בעקבות מובארק? קדאפי על הכוונת
בעקבות המהומות במצרים ובטוניסיה, נערכים פעילי האופוזיציה בלוב להפגין נגד השליט הוותיק ביותר בעולם. קדאפי איים בתגובה חריפה
הקולאז' של מנהיגי ערב המרוסקים הוא עיבוד מחשב, אשר משמש כעטיפה של דיסק חדש, מחתרתי, שמופץ בימים אלה דרך הפייסבוק. הדיסק נוצר על ידי אמני היפ-הופ ממצרים, תוניסיה ולוב, ומכיל לקט של שירי מחאה על האירועים המתרחשים כעת בעולם הערבי.
קדאפי עם נשיאי מצרים, תימן וטוניסיה צילום: אי-פי-אי
הראפר הלובי, המכונה איבן ת'אבת, מקווה שאחרי מובארק ובן עלי, יגיע תורו של שליט לוב. מילות השיר "שאלה" הן אלימות, מלאות זעם, מבטיחות מלחמה של ממש נגד משטרו של קדאפי. "יא מועמר, לא תוכל לברוח", שר איבן ת'אבת. "הנקמה תגיע, עוד נשרוף אותך".
הפלת השלטון בטוניסיה וערעור כסאו של מובארק עוררו גל תקוות גם בקרב אנשי אופוזיציה וצעירים לוביים. אחרי טוניסיה, אשר גובלת בלוב בצפון מערב, ומצרים, השכנה ממזרח, נוצרה תחושה כי לוב עשויה להיות אבן הדומינו הבאה שתיפול.
תאריך היעד כבר נקבע: ביום חמישי הבא, ה-17 בפברואר, מתכוונים אנשי האופוזיציה הלובית לצאת להפגנות נגד השלטון. התאריך הזה אינו מקרי, זהו יום השנה הרביעי להתנגשויות בין מפגינים לבין השלטונות בעיר בנגאזי, במהלכן נהרגו 11 מפגינים.
מאז תחילת השבוע, רוחש דף הפייסבוק של מארגני המחאה בלוב. "אל כל אחינו הלובים היקרים", כתב אחד המבקרים. "הצטרפו אלינו ונשנה את לוב. נטהר אותה מהרודנות, מהקיפוח, משכירי החרב של קדאפי. שחררו את עצמכם". מתנגדיו של קדאפי הפיצו תמונות, סרטונים וקריקטורות של קדאפי ושל בניו, כדי להמחיש את שחיתותם.
מן העבר השני, צצו במהירות תומכי קדאפי, שהבטיחו לטפל ביד קשה בכל מי שינסה לפגוע ביציבות המשטר. "יא קדאפי, אנחנו חרב ביד שלך", כתב אחד התומכים בדף הפייסבוק של אנשי האופוזיציה. ואילו אחר הזהיר כי אם יפול המשטר, לוב תיהרס. "אם לא מועמר קדאפי, לוב תתפרק לארבעה חלקים ותהפוך לעיראק מספר 2", כתב.
איום קולקטיבי נגד השבט
בגיל 69, מועמר קדאפי הוא המנהיג הוותיק ביותר בעולם שעומד בראש מדינה. בשנת 1969 עמד קדאפי, אז קצין בדרגה מקבילה לאל"מ, בראש הפיכת קצינים נגד המלך אידריס. הוא הכריז על לוב כ"קהילה הערבית הלובית העממית הסוציאליסטית הגדולה", ואילו הוא הפך להיות "מפקד המהפכה".
מאז, הנהיג קדאפי שלטון ברזל, אשר מושתת על דיכוי יסודי ושיטתי של כל גורמי האופוזיציה. לכן, למרות המהירות שבה קרסו מצרים וטוניסיה, חשוב לזכור שהמצב בלוב שונה.
בתחילת השבוע החליט קדאפי להקדים תרופה למכה. אתר האופוזיציה הלובי "לוב היום", אשר פועל מלונדון, דיווח כי קדאפי קיים פגישות לא רשמיות עם פעילים פוליטיים ועם אנשי תקשורת, והזהיר אותם כי כל
מי שישתף פעולה עם יום הזעם של ה-17 בפברואר, ייענש.
העונש, אמר קדאפי, יכוון כלפי השבט של אלו שיצאו להפגין. אנשים שנכחו בפגישות סיפרו כי קדאפי הביע זעם וחשש בעקבות האירועים במצרים ואף מתח ביקורת על רשת אל-ג'זירה ועל קטאר. שעות ספורות לאחר הפרסום פרצו האקרים, ככל הנראה תומכי קדאפי, אל האתר "לוב היום" והפילו אותו.
בשונה ממצרים, שראתה בארצות הברית ידידה היסטורית ובת ברית אסטרטגית, לוב הבהירה כי היא לא תסבול התערבות אמריקאית, גם אם זניחה, לכאורה, בענייניה הפנימיים. לשם כך, הייתה לוב מוכנה להעמיד למבחן את יחסיה השבריריים עם וושינגטון, אשר חודשו רק לאחר שקדאפי הסכים לזנוח את תוכנית הגרעין שלו.
"אנחנו לא מלאכים"
נקודת המבחן אירעה בינואר 2009, בעקבות שחרורו של איש האופוזיציה אידריס בופיאד, לאחר תקופת מאסר שנמשכה 20 חודשים. בופיאד, אשר חזר ללוב לאחר שנים בגלות, תכנן הפגנת מחאה לא אלימה, אך נעצר באופן מיידי עם רבים מתומכיו. הוא הורשע בקשירת קשר להפיל את השלטון ובמגע עם סוכן זר, ככל הנראה דיפלומט אמריקאי, ונידון ל-25 שנים בכלא.
מנהיג לוב, מועמר קדאפי צילום: אי-פי-אי
האופוזיציונר הלובי שוחרר, כאמור, תוך פחות משנתיים, לאחר שחלה הידררדות רפואית במצב, בעקבות סרטן הריאות ממנו הוא סבל. זמן קצר לאחר מכן התראיין ג'ין קרץ, השגריר האמריקאי בטריפולי, לסוכנות רויטרס וקרא לשחרור "יתר האסירים הפוליטיים", חברי קבוצת האופוזיציה של בופיאד. דבריו של קרץ עוררו זעם עצום בארמונו של קדאפי, כפי שנחשף באחד ממסמכי ויקיליקס.
בתגובה לראיון, נפגש מוחמד מטרי, ראש מחלקת אמריקה במשרד החוץ הלובי, עם דיפלומטים אמריקאים לשיחת נזיפה חריפה. מטרי הבהיר כי לוב לא תשלים עם העובדה שארצות הברית מעלה לדיון פומבי "נושאים רגישים" כמו זכויות אדם.
הוא אמר כי מותר לדון בדברים הללו, אך בשיחות סגורות. מטרי ציין כי אם ארצות הברית תמשיך בקו הזה, הדבר יסכן את היחסים בין שתי המדינות. "הגישה של ארצות הברית כלפי זכויות אדם ודמוקרטיזציה היא נאיבית", הוסיף.
כמו כן, טרח הבכיר הלובי להבהיר לוושינגטון כי ההתנהלות שלה דו-פרצופית ומסוכנת. "אין בלוב אסירים פוליטיים", טען מטרי. "מדובר בקיצונים ובטרוריסטים, שניסו להשתמש בדת ובאלימות כדי להשיג כוח פוליטי. אם הם יעלו לשלטון, הם יהפכו את לוב למדינה איסלאמית פונדמנטליסטית". הוא הזכיר את העצירים בגואנטנמו ושאל האם גם הם אסירים פוליטיים. "אנחנו לא מלאכים", הודה הלובי, "אבל גם אתם לא".
"זו הכלכלה, טיפש"
מלבד היחס של לוב כלפי ניסיונות מחאה, גם הנגישות לאינטרנט במדינה אינה מתקרבת לשתי שכנותיה, מצרים וטוניסיה. מתוך אוכלוסיה של כ-6.5 מיליון אנשים, פחות מ-400 אלף איש מחוברים לאינטרנט, וגם הם בחיבור איטי. השימוש בטוויטר, למשל, אינו מתקרב לנפח הפעילות שהיה במצרים בימים לפני פרוץ ההפגנות. לוב טוענת שהיא אינה חוסמת או מסננת אתרים, אך בשעת מבחן אין ספק שקדאפי יוכל לעשות זאת, בדיוק כי שהדבר נעשה במצרים.
שלט מחאה נגד קדאפי צילום: אי-פי
בחודש ינואר 2010 נשאה מזכירת המדינה האמריקאית, הילרי קלינטון, נאום על חופש הביטוי באינטרנט. השגרירות האמריקאית בטריפולי ארגנה "מסיבת צפייה" עבור כ-40 אורחים לוביים - עיתונאים, אנשי אקדמיה ואנשי עסקים - שהוזמנו למלון מקומי, כדי לצפות בנאום בשידור חי.
הנאום לא שודר, כמובן בערוצים הלוביים, אלא הוקרן למשתתפים באמצעות האינטרנט. בגלל איטיותו של האינטרנט הלובי, נקטע השידור פעם אחר פעם, עד אשר פסק לחלוטין. הדיפלומטים האמריקאים אילתרו במהירות והפכו את הנאום הקטוע לדיון רב משתתפים, במהלכו עלו נושאים שנחשבים לטאבו בלוב, כמו המעורבות הממשלתית בפיקוח על האינטרנט, חופש הביטוי והשפעתה העתידית של הרשת על התרבות הלובית.
בעוד שחלק מהאורחים שיבחו את היוזמה, ואמרו כי הם לא זוכרים דיון כה פתוח בלוב, הגנו חלק מהאחרים על המדיניות של קדאפי, "אשר מגנה על ערכי המוסר והאיסלאם" של לוב. עם זאת, איש מהם לא העז לפרסם את תוכן הנאום בתקשורת המקומית.
למרות הדיכוי הפוליטי, ההערכה במערב היא כי הלובי הממוצע מתעניין, בראש ובראשונה, בשיפור איכות החיים שלו. גם עם רווחי העצומים של לוב, כשליש מתושבי המדינה חיים מתחת לקו העוני. כ-60 אחוזים מכוח העבודה הלובי מועסקים בסקטור הציבורי, עם משכורות שלא השתנו במשך עשרות שנים. דוח השחיתות הבינלאומי לשנת 2010 מציב את לוב במקום ה-146 מתוך 178 מדינות. השחיתות השלטונית כה רווחת, עד שלובים רבים רואים בכך חלק אינטגרלי מהשיטה.
בתחילת 2009 ניסחה השגרירות האמריקאית בטריפולי מסמך שכותרתו: "זאת הכלכלה, טיפש". הדיפלומטים האמריקאים העריכו כי מבחינה פוליטית, אזרחי לוב ישארו שקטים, כל עוד המצב הכלכלי יהיה מתקבל על הדעת. השגרירות מצטטת מקור לובי אנונימי, שטוען כי הלובים לא מעוניינים כרגע בשינוי במצב הפוליטי. "אל תתנו לנו חופש דיבור, מפלגות, חוקה או בחירות", הוא טען, "תנו לנו את היכולת להרוויח כסף ולבזבז אותו בחופשיות". בשבוע הבא יתברר אם הגישה הזו השתנתה, יחד עם השינויים במצרים ובטוניסיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם