הג'וב הבריטי: התוכנית להפקרת ישראל
לפני 60 שנה נחת בארץ קצין בצבא הוד מלכותו כדי לברר כיצד תנהג ישראל אם תפרוץ מלחמת עולם שלישית. כעת מתבררת כוונתו האמיתית
אלא שהאורח - קשה להעלות על הדעת היום - היה לא יותר מקצין בצבא הוד מלכותו, אפילו לא הרמטכ"ל וראש הזרועות המשולבים. ובכל זאת, זה היה ביקור היסטורי וייחודי מהיבטים רבים שנסיבותיו ומה שעמד מאחוריו והוסווה אז היטב, הובררו רק כעבור עשרות שנים. הביקור נערך בטרם הגלידו הפצעים הטריים והצלקות ממאבק המחתרות במנדט הבריטי ומלחמת העצמאות. איש ממקבלי פניו של האורח, גם לא בני שיחו בימי שהותו כאן, לא ידע מהי באמת מטרת ביקורו.
כשהופיע הוויקינג הדו-מנועי של המשפחה המלכותית הבריטית מבעד לעננים, ננעצו בו עשרות עיניים, כיוון שהביא מפאיד, מצרים, את המפקד העליון של הכוחות הבריטים במזרח התיכון, הגנרל הלורד סר בריאן רוברטסון.
מלווה בשלישו הצבאי ובבאטלר (משרתו האישי), צעד הגנרל עטור מדליות, קצות שפמו זקורים, על השטיח האדום שנפרש מכבש המטוס. בחיוך סקר מחלקת צנחנים כמשמר כבוד. התעכב ליד מפקדה, רב סרן. התעניין במספר הצניחות שביצע, הצדיע - וניגש לעיתונאים.
"באתי לביקור נימוסים בלבד", הכריז. "אינני סבור שיש לי מה להגיד לכם. מקווה שלא תייחסו מסתורין לא רצוי לבואי. לא באתי להציע לישראל לעשות משהו, למעט מה שיהיה מועיל ורצוי לה", אמר. לפני שנכנס למכונית שהועמדה לרשותו, הוסיף: "אלמלא הגעתי לכאן, היו בוודאי שואלים אותי: 'למה לא באת לישראל לאחר שכבר ביקרת במדינות ערב? היו גם שואלים בוודאי, למה לא באת לפני כן לישראל, שהרי היחסים בין ממשלתי לישראל ידידותיים. אני אסיר תודה שאנו יכולים ליהנות מהעובדה הזאת".
גינוני הטקס הלמו את המעמד: הגנרל בריאן האברט רוברטסון היה בהחלט אישיות רמת מעלה: נשא בשני תארי אצולה פומפוזיים - "הברון רובטרסון הראשון מאוקרידג'" ו"הלורד סר בריאן רוברטסון הבארונט השני"
במלחמת העולם הראשונה שירת ביחידת הנדסה בצרפת ואיטליה, ברגימנט החפרים והכורים הבנגלי באפגניסטן ובמשלחת הצבאית לחבל ההררי ואזיריסטן, שבגבול אפגניסטן-פקיסטן. משם הועבר למטה המודיעין בלונדון. כשפרש, כמייג'ור, התמנה כמנהל חברת "דאנלופ" בדרום אפריקה. במלחמת העולם השנייה חזר לצבא והשתתף בלחימה במזרח ובצפון אפריקה ובאיטליה. ב-1946 הועלה לדרגת גנרל.
היה חבר במפקדה הצבאית העליונה של כוחות הברית שניהלה את ברלין ומשם נשלח לפקד על הכוחות הבריטיים במזרח התיכון והתמנה למושל תעלת סואץ. שנתיים לאחר ביקורו בישראל, ב-1953, התמנה ליו"ר רשות הרכבות הבריטית.
שלושה ימים שהה רוברטסון בישראל. כל צמרת המדינה התאמצה להנעים את זמנו. ממש כרכרה ופיזזה סביבו. בקריה בתל אביב פגש את שר החוץ משה שרת. "ברברן ומגבב מילים, Verbose", סיכם רוברטסון את התרשמותו משרת בדיווח מוצפן ללונדון. "כמעט שעתיים אולצתי לשמוע על עברה ההיסטורי ומשמעות הקמתה של המדינה היהודית", הוסיף, "הוא ממש הזיל דמעות כשדיבר אליי". אחר כך עבר ללשכת הרמטכ"ל יגאל ידין וממנה יצא לירושלים, לשיחה עם ראש הממשלה דוד בן-גוריון.
