ציוצי המהפכה: הרשת בשירות ההיסטוריה
הרשתות החברתיות מסירות את מחסומי הפיקוח ומשנות את הדרך שבה בני אדם מתקשרים. במצרים, בניגוד לישראל, לא הסתפקו ב"לייק"
"אז יש כמובן רקע כלכלי, פוליטי ותרבותי, אני לא מערער על כך, אבל הטריגר ללא ספק הוא הרשתות החברתיות. היה, למשל, אירוע ביום שישי שעבר, ש80- אלף איש נרשמו אליו והתפוצה הגיעה למיליון. אתה מכיר משהו שיכול להגיע לתפוצה כזו? אני אקדם אותך. אני יודע על חמש עד שבע מדינות שבהן אמורים להיות אירועים כאלה במהלך החודש הקרוב, כי רוצים לרכוב על הגל".
כבר באפריל 2008 הבינו השלטונות המצריים את הסכנה הכרוכה בכיכר העיר החדשה שברשת. בפייסבוק קמה אז קבוצה שנקראה "ה6- באפריל, תנועת הצעירים", שהקימו אחמד מאהר ואחמד סאלח, ושמטרתה הייתה לתמוך בפועלים שהתכוננו לשביתה בעיר התעשייה מחאלה.
בעמוד שלהם הם עודדו את המשתתפים ללבוש שחור, ולא לצאת לעבודה. אלפים הגיעו לעיר, הסמוכה לאלכסנדריה, עשרות נעצרו במהלך המהומות, ותנועת הצעירים הפכה למטרה של השלטונות. מאהר וסלאח נכנסו לכלא, עברו עינויים, אבל אי אפשר היה לעצור את הגלגל.
במצרים כל אספה פוליטית שבה יותר מחמישה אנשים אסורה לפי החוק, אבל מובארק הבין שבפייסבוק מתאספים המונים ופועלים באופן חופשי מתחת לאפו, מה עוד שהאחים המוסלמים הקימו רשת חברתית - "איחוונבוק" - כדי להעביר מסרים. שלא לדבר על העמוד של מוחמד אל-בראדעי, אויבו הגדול, שמשך 298 אלף גולשים.
בקיץ שעבר פורסם שמשרד הפנים המצרי הקים יחידה מיוחדת בת 15 איש שתפקידה לעבור על עמודי הפייסבוק במטרה למצוא אויבים פוטנציאלים. לדברי המקור לידיעה, הם אפילו שכרו אנשים שיפתחו עמודים המהללים את פועלם של הנשיא ובנו גמאל. כ200- כאלה צצו ברשת החברתית.
"אתה רואה איך משטרים, לא רק במדינות טוטליטריות, מאבדים יותר ויותר שליטה ריכוזית", אומר הפרופסור לסוציולוגיה עוז אלמוג. "מתחילים להיווצר חיבורים בין אנשים, ללא תיווכו של הממשל וללא פיקוחו. העולם משתנה, וזה מדהים.
"בניגוד לרוב הפרשנים, אני לא מודאג מהשתלטות האיסלאם,
במצרים העלייה במספר משתמשי הפייסבוק הוא עצום. היום הוא עומד על 5.2 מיליון גולשים, כשלפני שנה בערך עמד על 3.8 מיליון. באיראן, בעשר שנים האחרונות, העלייה בשיעור המשתמשים באינטרנט עומדת על אלפי אחוזים.
"אנחנו מאמינים שאנשים מסביב לעולם צריכים להשתמש באתר כדי לתקשר ולהחליף מידע עם חברים ומשפחה", הם כתבו שם. "זו בושה שמדינה מגבילה את השימוש בגלל מניעים פוליטיים ותרבותיים". מוסאווי הפסיד באותן בחירות, אבל אלפים שיצאו אז לרחובות טענו שהתוצאות זויפו.
השלטונות האיראניים מיהרו שוב לסגור את הרשתות החברתיות פייסבוק וטוויטר, כדי שמידע מרשיע לא ידלוף החוצה מההפגנות ההמוניות, אבל לא הצליחו למנוע את יציאת הסרטון שתיעד את מותה של נדה אגה-סולטן, שנורתה במהלך ההפגנות בטהרן. מיליון גולשים צפו בסרטון המזעזע שעלה ביוטיוב וראו כיצד עיניה החומות פקוחות לרווחה ומאמצי ההחייאה עולים בתוהו. כך נוצר לו ברשת סמל המאבק.
"אני חושב שהזרז לא בא מטוניסיה או מצרים, הוא בא מהמהומות באיראן", משוכנע האלוף במיל' עוזי דיין, שהיה בעבר סגן הרמטכ"ל וראש המועצה לביטחון לאומי וכיום משמש כנשיא כנס ישראל-שדרות לחברה וחבר מפלגת הליכוד.
"מרגיז שדווקא פה אובמה ישב והסביר שמדובר בעניין פנימי, איראני, בעוד שהיה אפשר להתערב ולפעול נגד כוחות השחור. עכשיו הוא מתאמן על מובארק כדי להראות איך הוא חכם על חלשים. אפשר היה לנצל שם את הרוח הגבית למהפכה. במצרים זה לא יביא את הדמוקרטיזציה, זה יביא את האיסלאם, ויהיו עוד מקומות. ירדן תגיע לזה, לדעתי גם אבו מאזן ואפילו עיראק. באיראן זה ייקח עוד הרבה זמן".
דיין הפך בשנים האחרונות למניף דגל המחאה המקומי. הוא ניהל בזמנו את המאבק בהשחתת המידות ואת הדרישה מראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, לקחת אחריות אחרי מלחמת לבנון השנייה. הוא ארגן עצרות המוניות, אבל יודע היטב כמה קשה להוציא את הישראלי מהבית.
"אני משתמש המון בפייסבוק", הוא מודה. "אבל יש גם חיסרון לרשת החברתית. לי יש בערך 4,500 חברים, ואני מסווג אותם לפי קבוצות התעניינות. כשהם עושים 'שיתוף', אז המידע עובר וזה מצוין. מצד שני, חלק מהאנשים תופסים את הפייסבוק ככיכר העיר. יצאו ידי חובתם כשעשו 'לייק', או חתמו על עצומה. מכאן ועד לצאת החוצה ולעשות דברים מעשיים, המרחק ענק. אתה, למשל, מודיע בפייסבוק על אירוע. כמה מתוך האנשים שכותבים שיבואו באמת באים? בערך חצי, אפילו פחות. חלק יודע שהוא לא יבוא, אבל רוצה להביע את תמיכתו, אז הוא כותב שיגיע".
פרופ' עוז אלמוג, לעומתו, משוכנע שביום פקודה הישראלי הזה ייצא החוצה ויאמר את דברו. "הישראלים הם האחרונים שמקבלים דברים כמובנים מאליהם. זה באופי שלנו. מרדנים מטבענו. לא מקבלים סמכות. נכון שיש מגמה שכל אחד מתחפר בנישה הפרטית שלו, אבל אם יהיה משהו שממש ידרוך על הבהונות, לא נשתוק".
"רוב הציבור הישראלי חי לא רע. משטר דמוקרטי. מה שמשמעותי זה חירות המידע והחלפת הדעות. במצרים זה היה סיר מבעבע. כשיש משטר שעובד עם צנזורה אז הסיר מתפוצץ. אין לי ספק שבזמן הקרוב גם באיראן תהיה מהפכה ואתה יכול לרשום את דבריי".
בטוניסיה התפשטה המחאה במהירות ונפתחה כנראה עם מוחמד בועזיזי, ירקן בן 26 שהחליט שהגיעו מים עד נפש אחרי שהמשטרה סגרה לו את הבסטה. בועזיזי הצית את עצמו ב17- בדצמבר, ואת מסר הפרידה הוא כתב לאמו - איך לא - בפייסבוק. "אני יוצא למסע, סלחי לי".
התמונות המזעזעות של בועזיזי עלו מיד בפייסבוק ובטוויטר, ופעילי האינטרנט ידעו היטב להיכן לנתב את המאבק. לאחד מהם קוראים עלי והוא מתגורר בעיירה קטנה בטוניסיה. הבחור לא יצא לרחובות, לא התקוטט עם שוטרים. כל היום ישב מול המחשב וכתב. כל כך שונה ממהפכנים של פעם, שהיו אנשי חרב ושרירים.
עלי אסף מידע והעלה אותו לפייסבוק. השלטונות הטוניסאיים סגרו את העמוד, הוא פתח אחרים. שמות בדויים, משתמשים שונים. ניסה לעשות הכל כדי להוריד אותם מהזנב. באחד הראיונות הבודדים שהעניק אמר עלי: "כן, אני מודאג בגלל גורלי, אבל מוכן להקריב ולא רק כדי להיפטר מבן-עלי, אלא גם כדי להרגיש סוף-סוף חופשי ולהגיד את מה שאני חושב".
במכון לחקר האינטרנט של אוניברסיטת תל אביב עוקבים אחרי ההשפעות החברתיות והתרבותיות של הרשת. מנסים לראות לאן הרוח נושבת. העיתונאי אלי הכהן, המשמש כמנהל המקצועי של המכון, בולש כבר שנים אחרי אתרים אנטישמיים. הוא מספר שהתארגנויות להפגנות ופעולות מתואמות הוא זיהה שם עוד בשנות התשעים, לפני עידן הפייסבוק.
"משטרים מסוימים מנסים להצר את הצעדים", הוא מספר. "קח את מיאנמר לדוגמה. אני זוכר את עצמי בקול ישראל, לפני עשר שנים ויותר, מדווח על מתנגדי משטר בסין שעלו בפורומים והביעו דעה שנוגדת את מצע המשטר. הם הועמדו לדין וקיבלו עונשים חמורים ביותר.
"אנחנו מדברים היום ברשת על הסיטיזן והנטיזן. האזרח ואזרח הרשת. האינטרנט מאפשר לך לפרוץ את גבולות המדינה שבה אתה חי ופוקח את עיניך. בזמנו אני זוכר שחשבנו שבשאר אסד יביא את בשורת המהפכה הטכנולוגית לסוריה. אשתו הרי היא אשת מחשבים, אבל לצערי זה לא קרה".
בסוריה השכנה סגרו לתקופות את הפייסבוק, מגבילים את הגישה, אבל דווקא ד"ר פבל מצא שם כמה פרצות. "האתר נסגר כדי למנוע קשר בין אזרחים סורים לישראלים", הוא מעדכן. "בפועל נפתחו עמודים. הייתה, למשל, תוכנית בוקר עם מגישה מאוד פופולרית בסוריה. אמרתי 'ואללה, בוא נשלח לה בקשת חברות בפייסבוק'. היא אישרה. הנכד של חומייני חבר שלי ברשת, אני אומר את זה כי הם יודעים שאני ישראלי".
פייסבוק הוא עולם בתוך עולם, גוף נפרד שאי אפשר לעצור כרגע. אפילו מזכירת המדינה האמריקאית, הילארי קלינטון, ביקשה מהמצרים לא לחסום את הרשתות החברתיות שמאפשרות לאנשים לתקשר. זו הייתה אמירה מאוד עדינה בגלל היסטוריית היחסים בין ארצות הברית למשטרו של מובארק.
איתן צוקרמן, איש מחקר בכיר לאינטרנט וחברה באוניברסיטת הארוורד בארצות הברית, ניתח את דבריה: "אנחנו מתחילים לראות סימנים של מהפכה אנטי ממסדית באזור, והיא לא רוצה להיות בצד הלא נכון, לכן הכי בטוח זה להיות בעד חופש הביטוי".
ועם כל זאת, מהפכה אמיתית היא כזו שמוציאה את ההמונים לרחובות. בישראל זה עדיין לא קרה. אפילו המחאה להורדת מחירי הדלק, שמטרידים את כולם, נשארה בגבולות הרשת.
האלוף במיל' דיין מכיר את עמו. "הישראלים מטילים ספק ביכולתם להשפיע", הוא קובע. "הם מאמינים בשינוי נקודתי, ולכן תמיד יעדיפו את הלובי והקומבינה, ואת ההוא שמכיר את ההוא".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם