליים בכפרי הנופש. כדי שיהיה רשום שבכל זאת המקום פתוח. שהסוטול לא נכנע לפגעי הזמן. וכל כך שקט שזה כואב. שהנה מתבזבזים חולות ומתפזרת לה שלווה. אתה חורש את הכבישים ומרגיש חופשי ולגמרי לבד. שעה נסיעה ורק משאית ירוקה של "קרלסברג" חולפת על פנינו. כל כך מת שהנהג שלנו שם פס על הפס הלבן. עוקף בלי חשבון מתי שיש מה לעקוף.
אם המהפכה הביאה לאיזה שינוי, הוא ניכר בדרכים. המשטרה התאיידה איך שהוא. את תחנות הבודקה מאייש שוטר מוקף בדואים. ומנדנדים פחות. בעצם לא מנדנדים בכלל. "אהלן" חפוז ותן גז. בימי מובארק, עד כמה שפרספקטיבה כבר אפשרית, היו מפרקים את המכונית בכניסה לשארם. הפעם לא נדרשנו להציג דרכון בין טאבה לשארם.
שקט מאוד בחוץ, אבל לא בלב. זה המעבר, זאת התרופפות השלטון המרכזי שעושים אותך מודאג יותר. אבל הבדואים שפגשנו ניסו לגמד כל דיבור על חמאס או אל-קאעידה. גם הם למדו כבר שהתקשורת, היא שתמיד אשמה. "אתם עם החדשות שלכם", אמר לי אחד, "תמיד חושבים על הרע, אבל עוד מעט פסח, איך תסתדרו בלי סיני?".
קרוב לשבוע חלף מאז פרישתו הדרמטית של חוסני מובארק מכס הנשיאות. בימים שנקפו, לא הופיע מובארק או איש מבני משפחתו ומקורביו בפומבי, דבר שעורר גל של שמועות וספקולציות באשר למקום הימצאו ומצבו הבריאותי.
מובארק מת: במהלך השבוע נפוצה במצרים שמועה כי מובארק מת במעונו אשר בשארם א-שייח', בחשד כי אליו נמלט מקהיר. מצבו הבריאותי של מובארק, בן ה-83, הידרדר במהלך השנה שעברה. יש הטוענים כי המועצה העליונה של הצבא, אשר שולטת כעת במצרים, אף החלה כבר בהכנות להלוויה ממלכתית, בהשתתפות מנהיגי ערב השונים. עם זאת, גורמים מצרים, המקורבים לצבא, הכחישו את הטענות.
בגרמניה או באילת: מיד לאחר התפטרותו הודיעו גורמים רשמיים כי מובארק שוהה במעונו בשארם א-שייח', תחת שמירה כבדה של יחידות צבא. עם זאת, במצרים נפוצו דיווחים על כך שמובארק יצא לסעודיה או לגרמניה, כדי לקבל טיפולים רפואיים. גרמניה הכחישה את הדברים, אולם מאוחר יותר טענו גורמים מצריים כי בני משפחתו של מובארק מתכוונים להוציאו תוך זמן קצר אל מחוץ למצרים. דיווח הזוי במיוחד, שפורסם באתר אינטרנט ישראלי-ערבי, טען כי מובארק שוהה במלון באילת.
סובל מדיכאון: על פי חלק מהדיווחים, מובארק לקח באופן קשה ביותר את הדחתו. הוא ממעט לדבר, כמעט ולא אוכל ומסרב לקבל תרופות. גורמים מקורבים לצבא טוענים כי בני משפחתו של מובארק מונעים ממנו לצפות בטלוויזיה, כדי שלא יחזה בתגובות השמחה להסתלקותו, מחשש שהדבר יגרום לו להלם עמוק.
בהכנת הכתבה השתתף עמית כהן
הכתבה המלאה מחר במוספשבת
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם