ראשי » חדשות » יהדותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

פחד מוות: שערוריית מערך הקבורה בישראל

בעקבות רצח מנכ"ל חברה קדישא בחיפה תחקיר מעריב חושף כיצד שוק הקבורה כולל מחירים בפיקוח חלקי, מצוקת קרקעות חריפה, ושליטה מוגבלת של משרד הדתות

אובדן של בן משפחה או אדם קרוב, בנוסף להיותו עניין קשה נפשית, גורר בתוכו התעסקות עם הנושא הלא פשוט של הלוויה וקבורה. דווקא כאשר המתאבלים נמצאים בשלב כל כך פגיע, עליהם לקבל החלטות לגבי היכן וכיצד לקבור את הנפטר, ולפעמים מדובר בהחלטות שעלותן אלפי או עשרות אלפי שקלים. הבעיה מחמירה כאשר ישנו חוסר סדר וחוסר פיקוח בענף הקבורה בישראל, בעיה בה מודה גם שר הדתות יעקב מרגי שהתראיין ל"מעריב" לצורך הכתבה.

- תזכורת: כך נרצח מנהל חברה קדישא בחיפה
 
בתקופת המשנה, לפני כאלפיים שנה, היה לעם היהודי הליך קבורה ייחודי. שנה לאחר שהמת נקבר באתר זמני, בנו של הנפטר היה חופר בקרקע, מוציא את העצמות, מכניס אותן לכלי ומניח אותן למנוחת עולמים בקבר המשפחתי, שהיה לרוב בנוי בצורה של מערה המכילה כוכים. מסיבות סניטריות ואחרות הפסיקו להשתמש בשיטה הזו, אבל בשנים האחרונות מצוקת הקרקעות בישראל אילצה את הרבנים להכשיר את שיטת הקבורה בכוכים, המכונה גם "קבורת סנהדרין". אפשר כמובן להיקבר כמו פעם, בקרקע, אבל קבורה כזו של אדם קרוב עלולה לעלות לכם עשרות אלפי שקלים.

למרות שלציבור הרחב "חברה קדישא" נשמע כמו ארגון אחד שאחראי על הקבורה בכל רחבי הארץ, מדובר למעשה בתחום בו קיימת תחרות פרועה. יש בארץ כ-700 ארגונים שונים של "חברה קדישא" המבצעים לוויות, כולל ארגונים עירוניים ופרטיים שנכנסו לתחום ואליהם נגיע בהמשך.

אך התחרות בענף אינה מתבטאת בכיס של הצרכן. לצורך הכתבה, ניסינו לערוך בדיקת מחירים בחברה קדישא בחיפה לגבי מחירים של שיטות קבורה שונות, אלא שגם באתר האינטרנט של "חברה קדישא" וגם בטלפון לא היו מוכנים לחשוף מחירים, והתעקשו לעסוק בנושא בפגישה אישית. אפילו אתר משרד הדתות לא מעודכן, ולא מפורסם פירוט מלא של מחירים לפי סוג קבורה ויישוב. שר הדתות

יעקב מרגי מבטיח כי בקרוב יעלה באתר מחירון שיאפשר השוואת מחירים ברורה וקלה, וגם מסע פרסום שיסביר לציבור מדוע מצוקת הקרקע מחייבת קבורה בקומות.

על הנייר, התהליך הזה לא צריך להיות יקר. את תשלום הקבורה אמור לכסות הביטוח הלאומי, שמעביר לחברה קדישא סכום של 3,000 עד 5,000 שקל , בהתאם ליישוב בו נקבר הנפטר, סכום המכסה את תהליך הטהרה ואת הקבורה עצמה. לכן משפחתו של הנפטר לא אמורה לשלם דבר, לא לקברנים, לא לחזן, לא לפקידה בחברה קדישא. אך המציאות עלולה להיות שונה לגמרי. אנשים רבים מגיעים למצב בו הם צריכים להגיע להחלטה מיידית לגבי קבורת יקיריהם, ובמצב זה הם עלולים לשלם אלפי שקלים לשווא.

גם שר הדתות מרגי מודה כי מדובר בתחום פרוץ. "הנושא הוזנח לאורך עשרות שנים, וזו הסיבה שאני יוזם כעת שינוי מקיף", הוא מבהיר. "אנחנו בשלבים מתקדמים של רה-ארגון. אחת המטרות היא תוכנת שירות אחידה, עם מאגר מידע מרוכז, לאור העובדה שרמת זמינות המידע של חברות קדישא כיום היא ברמה נמוכה. אנחנו מתכוונים לרשת את כל הארץ, ואני מקווה שעד סוף השנה הזו נתקדם לרמה גבוהה של שירות לאזרחים".

אגב , בעקבות הרצח של בני הסה, מנכ"ל חברא קדישא בחיפה, הודיע השר מרגי לתקשורת שהוא מזמין משפחות שנגבו מהם כספים מיותרים לפנות אליו. בחודש האחרון, לאחר בדיקה, אילץ משרד הדתות את חברה קדישא בחיפה להחזיר כסף לאחת המשפחות שהתלוננו בפני השר.

ראוי להדגיש כי לאחר הרצח של בני הסה ז"ל, מנכ"ל פורום חברות קדישא, זאב רוזנברג אמר ל-nrg מעריב: "העבודה של חברה קדישא היא  עבודה יום-יומית ולא רק שאין הכרת תודה, מאנשי ציבור, מהציבור ומהתקשורת, אלא באופן קבוע אנחנו מקבלים השמצות, גידופים ולכלוכים. הציבור שוכח שאנחנו בחזית שנכפתה עלינו. בגלל מחדלים של גורמי השלטון שלא טיפלו בנושא הקבורה ובמצוקת הקרקעות כופים עלינו שיטת קבורה חדשניות שמהן הציבור נפגע, אבל אנחנו האחרונים שאשמים בזה".

  
כמעט בכל יישוב בישראל יש חברה קדישא המופעלת על ידי המועצה הדתית, שמפקחת על המחירים. אלא שיש בארץ מאות חברות פרטיות המפעילות שירותי קבורה ועל רמת המחירים שלהם המשרד איננו מפקח, אלא רק רשם העמותות. השר מרגי אמר ל"המגזין" כי חברות קדישא, ובוודאי אלו שפועלות במסגרת המועצות הדתיות, הן מוסדות ללא כוונת רווח. לדבריו, כל ההכנסות של חברות אלה מושקעות בקניית אדמה, בפיתוח וכן בתחזוקת בתי העלמין. אך כוונות לחוד ומציאות לחוד.

עד כמה הפיקוח על אותן חברות קדישא הוא הדוק, ניתן היה ללמוד בבית משפט השלום בפתח תקווה, שם הגיש באחרונה נציג רשם העמותות פניה לפרק חברה קדישא פרטית שפעלה בראשון לציון ובראשה עמד יוסף ברויאר.

בבית המשפט נחשף בין היתר כי בשנים 2004-2006 ברויאר דאג למשוך מהקופה הציבורית 145-190 אלף שקל מדי חודש (!) וכאילו לא די בכך הוא גם דאג שגם אשתו תקבל 14 אלף שקל, למרות שאשתו כלל לא עבדה בעמותה. ברשם העמותות גם טוענים כי הרב ברויאר הוא לא רק מפרנס ראוי ובעל דואג, אלא גם אב מסור ולכן הוא דאג שבת אחת תקבל 355 אלף שקל ואילו לבת אחרת שלו, שאולי אהובה עליו קצת פחות, הוא סידר "רק" 300 אלף שקל מהעמותה.

כמעט מיותר לציין שגם שתי הבנות הללו קיבלו כסף רב אך כלל לא עבדו בעמותה. אנשי רשם העמותות גם חקרו מי היה מורשה החתימה שאפשר את הזרמת הכספים הללו - לתדהמתם התברר שמורשה החתימה היה מאושפז חלק מהזמן בבית חולים, כשהוא מחוסר הכרה, מה שלא הפריע לכסף לזרום ופרוטוקולים להיחתם בצורה פיקטיבית. דבר מטיל כמובן צל חמור גם על שאר הבכירים בעמותה ובהם חברי ועדת הביקורת שהיו חתנים וקרובי משפחה נוספים של ברויאר.

כדי להשלים את הפאזל המדהים, נטען בבית המשפט כי העמותה לא יזמה עד כה תביעה נגד ברויאר ומשפחתו בדרישה להחזיר את הכסף וכאשר הלה פוטר מהעמותה וההנהלה החדשה ביקשה לקזז מהכספים שלכאורה הגיעו לו, את הכספים שהוא לקח לכאורה שלא כדין, הפגין ברויאר חוצפה יוצאת דופן ועתר לבית הדין לעבודה בבקשה למנוע את הדבר.

לפני מספר חודשים הלך לעולמו צעיר שהוא ומשפחתו התגוררו בראשון לציון. בני המשפחה רצו לקבור את יקירם בעיר מגוריהם ואז התברר כי לחברות קדישא יש טריק גאוני – הן טוענות כי אדם צריך להיקבר בעיר שבה הוא רשום על פי תעודת הזהות.

במשרד הדתות יודעים כמובן כי יש למשל קשישים שחיו כל חייהם בעיר מסוימת ורק לפני מותם עברו באופן זמני לבית חולים סיעודי או לבית ילדיהם ולכן משנים הכתובת בתעודת הזהות שלהם. אלא שמשרד הדתות לא טרח לשנות את התקנות ולכן כאשר מגיעות המשפחות האבלות למשרדי חברה קדישא וטוענות כי זכותו של המנוח להיקבר בעיר מגוריו, הן מגלות כי "על פי התקנות" הן יידרשו לשלם עד כסף רב בטענה שמדובר בתושב מחוץ לעיר.

במקרה של הצעיר מראשון לציון, זעקת המשפחה הגיעה עד לאוזנו של דב צור, ראש העיר, הלה זעם על האטימות ולאחר לחץ כבד שהוא הפעיל בחברה קדישא נכנעו ודרשו סכום קצת יותר הגיוני. בראיון ל"מעריב" אמר צור כי לאור השחיתות שהיתה בעבר בחברה קדישא ראשון לציון, כבר לפני שנה וחצי הוא דרש ממשרד הדתות לאפשר לו לבצע קבורה אזרחית מאחר ובידי העירייה יש קרקע המיועדת לקבורה. אלא שלטענתו עד היום סירב משרד הדתות להעניק לעירייה רישיון קבורה, על אף שהעירייה גם התחייבה למצוא פתרונות קבורה גם לאלו שאותם נוהגות חברות קדישא לקבור "מחוץ לגדר", או בתנאים פיזיים גרועים. הכוונה היא למשל לעולים חדשים שיש לרבנות ספק לגבי יהדותם.

השר מרגי אמר בתגובה כי הוא שוחח עם צור מספר פעמים בשנה האחרונה וכי למרות שרישיון קבורה אמור להינתן רק לאחר הקמת מערך הקבורה ולא לפני כן, הוא מתכווון להתערב באופן אישי ולסייע לעיריית ראשון לציון בהקמת מערך הקבורה החדש. הוא הדין בעיר הרצליה - מרגי מבטיח כי גם שם יימצא פיתרון מהיר שיאפשר לראש העיר יעל גרמן להקים מערך קבורה עירוני.

החוק לגבי קבורה בארץ מתייחס לקבורה של הנפטר ביישוב בו הוא גר, אך מה קורה אם בני משפחה מעוניינים לקבור את יקיריהם בעיר אחרת? בחברה קדישא מנצלים פרצות בחוק, המאפשרות להן לגבות עשרות אלפי שקלים ממשפחות של נפטרים. קשישים רבים עוברים לגור בשנות חייהם האחרונות בבית אבות או אצל ילדיהם. לאחר שהם מתים, בני משפחתם המעוניינים לקבור את יקירהם בעיר בה התגוררו רוב חייהם עשויים לקבל תשובה מחברה קדישא כי על פי תעודת הזהות מדובר ב"תושב חוץ", ולכן ניתן לגבות עד 30 אלף שקל עבור חלקת הקבר. השר מרגי מתרץ את הנושא כ"לקונה בחוק", אך גם זה תחום שטרם טופל. רק בעקבות פניית "המגזין", הבטיח השר כי החוק יתוקן ואנשים יוכלו להיקבר בעיר הולדתם ללא תשלום.

המצב בעייתי עוד יותר במקרה שמדובר ברצון לקבור את הנפטר בבית עלמין סגור. גם כאן החלטה של חברה קדישא עלולה לעלות למשפחות של נפטרים עשרות אלפי שקלים. לאנשי חברה קדישא המקומית יש אפשרות להכריז על בית עלמין כסגור באישור משרד הדתות, למרות שעדיין יש בו שטחי קבורה לא מנוצלים, ומי שרוצה בכל זאת לקבור שם בית משפחה יצטרך לשלם הרבה מאוד כסף. שר הדתות טוען כי הכרזה על בית עלמין כסגור מבוצעת רק לאחר בדיקה של המשרד, וכי כל הכספים שנגבים בבית עלמין "סגור" נכנסים ל"קופה סגורה" שמיועדת לקניית שטחי קבורה ולפיתוח בית העלמין. אך במשרד הדתות לא טרחו עד כה להגביל בחוק את הכסף שגובים חברות קדישא על קבורה בבית עלמין סגור.

אם לא די בכך, שאלנו את משרד הדתות כמה עולה לקנות קבר זוגי בשיטות הקבורה השונות כאשר בני הזוג עדיין בחיים. במשרד חזרו אלינו עם תשובה ומחירים מסוימים. אך למחרת קיבלנו הודעה לפיה ישנם חילוקי דעות בין אנשי מקצוע במשרד הדתות לגבי הסכומים המדויקים, ולכן הנושא הועבר להכרעת משרד המשפטים. כך, גם אם תרצו להתכונן מראש ולרכוש חלקה זוגית בבית עלמין, המחיר עלול להיקבע בסופו של דבר לפי גחמה של חברה קדישא המקומית.

בעקבות מצוקת השטחים והמכירים הגבוהים, מנסים במשרד הדתות להוזיל את מכירי הקבורה על ידי שימוש בשיטות חדשות, אך גם במקרה הזה נוצרו בעיות שהופכות את השיטות האלה לעיתים לבלתי שמישות. בנוסף שיטות אלו יצרו בעיות נוספות ותלונות של בני משפחה, המעוניינים לבקר את קברי יקיריהם.

בשנים האחרונות נכנסה לשימוש שיטה של "קבורת מכפלה", בה הבעל והאשה נקברים בחלקה משותפת בקרקע, זה מעל זה. שיטת הקבורה זו אמורה להפחית באלפי שקלים את מכיר רכישת החלקה עבור בן הזוג שנותר בחיים. אך יש בעיה אחת-הקבר התחתון נחפר בעומק הקרקע, ולכן אי אפשר לבנות קומה נוספת מעל קברים שכבר קיימים. לכן, רק מי שמזמין מראש קבורה בשיטת המכפלה יוכל להיקבר בשיטה זו.

בחודש ספטמבר האחרון, במסגרת הסדרה "אורלי וגיא בע"מ" בערוץ 10, התעמתו גיא מרוז ואורלי וילנאי עם בני הסה ז"ל. וילנאי ומרוז הכינו תחקיר על מצב הקבורה בישראל, ולמרוז הגיעה פנייה של עולה חדשה שקרובת משפחתה נקברה בחיפה, בחלק הכי גבוה של מבנה בן מספר קומות. המתלוננת אמרה כי אין במקום אפילו סולם פשוט, שיאפשר לה להגיע עד לקבר של קרובת משפחתה כדי שהיא תוכל להתפלל ולהניח פרח. הבקשה הפשוטה הגיעה לכדי עימות עם הסה, שסירב להניח סולם בקרבת קבר.

גם השר מרגי נדרש להתייחס לעניין.הוא אמר ל"המגזין" כי בישראל מתקיימות מדי שנה כ-34 אלף לוויות, ואחוז התלונות הוא אפסי, בוודאי לאור העובדה שמדובר בתחום כה רגיש.

מי שלא יכול להמתין לאישורים של משרד הדתות, או שאינו גר באזור המתאים, יכול למצוא פתרון נוסף לקבורה שאינו כרוך בליווי צמוד של חברה קדישא. בעשור האחרון החלה לפעול בארץ "קבורה חילונית". בית העלמין החילוני הראשון בישראל הוקם ב-1999 בבאר שבע, בזמן שיעקב מרגי היה ראש המועצה הדתית בעיר והאחראי על חברה קדישא בעיר. כיום פועלים מבחר בתי עלמין חילוניים ברחבי הארץ, מהנגב עד לקיבוץ יסעור בצפון. כמעט מיותר לציין שגם הקבורה החילונית עולה ביוקר, וכמו כל החברות קדישא הפרטיות, משרד הדתות לא מפקח על המחירים והשירות של בתי הקברות האלה. 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...