ימי החושך: שנתיים מבחירות 2009
שנתיים לאחר הבחירות, האופוזיציה צריכה להיזכר שיש לה חוט שידרה, להתעשת, ולהשמיע קול צלול נגד חקיקה אנטי-דמוקרטית
השבועות הנוכחיים הם מהקיצוניים שידענו עד כה, בשנתיים הרעות הללו. במהלכם, דנה ועדת הכנסת ביוזמה המקארתיסטית שעברה ברוב גדול במליאה לפני חודש, להקים ועדת חקירה פרלמנטארית נגד ארגוני זכויות האדם. הכנסת, במקום למלא את תפקידה בין רשויות השלטון ולפקח על הממשלה, מבקשת למנות את עצמה לטריבונל פוליטי נגד אלו בחברה האזרחית אשר מעזים שלא ליישר קו עם מדיניות הממשלה. במקום להפעיל איזונים ובלמים, הכנסת תתגייס ביתר שאת לקידום עריצות הרוב.
עוד, ועדת חוקה סיימה לדון בהצעת החוק של זאב אלקין, אשר עוסקת באותו עניין עצמו – מימון לארגוני זכויות אדם. תחת הסיסמא "שקיפות" כבר אישרה המליאה בקריאה ראשונה את ההצעה אשר מוסיפה "שקיפות" במקום בו היא כבר קיימת – מענקים ממדינות זרות לארגונים ישראלים. תחת הסיסמא "שקיפות" הבטיח יו"ר הוועדה דוד רותם להחיל את החוק המעודכן על כל תרומה ממקור זר,
כך שאזרחים ישראלים אולי יזכו סופסוף לדעת מי הם הטייקונים מחו"ל העומדים מאחורי הקמפיינים האנטי-דמוקרטיים עתירי הממון להם נחשפנו כולנו בשנה האחרונה. רותם הבטיח שקיפות, אבל קיים צביעות: הוא חזר בו מהתחייבותו, והדיון אותו ניהל לא התמקד בחשיפת הסמוי מהעין – מי מימן את קמפיין הגז ההזוי או מי עמד מאחורי המודעה האנטישמית נגד נעמי חזן – אלא בחבטות נגד מי שכבר מדווח כחוק לא רק על כל סנט מחו"ל, אלא גם על כל אגורה מישראל.
עוד דנה ועדת חוקה בחוק ועדות הקבלה. מדובר בהצעת החוק עוקפת בג"ץ (הדיון בעתירות באותו העניין עצמו מתנהל במקביל) שתאפשר לפסול מועמדים מקבלה ליישובים קהילתיים בעוון סוגים שונים של "אי התאמה". הקוראים מוזמנים לנחש מפני מי צריכים להשאיר יישובים מסוימים נקיים, מי יבקש להתקבל, מי יידחה ואילו שמות תואר וניחוחות של אנלוגיות היסטוריות עולות מכל המהלך המכוער הזה.
וזו רק חלק מהתמונה. יש גם את חוק החרם, וחוק הנכבה, וחוק הקולנוע, וחוקי נאמנות למיניהם, ושלל תיקונים לחוק העמותות. ידי המחוקקים שלנו מלאות עבודה, ואפשר רק לחשוב מה היה אפשר לעשות בכל הלהט הזה אם היה מופנה, להבדיל, למען קידום עניינים אמיתיים ולא לרדיפה אחרי איומים מדומיינים.
ועדיין – כבר שנתיים שהעקרונות נחבטים, אבל לא נשברים. כך שהשבועות הקרובים הם מבחן, והם הזדמנות. הזדמנות לעשרים אלף ישראלים שהפגינו לפני חודש בתל אביב למען הדמוקרטיה להשמיע את קולם באוזני חברי הכנסת. הזדמנות להתעקש על עוד שבוע אחד שבו לא ניתן לפשיזם לעבור, ואחריו נתעקש על עוד שבוע ועוד חודש, עד שהגל הרע הזה ייסוב לאחור.
הזדמנות לח"כים מימין ומשמאל לשוב ולהיזכר שדמוקרטיה זה לא עניין סקטוריאלי, אלא המסגרת לחיים משותפים בחברה שסועה ומסוכסכת. עריצות הרוב אינה עיקרון דמוקרטי – היא רמיסתו. שמירה על חופש הביטוי, על זכויות מיעוטים ועל עקרונות היסוד איננה עניין רק לחלק מהח"כים. קשה לצפות מח"כים כמו מיכאל בן-ארי ("הח"כים מבל"ד ורע"מ-תע"ל יודעים שאני אטפל בהם ובחבריהם כפי שהבטחתי"), או מיו"ר הקואליציה זאב אלקין (אשר ביקש למנות את בן-ארי לוועדת החקירה נגד ארגוני זכויות האדם), שיגנו
הזדמנות לאופוזיציה להיזכר שיש לה חוט שידרה, להתעשת, ולהשמיע – גם אם באיחור נורא – קול צלול נגד חקיקה אנטי-דמוקרטית, בעד שוויון אזרחי מלא והגנה על זכויות האזרחים כולם, בעד הגנה על כולנו מפני המשך שחיקת הדמוקרטיה.
עוד שבוע של כישלון ליוזמות של הממשלה האנטי-דמוקרטית הנוכחית יהיה עוד שבוע שוחק, שבוע שהישגיו אינם בקידום הטוב אלא בבלימת הרע. בימי הממשלה הנוכחית והרוב שיש לה בכנסת – זה אינו דבר של מה בכך. עוד שבוע, עוד חודש – כך כבר עברו שנתיים. עוד שבוע, עוד חודש – רקורד הכישלון הזה חייב להימשך, כי כישלונו של גל החקיקה האנטי-דמוקרטי הוא הניצחון שלנו: ניצחונו של הציבור שלא מוכן להפקיר את זכויותיו בידי ח"כים שאיבדו כל רסן, ניצחונם של האנשים הבוחרים בשוויון, דמוקרטיה וזכויות אדם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם