המורשת עוד כאן: 100 שנה להולדתו של רייגן
בארה"ב מציינים מאה שנה להולדת הנשיא ה-40. הוא נותר המגדלור של המפלגה הרפובליקנית, אך גם הנשיא אובמה רואה בו דמות לחיקוי
אם היה אפשר לחשוד במגזין שהוא בעל נטיות שמרניות, ניתן היה לפרש את התמונה כלא פחות מניסיון לעלוב באובמה ובהתנהלותו הפוליטית. רק לפני שנתיים היה נראה עמוד שער שכזה כמו לא יותר מהלצה לא מוצלחת. אובמה, אחרי הכל, מרגע שהפך מסנטור אלמוני למועמד לנשיאות, עשה כמעט הכל כדי למצב את עצמו כמשקל הנגד האולטימטיבי לנשיאותו בת שמונה השנים של רייגן.
אם רייגן זכור עד היום כמי שראה במיסים לא פחות ממקל בגלגלי הכלכלה ונטל שיש להילחם בו בכל מחיר, הרי שאובמה הצהיר עוד לפני בחירתו לנשיאות על צורך "לחלק מחדש את העושר", בין השאר על ידי העלאת המיסים לעשירון העליון.
רייגן נחשב לחסידם של התאגידים הגדולים, אובמה מטיל עליהם מגבלות ופיקוח חסר תקדים; הראשון הביט לדוב הרוסי בעיניים, הנהיג מדיניות לוחמנית חסרת פשרות והורה על הגדלה מסיבית של תקציבי הצבא; השני קורא לפיוס עם העולם המוסלמי, טס לקהיר ולטורקיה, מקליט ברכה לעם האיראני, מתנצל בשם ממשלי העבר ומאשר קיצוץ חסר תקדים בתקציב הצבא.
רייגן הוא שם נרדף לשמרנות ומגדלור פוליטי לאורו צועדת המפלגה הרפובליקנית כבר שלושים שנה. אובמה, בעיני רבים, הוא לא פחות מסוציאליסט.
גם במישור האישי קשה לחשוב על ניגודים גדולים יותר. מצד אחד רייגן, מי שהחל את הקריירה שלו כשחקן די בינוני ברחובות הוליווד הנוצצים, ומנגד אובמה, עובד קהילתי בשכונות העוני של שיקגו. איש משפחה למופת (אובמה) מול הנשיא הגרוש הראשון בהיסטוריה של ארצות הברית.
רייגן, האיש בעל תפיסת העולם הפשטנית והמשפטים הקצרים, ומנגד אובמה, בוגר החוג למשפטים באוניברסיטת הרווארד, ומי שלטענת כמה ממקורביו סבור גם היום שהוא האיש החכם ביותר בכל מקום אליו הוא מגיע.
את הכתבה פרסם "הטיים" בגליונו האחרון אתמול, יממה לפני יום הולדתו המאה של רייגן, שהלך לעולמו לפני שש שנים וחצי. את האירוע צפויה ארצות הברית לחגוג ברוב טקס ששמור למי שנחשב גם היום לאחד הנשיאים הפופולריים והטובים ביותר שידעה המדינה במאה העשרים, ובכלל.
המגזין "לייף", לדוגמה, הקדיש גיליון שלם ל-150 תמונות מחייו של הנשיא,
אלא שאובמה, באופן מפתיע, היה זה שהעלה את שמו של רייגן ראשון, כבר בתחילת 2008, עשרה חודשים לפני שנבחר לנשיאות ולאחר שציטוט מפתיע שלו על הנשיא לשעבר הקים עליו ביקורת נוקבת מצד יריביו במירוץ לראשות המפלגה הדמוקרטית.
"אני חושב שרונלד רייגן שינה את מסלול חייהם של האמריקנים באופן שלא ניקסון ולא ביל קלינטון שינו", הוא נשמע אומר באותה הקלטה. "הוא הגשים את המאוויים של העם, שרצה בהירות ואופטימיות. אנחנו רוצים לחזור לאותם ימים של דינמיות ויזמות עסקית שחסרים היום".
אובמה, כאמור, הפך מאז לנשיא, ועשה כל מה שהוא יכול כדי להוכיח שהוא ניגודו המוחלט של רייגן. אלא שלפני שלושה חודשים הוא שב והעלה את שמו של הנשיא הרפובליקני מחדש, לאחר התבוסה הכואבת שספגו הדמוקרטים בבחירות האמצע לקונגרס, שהתסיימו באובדן הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים. "קלינטון ורייגן ספגו תבוסה דומה", אמר במסיבת העיתונאים המפורסמת בבוקר שלאחר אותה התבוסה.
הניסיון להיאחז באילן השמרני הגבוה לא היה מקרי. רייגן, בדיוק כמו אובמה, חווה ירידה דרסטית בשיעורי התמיכה הציבורית בו בשנים הראשונות לכהונתו. את בחירות 1980 סיים כמנצח הגדול ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, כשגבר על יריבו הדמוקרטי ג' ימי קרטר בלא פחות מ-44 מתוך 50 המדינות. בסנאט זכו הרפובליקנים לרוב ראשון אחרי 28 שנים. "המהפכה של רייגן" יצאה לדרך.
אלא שזמן קצר לאחר מכן החלה הצניחה. ככל שהתקווה הייתה גדולה יותר, כפי שיכול אובמה להעיד גם היום, כך גם האכזבה. שניהם התחילו עם שיעורי תמיכה ציבוריים גבוהים במיוחד של למעלה מ-60 אחוז. ריח של מהפכה עמד אז באוויר.
אלא שאם אובמה ירד לאחר כשנה לשיעורי תמיכה של 45 אחוזים בלבד, הרי שבמקרה של רייגן הצניחה הייתה כואבת עוד יותר והגיעה עד לשיעור תמיכה נמוך באופן חסר תקדים של 35 אחוזים בלבד. כמו אובמה, גם הוא ספג בבחירות האמצע של 1982 מכה כואבת שהסתיימה באובדן של 26 מושבים בבית הנבחרים.
לא מעט סיבות תרמו לכך, ובראשן, בדומה להיום, עמדה הכלכלה. את שנותיו הראשונות של רייגן ליווה מיתון קשה ואבטלה שהגיעה באותן בחירות לשיעור חסר תקדים של 10.8 אחוזים , לעומת 9.6 בבחירות לפני שלושה חודשים. רייגן, בניגוד לאובמה, האמין שהפתרון למשבר טמון בידיהם של האזרחים האמריקנים ובעלי העסקים ולא בידי נציגיהם בוושינגטון.
"בעת הזו של המשבר הנוכחי הממשלה איננה הפתרון לבעיה, הממשלה היא הבעיה", אמר במה שנחשב עד היום לציטוטו המפורסם ביותר. "יזמים ובעלי עסקים קטנים אחראים כמעט לכל הצמיחה הכלכלית של ארצות הברית", אמר שנתיים לאחר מכן. בהזדמנות אחרת טען כי "הממשלה לא פותרת בעיות היא רק מארגנת אותן מחדש".
תפיסתו של אובמה הפוכה בתכלית. העלאת המיסים בניסיון לייצב את המשק ולצמצם את הפערים החברתיים היא דוגמא אחת לכך. החלטתו להזרים למשק קרוב לטריליון דולר כחלק מתוכנית חילוץ כלכלית מסיבית היא דוגמה נוספת. ואולי הבולטת מכולן היא הרפורמה הכלכלית שהוביל, ספינת הדגל של נשיאותו עד כה, אשר במרכזה התערבות ממשלתית וחיוב על כל האזרחים לרכוש ביטוח בריאות.
רק השבוע ספגה הרפורמה מכה תדמיתית ומשפטית, כששופט מפלורידה פסק שמדובר ברפורמה שעומדת בסתירה לחוקה האמריקאית ובהתערבות בלתי חוקית של הממשל בחיי האזרח. השופט רוג'ר וינסון מונה, באופן לא מפתיע, על ידי לא אחר מאשר רונלד רייגן.
רייגן, לעומת זאת, הוביל לקיצוץ חסר תקדים בשיעורי המסים בארצות הברית. הוא אמנם הגדיל את תקציב הביטחון בלא פחות מארבעים אחוז שנועדו בין השאר למימון פרויקט מלחמת הכוכבים, יוזמה צבאית שאפתנית שנועדה להעניק לארצות הברית מטריית הגנה הרמטית מפני טיליה של ברית המועצות, אלא שאיש לא חולק על כך שהמיסוי הנמוך העניק זריקת מרץ חשובה לכלכלה האמריקנית ולבעלי העסקים.
את האינפלציה, שעמדה על 12 אחוזים בעת שנכנס לבית הלבן, הוא הוריד עד לרמה של 4.4 אחוזים בשנתו האחרונה בתפקיד. גם האבטלה החלה לצנוח וירדה ל-7.2 אחוזים בבחירות של 1984, שיעור שאובמה מוכן לחתום עליו בשתי ידיים כבר היום. ארבע שנים לאחר מכן, בתום כהונתו השניה, ירדה האבטלה ל-5.5 אחוזים בלבד.
במקביל לשיקום הכלכלה ייזכר רייגן כמנהיג שהצליח להוריד את הרוסים על הברכיים ולמעשה להביא לסיום המלחמה הקרה. "הוא ניצח את המלחמה הקרה בלי לירות ולו כדור אחד", החמיאה לו ראש ממשלת בריטניה דאז, מרגרט תאצ'ר.
מאז נחשב רייגן לאחד הנשיאים הפופולריים ביותר שידעה ארצות הברית. בסקר שערך מכון הסקרים של גאלופ לפני שנתיים, ושבו התבקשו האמריקנים לדרג את הנשיאים הטובים ביותר, סיים רייגן במקום הראשון עם 24 אחוזים. שניים יותר מקנדי ולינקולן ו-15 אחוזים יותר מג'ורג' וושינגטון.
סקרים דומים שנערכו מאז דירגו אותו כמעט תמיד בין שלושת הנשיאים המוערכים ביותר אי פעם.
אובמה, באופן טבעי, היה רוצה לראות את עצמו כגרסה עדכנית של רייגן. משבר כלכלי חמור, ניצחון היסטורי בבחירות, ניחוח חזק של שינוי, צניחה חדה בשיעורי התמיכה, מכה כואבת בבחירות האמצע ומסע שיקום פרטי ופוליטי שמוביל לחילוץ המשק מהמשבר וכהונה שניה מוצלחת.
לא מעט פרשנים רואים בצעדיו האחרונים - ביניהם המשך הקיצוץ במיסים בניגוד להבטחותיו בבחירות, כמו גם הנכונות לבחון מחדש היבטים מסוימים ברפורמה במערכת הבריאות - פרגמטיזם פוליטי מהסוג שסייע לרייגן לחלץ את עצמו מהבור.
השמרנים, לעומת זאת, רואים בהשוואה לא פחות מחילול כבודו של רייגן. "אם רייגן היה חי היום ורואה את כל זה, אלוהים אדירים, הוא היה מתפלל שיש לו אלצהיימר כדי שהוא לא יצטרך לראות מה עושים למורשת האדירה שלו", אמר בעקבות כתבה השער של "טיים" ראש לימבו, שדר הרדיו הפופולרי ואחת הדמויות החזקות בתנועה השמרנית. לימבו לא ויתר גם על ההזדמנות להשתלח בבית הלבן. "זה רק מראה שהממשל הזה, שהתקשורת, שהשמאל האמריקני, כשהם נוברים בהיסטוריה בניסיון להתחבר למרבית הציבור האמריקני, הם נאחזים באחד הנשיאים הרפובליקנים הגדולים בכל הזמנים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם