המדינה זה אני
זה נכון שהאלוף גלנט נתן ונתן למדינה. הוא גם לקח ולקח. הוא ניכס לעצמו ולצורך התעשרותו הפרטית אדמות לאום
קורבן להליך מינוי שערורייתי שהוביל שר הביטחון, להיעדר גיבוי מראש הממשלה, לטהרנות יתר, ל"בית דין שדה" של התקשורת, לתככים בצמרת צה"ל, לרפיונה של הממשלה, לתופעה שעל פיה, כביכול, רודפים אחרי אנשים מוכשרים עד שלא יישאר את מי למנות. אלא שגם גלנט עצמו, התנהגותו, ואמות המידה הערכיות שלו ראויים לעיון נוסף.
אחרי שלמדתי את החומר, שאלתי בכיר במינהל מקרקעי ישראל מה מכל מעשי גלנט היה חמור במיוחד, החתירה לקבלת 35 הדונמים הנוספים אחרי שחתם על הסכם שהוא מתחייב להסתפק בחמשת הדונמים של חלקת המגורים? המכתב שבו הודיע כי הוא מעבד חלקה בלי שעיבד בה כלום? הפלישה שלא כחוק ל-28 דונם נוספים? העובדה שכשפקח גילה את המעשה הוא הצטווה לפנות, אך התמהמה ארבע שנים? הפלישה לשטחי הציבור הצמודים לביתו? הדרך שסלל על שטחים לא לו? בניית שש חניות במקום שתיים שהותר לו לבנות?
קשה להגיד, נאנח הבכיר. אלה ההצטברות, השיטתיות והכוחנות שעושות את זה חמור, הוא אמר.
כל חייו, אומרים חבריו ועוד רבים וטובים, גלנט רק נתן ונתן למדינה. זה נכון שהלוחם המהולל, המפקד המוכשר, נתן ונתן. אבל מתברר שהוא גם לקח ולקח. הוא ניכס לעצמו ולצורך התעשרותו הפרטית אדמות לאום. זה לא מעשה גבורה, אלא מעשה גלותי, הטומן בחובו התייחסות אל המדינה כאל פריץ שאפשר ורצוי לתחמן. זה לא הפריץ. אלה אדמות המדינה שלנו.
תנאי הכרחי
גלנט החל את מסע הרכש יחד עם שני חברים מהשייטת שחתמו כמוהו כי יסתפקו בחמשת הדונם של הבית. הם נשארו עם חמשת הדונם, ואילו הוא הפך לבעל אחוזה. השיא של ניצול מעמדו הוא סימבולי: יועץ בכיר למינהל מקרקעי ישראל שעוסק בעניינו, עולה אליו לרגל ללשכת ראש הממשלה שרון, שם מקבל אותו המזכיר הצבאי גלנט במדים, ודן בסיפוחם של 35 הדונם שהוא מבקש "לפנים משורת הדין". מבחן בוזגלו? מתי בפעם האחרונה הגיע בכיר במינהל ללול של בוזגלו במושב, כשזה האחרון ביקש עוד אדמות?
האתוס הערכי של צה"ל הוא לא פחות חשוב ממוכנותו למלחמה. אכן, גלנט הוא לוחם ומפקד משכמו ומעלה, אבל רמטכ"ל הוא לא רק קבלן ביצוע מחונן, אלא דמות מופת לחייליו. צה"ל וחייליו זכאים לרמטכ"ל שהוא מגדלור מוסרי. גלנט, עם כל הצער ועם כל סגולותיו המצוינות, אינו
דמות כזאת.
"בקצב הזה לא יישארו אנשים טובים שירצו לבוא לצבא/לפוליטיקה/לשירות הציבורי" - לטענה השחוקה הזאת צריך להשיב שאם כל אזרח במדינה נדרש לניקיון כפיים ולשמירה על החוק, הרי שמנהיגיו חייבים להיות כאלה. זה תנאי הכרחי. לא מספיק, אבל הכרחי. וחוץ מזה, די נמאס לשמוע שלשמור על החוק זו משימה כל כך מורכבת. דווקא לאתגר כל הזמן את רשויות החוק נשמע לי כאב ראש לא קטן. יותר קל לא להשתלט על 28 דונם מאשר לעשות זאת, ויותר קל לבנות שתי חניות כחוק במקום שש. כה פשוט, כה לא מורכב, למי שאינו חמדן. כה פשוט לגור בבית יפה ורגיל, שהגישה אליו היא כמו לכולם, דרך הכביש במושב, במקום באחוזה תמוהה הטובלת בעברות בנייה ובשטחים שסופחו לה.
הכתובת נכתבה על הקיר במברשת עבה בסדרת התחקירים של קלמן ליבסקינד במעריב. היא הפכה לכתובת אש ענקית הודות לשר מיכאל איתן. אלא שלגבי דידו של שר הביטחון ברק, הכתובות האלה לא היו אלא בבחינת זבוב טורדני. אפשר להבין אותו. השר שאשתו פתחה את טאורוס, חברה שהזמינה עשירי עולם להתארח בביתו, ליהנות מקשריו באווירה ידידותית, "לנצל את ההפרטה ואת הדה-רגולציה בישראל" ולרכוש נכסים מופרטים תוך שלשול מעשר יפה לטאורוס - אכן לא יכול היה להעלות בדעתו שיש פגם במעשיו של גלנט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם