סוד האורים ותומים

הרב ד"ר דורון דנינו מנסה להשיב מה הם האורים ותומים, כיצד הם פעלו ולאן הם נעלמו

הרב ד''ר דורון דנינו | 11/2/2011 0:05

תגיות: פרשת השבוע

בפרשת השבוע מצטווה משה להכין תכשיט אשר ישמש בעתיד את עם ישראל כאחד האמצעים המדויקים ביותר לדעת מהו רצון האל – האורים ותומים. מהם אותם אורים ותומים? על כך מסופר בפרשה: "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, עַל-לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי-יְהוָ-ה, תָּמִיד. וְנָתַתָּ אֶל-חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, אֶת-הָאוּרִים וְאֶת-הַתֻּמִּים, וְהָיוּ עַל-לֵב אַהֲרֹן, בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְהוָ-ה; וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-מִשְׁפַּט בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-לִבּוֹ, לִפְנֵי יְהוָ-ה תָּמִיד" (שמות כח, כט-ל). על חזהו של הכהן הגדול מונח חושן שנשזרו בו תריסר אבנים טובות כמניין שבטי ישראל, ששמותיהם (בתוספת אותיות המכילות את שמות האבות) היו חרוטים עליהן. כאשר עלה הצורך לדעת מהו רצון האל פנו אל הכהן הגדול בשאלה המטרידה, והכהן באמצעות ההתבוננות באורים ותומים שבחושן, אמר להם מהי דעת האל בעניין. כיצד בדיוק שאלו באורים ותומים?

על כך עונה הגמרא: " כיצד שואלין? השואל פניו כלפי נשאל, והנשאל פניו כלפי שכינה (למערב). השואל אומר 'ארדוף אחרי הגדוד הזה?' והנשאל אומר 'כה אמר ה' עלה והצלח'. ר' יהודה אומר אין צריך לומר כה אמר ה' אלא עלה והצלח. אין שואלין בקול רם, ולא מהרהר בלבו, אלא כדרך שאמרה חנה בתפלתה: וחנה היא מדברת על לבה. אין שואלין שני דברים כאחד, ואם שאל אין מחזירין אלא על אחד ועל ראשון. ומחזירין לו כסדר אע"פ ששאל שלא כסדר. ואמרו גזירת אורים ותומים אינה חוזרת, אע"פ שגזירת נביא חוזרת" (בבלי, יומא, עג ע"א).

כיצד התקבלה התשובה באורים ותומים? על כך ישנן בחז"ל שתי תשובות עיקריות, אשר המייצגים שלהן (כמו בהרבה מחלוקות אחרות) הם הרמב"ם והרמב"ן. לדעת הרמב"ם: "וכיצד שואלין: עומד הכוהן ופניו לפני הארון, והשואל מאחריו, פניו לאחורי הכוהן. ואומר השואל, אעלה או לא אעלה; ואינו שואל בקול רם, ולא מהרהר בליבו, אלא בקול נמוך, כמי שמתפלל בינו לבין עצמו. ומיד רוח הקודש לובשת את הכוהן, ומביט בחושן, ורואה בו במראה הנבואה, עלה או לא תעלה באותיות שבולטות מן החושן כנגד פניו. והכוהן משיבו ואומר לו עלה, או לא תעלה" (הרמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק י, יא-יב), דהיינו, האורים ותומים היו אבני החושן עצמן, כאשר תשובת האל נתנה באמצעות האותיות שעליהן אשר זהרו בהתאם לתשובה המתבקשת.

הרמב"ן מצידו מתאר את האורים ותומים כך: "הם סוד מסור למשה מפי הגבורה והוא כתבם בקדושה והיו מעשי שמים, ולכן יזכירם סתם בה"א הידיעה... והנה משה לקח האורים ותומים ויניחם שם בחשן המשפט אחר שהלביש את אהרן האפוד והחשן. והעניין הוא כי היו שמות קדושים, ומכוחם האירו האותיות מאבני החשן אל עיני הכהן השואל במשפטם" (שמות כ"ח, ל), הרמב"ן מצידו סובר שהאורים ותומים היו יצירה בפני עצמן, והם היו מעין קמיעות עתיקות שנכתב בהם השם המפורש, ומכוח השמות הקדושים הכתובים בהם ידע הכהן הגדול את התשובה.

אהרון הכהן עצמו עשה שימוש ראשוני באורים ותומים, בזמן ההתנחול בארץ נעשה שימוש רב יחסית באורים ותומים, שימוש שהיה לו המשך גם בימי שפוט השופטים ובימי המלכים הראשונים שאול ודוד. לאחר בניית בית המקדש הראשון כנראה שהופסק השימוש באורים ותומים, שכן לא ידוע לנו עליהם דבר, אם כי יתכן ועדיין היו בשימוש. בתקופת הבית השני נשא הכהן הגדול את החושן עליו, אולם גם לדעת הרמב"ם, שהאורים ותומים היו אבני החושן עצמן, בכל זאת לא ניתן היה לעשות בהן שימוש שכן על פי מסורת חז"ל

הם לא היו יכולים לפעול ללא יכולת הנבואה שנסתלקה עם חורבן הבית הראשון.

הרמב"ן סבר כאמור שהאורים ותומים היו גווילים מקודשים, לאן הם נעלמו? על כך מצאתי תשובה בספר קבלה מעשית עתיק שנכתב במרוקו במאה ה-19 ושדומים לו מצויים בספרי קבלה מעשית נוספים: "אמר החכם דע בני כי אלו הגורלות בימי קדמונים בטבריה תובב"ה ולאחר זמן בימי מלכות רומי חפשו אחריו ומצאוהו ומסרו אותו זה לזה בסוד הגורלות סוד גדול מעיני כל חי ותועיל למי שנוהג בו בתיקונו בקידוש ידים בטהרה באורים ותומים ומפני גדול קדושתו גנזו אותו באלכסנדריה של מצרים ובעת אשר גברו ידים על היונים יצאו משם כל צבאות השם והעלו הגורלות אלו עמהם וכשהלכו לטבריה גנזוהו שם שלא יזכר בו שום אדם נכרי וכשתקפה עליהם מלכות רומי והיו בצרה גדולה גזרו צום וחגרו שקים והעלו עפר על ראשיהם למצה את הגורלות האלו והשם יתברך ענה לעמו ברחמיו וגלה להם שהיה להם גנוז במערה אחת ולקחוהו משם והיו משתמשין בו בעת הצורך מה שהיו צריכין על כן יזהר למת למשתמשין בו שיהיה בעת הצורך ולא לדברים בטלים ולא ישא עון בדבר זה".