"רוברטסון לא הטריח עצמו לכאן כך סתם", אומר עתה פרופ' מיכאל כהן מהמחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בר-אילן. במהלך מחקריו על אסטרטגיות המעצמות הגדולות במזרח התיכון והשפעתן על ישראל בעשור הראשון לקיומה, גילה פרופ' כהן בארכיונים בלונדון ובוושינגטון תוכניות מבצעיות סודיות, מפורטות מאוד, ומסמכים שהחליפו ביניהם צוותי מומחים, דיווחים חשאיים מלווים גם בהערות שוליים מהתרשמויות אישיות בניסוחים עולבים ועוקצניים, וסיכומי דיונים סודיים בדרגים הבכירים ביותר.
וכל אלה חושפים מה שלא היה ידוע אז: נכונותה של ממשלת בריטניה להפקיר - ממש כך - ואפילו להקריב בעורמה חלק ניכר משטח מדינת ישראל במסגרת היערכות צבאית אפשרית להגנה על האינטרסים הבריטיים באזורנו. גם ממרחק של 60 שנה כדאי לזכור את הפרטים ומשמעותם. פרופ' כהן: "הגנרל, שריגש אז את הצמרת השלטונית בישראל בת השנתיים ומחצה, בא לדבר תכל'ס באחת התקופות היותר סוערות בשנות השיא של המלחמה הארוכה ביותר במאה ה-20, המלחמה הקרה".
בטרם התאוששה אירופה ממלחמת העולם השנייה, התקדרו שוב השמים ורוחות מלחמה החלו לנשב. הפעם - בין ארצות הברית ובריטניה מזה, לברית המועצות של סטאלין ומדינות הגוש הקומוניסטי מזה.
הקרמלין העריך שביכולתו לנצל מומנטום והודות לעדיפות המספרית של הצבא האדום בדיביזיות חי"ר, שריון ומטוסים, יכה שוק על ירך את המערב וישליט בכוח את הקומוניזם בעולם.
מוסקבה בנתה סביבה חגורת הגנה מפני פלישה מערבית - הלקח שלה ממלחמות העולם שבהן נאבקה בצבא הגרמני. היא השתלטה על מדינות הלוויין, הקימה את הגוש הקומוניסטי והחלה לייצר, במכוון, סדרת משברים מקומיים, כדי לגרור את המערב למאבק מזוין. כך הפילה את המשטר הדמוקרטי קצר הימים בצ'כוסלובקיה, חוללה את משבר ברלין, איימה על טורקיה כשתבעה לעצמה בסיסים במצרי הדרדנלים, סייעה לקומוניסטים ביוון והדליקה שם מלחמת אזרחים. והתבערה הגדולה ביותר: מלחמת קוריאה.
"מלחמת עולם שלישית, איומה מקודמתה, עלולה לפרוץ בכל רגע", הזהיר מפקד הכוחות האמריקאיים בברלין במברק מוצפן לפנטגון. גדעון רפאל, אז ציר בשגרירות ישראל בוושינגטון, דיווח למשרד החוץ: "שוררת כאן אווירה של לפני מלחמת עולם". בוושינגטון ובלונדון העריכו שאם תתרחב מלחמת קוריאה לכלל מלחמת עולם - וייעשה שימוש הדדי בפצצות האטום שכל צד אגר - תיכבש אירופה בידי הצבא האדום בתוך חודש אחד בלבד. "התקדמותו תהיה מהירה וחלקה. הרוסים יחתכו כסכין בחמאה", העריך מומחה צבאי בדוח מוצפן. "כדי להגיע למזרח התיכון ולמקורות הנפט, יידרשו לרוסים עוד שלושה חודשים", הדגיש.
ומפני הפלישה הסובייטית המאיימת הזאת על המזרח התיכון נערכו צוותי התכנון האמריקאיים והבריטיים. פרופ' כהן: "כבר ב-1946, שנה בלבד מכניעת גרמניה ויפן, הייתה לאמריקאים תוכנית מגירה למלחמה נרחבת ברוסים ולהגנה על טורקיה בשם הצופן 'גרידל', תוכנית בשם 'קוספר' להגנה על איטליה, תוכנית למתקפת אוויר עולמית אמריקאית שכונתה 'מייקפאסט'.
