תקדים: מעסיק לא יוכל לחטט בדואר אלקטרוני
בית הדין הארצי לעבודה קבע כי מעסיקים אינם רשאים לחטט בתכתובות של עובדיהם ללא הסכמתם וללא אישור מפורש מבית המשפט

הנשיאה נילי ארד בהסכמת שאר השופטים קבעה, כי המעסיק רשאי וצריך לקבוע מדיניות ברורה באשר לשימוש במחשב ובמייל במקום העבודה, וליידע את העובדים עליה. בין היתר, הוא רשאי לחסום גלישה באתרים מסוימים, בין אם הם מזיקים או "מסיחי דעת" מהעבודה. בנוסף, עליו להסביר בפירוט כיצד מיושמת מדיניות המעקב אחר תכתובות מייל של העובדים.
באשר למעקב אחר המיילים, יש להבחין בין תיבות המייל השונות. באשר למייל של מקום העבודה שהוקצה לצורכי עבודה ונאסר להשתמש בו לצרכים אישיים, המעביד רשאי לבצע פעולות ניטור, מעקב וגיבוי ואף לקרוא מיילים העוסקים בענייני עבודה.
עם זאת, גם אם העובד כתב מיילים אישיים בניגוד להנחיות, המעביד אינו רשאי להיכנס ולקרוא אותם, אלא בהתקיים תנאים אלו: קיים חשד סביר שהעובד ביצע עבירה או פגע באינטרסים של המעביד או העסק; המעסיק בחן טכנולוגיות חלופיות למעקב הפוגעות במידה הפחותה ביותר בפרטיות העובד; העובד הסכים מראש במפורש ומרצונו החופשי שהמעביד יעיין במיילים.
גם לגבי תיבת מייל שהמעביד נתן לעובד לשימוש פרטי בלבד או לשימוש מעורב – פרטי ומקצועי – המעביד אינו רשאי לקיים מעקב או לחדור להודעות המייל האישיות, אלא אם העובד הסכים למדיניות המעקב הכללית של מקום העבודה ואף הסכים במפורש ומרצונו החופשי לכל פעולת מעקב מצד המעביד.
באשר לתיבת מייל חיצונית ופרטית של העובד, כדוגמת Gmail או תיבות של ספקי האינטרנט,
הכללים האמורים יחולו גם לגבי תדפיסים של תכתובות מייל של העובד שנמצאו בפח האשפה במקום העבודה. המעביד יוכל להשתמש בהם כראייה בהליך משפטי רק אם יוכיח שקיים חשד שהעובד ביצע עבירה או שפגע באינטרסים של המעביד, ואם קיבל את הסכמת העובד לעיין בכל מסמך ומסמך שנמצא בפח. במקרה שנדרשת הסכמת העובד לעיון במיילים והוא מסרב, רשאי המעביד לעתור לבית הדין לעבודה.