"מדי שנה נוספו תוכניות לאזורים אחרים באירופה. הבריטים, בנפרד ובמתואם עם ארצות הברית, עסקו בתכנון משלהם: תוכניתם, 'סנדאון', עסקה במזרח התיכון, וספציפית בישראל ובשכנותיה. היא עודכנה מדי שנה, החליפה שמות צופן ל'סלרי' ו'סינדרלה'. הן השתלבו בתוכניות נרחבות לטווח רחוק בשמות צופן נוספים: 'קלטר', 'גלופר', 'רודיאו', 'קסנופון' ו'פיירפקס'. כך זה נמשך עד לקיץ שלאחר מות סטאלין".
רוברטסון ביקש לבדוק אם במקרה של מלחמת עולם, תימצא ישראל לצד המערב בסכסוך הבין-גושי. הסיבה להתעניינותו: בראש ממשלת ישראל עמדה מפלגה סוציאליסטית, מפא"י, ולבכירי שותפתה לממשלה, עוד יותר שמאלית ממנה, מפ"ם, הייתה השפעה לא מבוטלת. כהן: "באופן תכליתי, הגנרל רצה לדעת אם ישראל תעניק זכויות מעבר בשטחה לכוחות ולמטוסי קרב ואספקה של בריטניה וארצות הברית, אם תאפשר שימוש בבסיסי האוויר שלה ובנמל חיפה, אם תסייע בהקמת מחסני נשק ותחמושת כמאגרי חירום אסטרטגיים. ולמקרה הצורך גם תגייס כוח אדם".
בשיחתו הראשונה עם בן-גוריון, כך עולה מהדוח המסכם שכתב רוברטסון לקבינט הביטחוני בלונדון, אמר הגנרל: "אין זה סוד שאנחנו נערכים לאפשרות של מלחמת עולם שלישית ומתכננים להגן על מדינות המזרח התיכון". השיחה הזאת, כמה סמלי ואירוני, התנהלה ארבעה ימים בלבד לאחר שהממשלה הנבחרת הראשונה של ישראל נפלה בהצבעת אי אמון סוערת בכנסת, על רקע המאבק שניהלו המפלגות על כיווני החינוך לדור העתיד. התחולל אז משבר עם הדתיים בשאלת החינוך במעברות ובמחנות העולים החדשים. בן-גוריון רצה לבטל את כל זרמי החינוך הקיימים ולהנהיג חינוך ממלכתי.
בה בעת היה בן-גוריון מודע היטב לסכנת המלחמה הגדולה. לכן ביקש ערבות מערבית ברורה, מוצהרת, ומטרייה הגנתית מקיפה על ישראל, בתמורה לנכונות "להיות בצד המערב". כן ביקש, שלישראל תהיה גישה למאגרים האסטרטגיים שיוקמו בשטחה, אם תיאלץ להגן על עצמה במקרה של התלקחות סיבוב שני עם צבאות ערב. "במקרה של מלחמה", שאל הזקן ישירות את הגנרל הבריטי, "איך בדיוק אתם מתכוונים להגן עלינו?". אלא שרוברטסון התחמק ולא השיב ברורות: "התוכניות לא מגובשות עדיין".
בן-גוריון הישיר אליו מבט והחל לחשוד. רוברטסון סיפר על תוכנית לקו הגנה בשם "הנדבך הצפוני" שיחבר את טורקיה, עיראק ואיראן, יעבור דרך הרי הטאורוס והזאגרוס ויגיע עד מצרי הורמוז במפרץ הפרסי: "נציב לאורכו של הקו הזה כוחות בריטיים ואמריקאיים שיגנו על כל המזרח התיכון". "אלא שבן-גוריון לא קנה את התרחיש שתיאר אורחו רם המעלה", אומר פרופ' כהן.
"הוא ידע שהאמריקאים החליטו עוד בקיץ 1948 שהמזרח התיכון יהיה הלקוח של תוכניות המטכ"ל הבריטי. ניתוח הדו שיח שהתנהל ביניהם מעלה שבן-גוריון לא היה מוכן לקנות את הלוקשים שרוברטסון ניסה למכור. מה עוד שהגנרל אמר לפתע: 'לצורך התוכניות נזדקק לדעת את פרטי הסד"כ (סדר הכוחות) של צה"ל'. למשמע השאלה הזאת זינק בן-גוריון ממקומו בכעס: 'אתה נוסע מכאן לירדן. תיפגש שם עם מפקד הלגיון (גלאב פחה) ותספר מה ששמעת מאיתנו. ואז הערבים יידעו מיד את כל סודותינו'. רוברטסון ניסה להבהיר שאפשר לסמוך על דברתו, אבל בכך הסתיימה שיחתם".
דבר בואו של הגנרל נודע לציבור הרחב רק מהכותרת הראשית של "מעריב". למחרת נערכו בתל אביב ובירושלים הפגנות של השמאל והקומוניסטים שלא משכו המונים. "סע הביתה!", "הלאה מחרחרי המלחמה", נכתב בשלטים שהונפו בהן. על חוט חשמל ברחוב אלנבי בתל אביב נתלתה בובה במדי גנרל בריטי עם סרט שרוול "מלאך השלום" - שהועלתה באש. המפגינים התעמתו עם המשטרה. "תנועת השלום" של מפ"ם, השומר הצעיר ומק"י פיזרה כרוזים.
בכיכר מוגרבי בתל אביב ובכיכר ההסתדרות בירושלים נישאו נאומים נגד הביקור. מפ"ם תבעה דיון דחוף בכנסת "על הדיפלומטיה הישראלית הסודית שעלולה לגרור אותנו למלחמה עולמית". שר החוץ שרת אמר בדיון: "אנחנו גורם מדיני וצבאי וצריכים לברר כל אפשרות להגנה על הארץ - ולא לסגור שער לנציגי המדינות הרוצים לבוא אלינו ולהימצא עמנו בקשר".
באווירה המחושמלת הזאת קיים רוברטסון סיור במחנות הדרכה וטירונים של צה"ל והגיע לשיחה שנייה עם בן-גוריון, "אבל ראש הממשלה הטיל בה פצצה של ממש", טוען פרופ' כהן. "כיוון שהבין שאורחו איננו מגלה את כל הקלפים ובן-גוריון לא ידע אז מדוע - צץ במוחו הפורה רעיון מפתיע: 'אנחנו מוכנים לצדד במערב ולהעניק את השירותים הדרושים לכם. אולם בתמורה לבסיסים, למאגרים אסטרטגיים, למעבר הכוחות ולשימוש בבסיסי האוויר והים - אנחנו רוצים שבעתות חירום ישראל תיחשב כחלק מחבר העמים הבריטי, כמו ניו זילנד, שתעניקו לנו אותה מידת הגנה ותכריזו על כך בגלוי ולא בחוזה חשאי'".
רובטרסון לא קלט את מהות הדברים. בשעתו, פורשו דברי בן-גוריון כאילו נפל על הראש: "עוד בטרם הספיקה ישראל הצעירה להתאושש מהמאבק הקשה במנדט הבריטי, מוכן ראש ממשלתה למשכן אותה כדי שתהיה חלק מהקומנוולט'", התבטא אחד ממבקריו. פרופ' כהן: "היום אפשר להבין שבן-גוריון פשוט לא קנה את הסברי רוברטסון על קו ההגנה ההררי הצפוני וביקש ערבות אסטרטגית מוצקה יותר לשם הרתעת מדינות ערב מסיבוב לחימה שני. רוברטסון השיב לו מיידית: 'רעיון גדול. בדעתי להציגו לקבינט הביטחוני כשאחזור ללונדון'".
לפני שעזב את הארץ נערכה לכבוד הגנרל סעודת פרידה חגיגית, "כשרה למהדרין, שבע מנות", הקפיד "מעריב" לפרט. "באולם 'שלמה המלך' המפואר שבמלון המלך דוד' בירושלים סבבו שמונה מלצרים בלבושם ההדור בין 38 האורחים, ראשי המדינה, וקדו לכבודם עמוקות כשהגישו את מנות התפריט. 30 זוגות שוטרים מצוידים בטומיס (תתי מקלעים בריטיים) ומכוניות משטרה עם אלחוט שזמזם בלי הרף שמרו על המלון.
הרימו כוסיות לחיי האורח ולחיי ראש הממשלה ומדינת ישראל. משרד ראש הממשלה מימן את הסעודה ב-350 לירות. המשקאות היו מתוצרת הארץ. הגנרל התלהב מהקוניאק שלנו ומהיין הלבן. הארוחה הורכבה רק מפריטי הצנע: מרק עוף, דג פילה בפטריות ואורז, שיפודי תרנגול הודו, ירקות מבושלים, סלט חי, תפוחי אדמה מטוגנים, תפוזים, אשכוליות, מרקחת תפוחים, קפה ועוגיות. רק שר החוץ שרת נשמע לעצת רופאיו ולא טעם אלא מעט".
כהן: "השאלה שהטרידה אותי כהיסטוריון - ופוענחה רק באחרונה משפע המסמכים שגיליתי - הייתה מדוע רוברטסון לא ענה ישירות לשאלתו של בן-גוריון: 'ואיך תגנו עלינו?'. מתברר שהגנרל תודרך לקראת בואו בקפדנות רבה, בישיבה חשאית בלונדון של ועדת השרים לביטחון. הוא הצטווה לא לגלות בשום פנים ואופן כל פרט, אפילו ברמז, על אחד המרכיבים המרכזיים בתוכנית 'סנדאון', שבה סומן קו רוחב ברור ביותר שחיבר את תל אביב, רמאללה ויריחו - ונועד להוות את קו ההגנה האחרון, הבלתי עביר, שעליו היו אמורים הכוחות הבריטים להילחם עד הסוף, במקרה שהסובייטים יפלשו בדהרה מסחררת לכיוון מצרים.
"צריך לזכור", ממשיך פרופ' כהן, "שהתשלובת הצבאית הגדולה ביותר בעולם דאז הייתה של הבריטים במצרים: 16 בסיסי צבא ענקיים, 11 בסיסי אוויר, מעגן ימי גדול באלכסנדריה". על פי תוכניתם, הבריטים היו מוכנים להפקיר בידי הצבא האדום את כל צפון ישראל - הגליל, הכינרת, חיפה - כולל הנמל והתעשייה שמסביבה, מישור החוף הצפוני, עמק יזרעאל והשומרון. "הבריטים התכוונו להתחפר בקו שממש חתך את הארץ לשניים. אפשר רק לדמיין ולהתחלחל מה היה קורה אילו התממשה התוכנית", אומר פרופ' כהן, "ואפשר רק לתאר מה הייתה תגובת בן-גוריון אילו ידע בזמן אמת על הכוונה השטנית הזאת".
לא רק מהצמרת הישראלית הסתירו הבריטים את מלוא כוונותיהם בתוכנית ההונאה, לה היו האמריקאים שותפי סוד. בלי לגלות דבר לממשל המצרי, החלו הבריטים להרחיב בחשאי את שדה התעופה הגדול ביותר שלהם בארץ הנילוס, אבו סואר, כדי להתאימו למטוסי ה-B29 שנועדו לשאת פצצות גרעין. במקרה של מלחמת עולם שלישית, קבעה תוכניתם, ימריאו המפציצים מאבו סואר ויתקפו את דרום ברית המועצות. אם כך היה קורה, מצרים הייתה הופכת, למעשה, מטרה למתקפת נגד אווירית סובייטית.
מישראל המריא רוברטסון לאנקרה, לדיונים על צירוף טורקיה לנאט"ו, ומשם חזר ללונדון. "הניו יורק טיימס" דיווח קצרות: "ביקור הגנרל רוברטסון עלול לגרור מסקנות מרחיקות לכת לגבי מדיניות אי ההזדהות הישראלית ותפקידה בתוכניות ההגנה המערביות במזרח התיכון". שרת אמר לכתבים: "הדיבורים כאילו נדונו רעיונות להחזרת הצבא הבריטי לארץ משוללי יסוד", אבל הודה: "יש פחדים בלבי שמא במקרה של עימות ביןמעצמתי, נישאר מבודדים".
"שלושת ימי הרעש", הכתיר "מעריב" מאמר שסיכם את ביקור הגנרל: "ספק אם הצליח להבטיח את הגנת האזור מפלישה סובייטית, אבל לבטח הגביר את הפלישה הסובייטית ללב הנוער הישראלי. הביקור יצק שמן על מדורת התעמולה הקומוניסטית בארץ".
קלמנט אטלי, עדיין ראש ממשלת הלייבור, קיבל את סיכומי ביקור רוברטסון. כעבור שבעה חודשים התחלפה הממשלה בלונדון. וינסטון צ'רצ'יל חזר לדאונינג 10. גם בישראל נערכו בחירות. המשך הדיונים עם הבריטים התעכב. בספטמבר 1952 הגיעה בחשאי משלחת קולונלים בריטית בלבוש אזרחי לדיון עם הרמטכ"ל מרדכי מקלף וראש אמ"ן יהושפט הרכבי. הפעם לא נערכו הפגנות נגדה. כהן: "מהביקור הזה לא יצא כלום. הישראלים שלפו מפות ודרשו שהבריטים יסמנו את קו ההגנה שהם מתכננים. הקולונלים הודו שהם מנועים מלפרט. הרכבי נעל את הדיון: 'איך אתם רוצים שנשתף איתכם פעולה כשאתם מסתירים מאיתנו כוונות ונתונים?'".
שר החוץ הבריטי אנתוני אידן דיווח לממשלה על ביקור הקולונלים: "שיתוף פעולה צבאי גלוי עם ישראל יבריח מאיתנו את ידידותינו הערביות, ולכן איננו בא בחשבון". הוא חזר על ההערכות האמריקאיות מאותם ימים, שישראל היא בסך הכל "חור בראש" ושאלמלא הייתה קיימת, אפשר היה לבנות ברית הגנה מצוינת עם הערבים".
הדוקטרינה הצבאית של צה"ל הצעיר הדגישה אז את בניית החי"ר והכוחות המשוריינים - עדיין לא דיברו על גייסות שריון, טנקים מהירים ומטוסים - כלקח מיידי ממלחמת 1948 ולנוכח איומי הערבים לסיבוב מחודש. "האינטרסים הצבאיים של המערב לא השתלבו באלה של ישראל שעסקה בהישרדות", אומר כהן. "עימות עתידי עם הרוסים נראה רחוק מדי - הגם שבן-גוריון הבין שמדובר בסכנה מוחשית".
סטאלין מת במרץ 1953, אבל במערב המשיכו לעדכן את תוכניות המגירה הללו כיוון שיורשיו נראו לא פחות מיליטנטים מ"שמש העמים". ההערכה הייתה שמלחמת עולם שלישית תיתכן ב-1957 או מעט אחריה. אולם עוצמת המתיחות הבין-גושית החלה לרדת. כשמלחמת קוריאה הסתיימה, גם מלחמות אזוריות אחרות התמעטו. מלחמת סיני ב-1956 טרפה את הקלפים של הבריטים והאמריקאים במזרח התיכון.
20 חודשים אחריה, בקיץ 1958, פרשה עיראק מברית בגדד שוושינגטון בנתה. בעקבות הפיכה צבאית אלימה סולק ראש הממשלה הידידותי ביותר שהיה למערב, נורי פחה, ובית המלוכה העיראקי נשחט. בכך בא הקץ על תוכניות בריטניה וארצות הברית לחבר את המדינות הערביות למערך אסטרטגי נגד מוסקבה. ב-1989 בא הקץ גם על המלחמה הקרה. ארצות הברית יצאה ממנה כמעצמת העל היחידה בעולם לשני העשורים הבאים. בשנים האחרונות גם מעמד זה נשחק. רופ' כהן: "למזלנו, הרעיונות שהילכו במסדרונות ממשל הנשיא אייזנהאואר ושר החוץ שלו ג'ון פוסטר דאלאס בתחילת שנות החמישים, ושאיימו על ישראל - לא התממשו".
האם ניתן ללמוד לבאות מפרשת הביקור אפוף המסתורין של הגנרל רוברטסון?
"ההיסטוריה איננה חוזרת על עצמה. לכן ייתכנו בעתיד התפתחויות שאיש איננו יכול כיום לחזות. למעצמות היו ויהיו תמיד אינטרסים רבים מאוד באזורנו - גלובליים, כלכליים ואחרים. די להתבונן במה שמתרחש עתה בנושא הגרעין האיראני ואיך קושרים אותו בקשר גס לסכסוך שלנו עם הפלסטינים, ואיך מדינות מערביות שונות מנסות לרצות את העולם הערבי, להתחבב עליו.
"ומעל לכל - גם בהתייחסות לאירועים האחרונים ביותר, חובה לשנן: גם המעצמות הכי ידידותיות אינן חושפות אפילו בפני בנות בריתן, בכלל זה האינטימיות ביותר, את מלוא האינטרסים שלהן. בסיטואציה אחרת, מורכבת, קיצונית - אולי עקב שינוי בממשל ארצות הברית, עם נשיא חדש שעלול לאמץ חשיבה אחרת - גם האינטרסים של ידידינו הקרובים ביותר עשויים לא לחפוף לחלוטין את שלנו.
נשמע מוכר, לא?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם