עבודה בעיניים
סיפורם של שי ויהונתן, פטריוטים עם נשמה חלוצית, שקיוו לממש את חזון העבודה העברית והתאכזבו לגלות את האמת מאחורי הסיסמאות
אם יש מישהו שלא שמע את החקלאים מייללים על הצורך הדחוף בפועלים זרים אחרת החקלאות תיהרס, תיעלם, תימחק - שיקום. אם יש מישהו שלא שמע את הפוליטיקאים מייללים שצריך לעצור את שטף העובדים הזרים ולהתחיל לחדש את העבודה העברית - שיקום. אם יש מישהו שלא שמע את המומחים טוענים שישראלים אינם מוכנים לעבוד בחקלאות כי זו עבודה קשה ושכרה זעום - שיקום.
שי סוויד ויהונתן יצחקי החליטו שהם מוכנים לממש את החזון הציוני שדיבר על עבודה עברית במדינת היהודים. הם החליטו לסתור את דברי המומחים שאין ישראלים המוכנים לצאת לעבוד בנגב בחקלאות. הם החליטו שהם מאמינים בעבודה עברית בשדות ארץ ישראל ולא בעבודה זרה.
השניים יצאו לדרך והתאכזבו. שי מספר: "במשך שלושה שבועות חיפשנו עבודה, התקשרנו לכל הקיבוצים באזור עוטף עזה - כיסופים, בארי, נחל עוז, כפר עזה, מפלסים, צאלים וכדומה. בנגב פנינו לחצרים, משמר הנגב ואחרים. בכל המקומות האלו אמרו לנו שזה לא רלוונטי - אם זה בגלל שאנחנו לא תושבי המקום; אנחנו לא עובדים בשבת; אין לנו ניסיון; או פשוט כי לא צריך.
"לאחר החיפוש הפרטי החלטנו ללכת ללשכת העבודה בראשון לציון, וגם שם לא הצליחו לעזור לנו מאותן סיבות. לא אמרנו נואש והתחלנו לצלצל למועצות אזוריות
"תלינו בו את תקוותנו, הבטחנו רצינות והשקעה והוא הבטיח רצינות ויחס הוגן כלפינו. בשורה התחתונה, לאחר חודש של עבודה קשה ומסירות מצדנו, מצדו קיבלנו יחס לא רציני ומזלזל במילים עדינות. בקרוואן לא היו מים חמים, היו הפסקות חשמל תדירות וזה לא הזיז לו. החלטנו לעזוב. אנחנו לא נכנעים ומוכנים לצאת לעבודה בחקלאות בנגב, אבל רוצים יחס הוגן ורצון טוב כמו זה שאנחנו מביאים אתנו".
שי ויהונתן הם פטריוטים ישראלים עם נשמה חלוצית והרבה רצון טוב. אם יש חקלאי שרוצה לחדש את העבודה העברית בחקלאות באחד מיישובי הנגב - שיפנה אליי. אני אתווך בינו לבינם בלי לגבות מאף אחד מהצדדים דמי תיווך, כפי שנהוג בארצנו הקדושה, בה לא מעט ספקולנטים וסוחרי אדם עשו טונות כסף מיבוא עובדים זרים תוך כדי ניגוב דמעות כשהם מדברים על ציונות, עבודה עברית ופטריוטיזם.
אין אזרח ישראלי שלא ראה את מודעות הפרסומת והתשדירים של קופות החולים על השירות המופלא והמקיף שהן מעניקות למבוטחים שלהן. אין תושב אחד בארץ הקודש שלא שמע במו אוזניו, אלא אם כן הוא חירש, את ראש הממשלה נתניהו ואת שר האוצר שטייניץ מספרים על הדאגה הרבה שלהם לפריפריה ועל תקציבי הענק שהם מעבירים ליישובים המרוחקים מהמרכז כדי להקל על חיי התושבים בתחומי הביטחון, הרווחה והבריאות.
הדברים האלו כנראה לא מרשימים את תושב חצור הגלילית מרדכי חזיזה, אותו הכרתי בעת המאבק על המשך קיומו של מפעל "פרי גליל" ומניעת זריקת עובדיו לשוק האבטלה. השבוע פנה אליי חזיזה להירתם למאבק נוסף. הנה הדברים, במילותיו שלו:
"חצור הגלילית היא עיירת פיתוח המונה כעשרת אלפים תושבים, בסביבתה הקרובה עוד כעשרת אלפים איש ביישובים שונים. אף שאנחנו בשנת 2011, לצערי בכל הנוגע לתחום הבריאות אנחנו עדיין בשנים הראשונות של קום המדינה, שנות ה-50. בחצור הגלילית וסביבתה הקרובה חסר רופא תורן משש בערב עד שמונה בבוקר.
"בריאותם של תושבים רבים ניזוקה מכיוון שלא קיבלו טיפול ראשוני דחוף ובהול קודם שהגיעו לבית החולים. יתרה מכך, היו אף מצבים קיצוניים בהם אי קבלת טיפול רפואי ראשוני הביאה לפטירת החולה. מיותר לציין כי תושבים רבים חסרים רכב פרטי או שהם קשישים ערירים, ועקב כך אין ביכולתם להגיע בזמן אמת לבית חולים.
"בסניף מד"א המקומי אין רופא, ופעמים רבות קורה שאנשים לא מגיעים לבית החולים מחשש כי יחויבו במאות שקלים בגין הגעתם בשעות הלילה ללא הפניית רופא, מה שגורם להם להמתין עד הבוקר, אז יוכלו לפנות לקופת חולים - החלטה שלפעמים יש לה משמעות קריטית והרת אסון עבור החולים, ומי שפונה לאמבולנס שיסיעו לבית חולים מחויב במאות שקלים. מדובר בתושבים שרובם שייכים לשכבה סוציו-אקונומית נמוכה, ואין בידם לשלם כ-700 שקלים בלי שיהיו בטוחים שקופת חולים תחזיר להם את הסכום".
מוטי חזיזה בהגינותו מודה כי לפני שבועיים, בגין אירוע רפואי קשה שחווה בנו וכמעט איבד את חייו, הוא הבין לאיזה מצב עגום נקלעים תושבי העיירה בעת מצוקה. חזיזה כועס ושואל שאלה הגיונית - כיצד ייתכן ששלוש קופות החולים, שתושבי העיירה משלמים להן מדי חודש בחודשו מס, לא מסוגלות לגרום לכך שבתחנת מד"א יהיה רופא תורן בשעות הערב והלילה? חזיזה כועס על הדיבורים הרבים של פוליטיקאים על הדאגה והאוזן הקשבת לתושבי הפריפריה, אבל כשהוא פנה לכל הנוגעים בדבר רובם לא ענו לפניותיו, ומי שענה ענה במכתב יבש שבו נאמר שמכתבו הגיע והועבר לטיפול אצל הנוגעים בדבר.
פניתי לכמה גורמים שהבטיחו לי שפנייתו של מוטי חזיזה תטופל בהקדם האפשרי. אני מקווה שיימצא פתרון לבעיה הזו שתושבי הערים הגדולות אינם מודעים לה, ובטח לא הפוליטיקאים וראשי קופות החולים, שבכל רגע ביממה כשיזדקקו לרופא - הוא יגיע אליהם במהירות של אף-16.
מי מבין הקוראים אינו זוכר את טפיחות השכם העצמיות של נתניהו, שטייניץ, בוזקי הרצוג (שר הרווחה לשעבר), שסיפרו על דאגתם הרבה לניצולי השואה, על תקציבי הענק שמיועדים לרווחתם ובריאותם בסוף ימיהם? במבחן המציאות עדיין לא מעטים מבין הניצולים סובלים מחוסר, מיחס משפיל, מבריאות לקויה, שאין להם כסף לטפל בה.
רק לאחרונה, אחרי שהמדינה הפציצה את התקשורת בקריאה לניצולים לפנות לקרן לרווחתם, שם יקבלו החזרים על טיפולים רפואיים - הניצולים עשו טיפולי שיניים, רכשו מכשירי שמיעה ועוד טיפולים שקשישים נזקקים להם ומחירם גבוה. כשבאו לקבל החזר הם נשלחו ריקם, ונאמר להם שאין מספיק תקציב ולא יוכלו לקבל את ההחזר לכספים שהתחייבו להם.
מי שקרא בסוף השבוע שעבר את מוסף מעריב שבכתבת השער שלו "זעקת הניצולים" פורסם דוח סודי ומפורט עם ממצאים מחרידים, מבישים ומזעזעים בכל הנוגע לטיפול בניצולי השואה השוהים בהוסטלים מיוחדים לבריאות הנפש שהוקמו על ידי המדינה - הבין כנראה פעם נוספת שמשהו דפוק במדינה הזו, בפוליטיקאים הראוותנים, בהבטחות חסרות השחר ובזלזול באזרחים, בעיקר אלה שאינם חלק מהאליטה או הברנז'ה.
איזה אזרח עלום שם כתב לי פקס אחרי שקרא את המוסף, וכך כתב:
"הצעה לסדר: להעביר את כל הזקנים ניצולי השואה לבתי הכלא. . . ואת כל המחבלים, הרוצחים והפושעים לבתי אבות והוסטלים של ניצולי השואה. בבתי הכלא יקבלו הניצולים יחס חם, ארוחות מזינות בשעות קבועות (עם סכו"ם), טיולים בחצר, ספורט, מופעי תרבות, טלוויזיה בכל חדר, מקלחת יומית חמה, בקיצור כל מה שלא היה להם בהוסטלים".
ואם לא הבנתם, בהוסטלים, על פי הדוח, אכלו הניצולים בידיים, לא קיבלו מקלחת יומית, קיבלו תרופות שפג תוקפן ועוד מרעין בישין שבגינם צריך להעיף הרבה מאוד אנשים בבושת פנים מתפקידם הרם והנישא.
האח הגדול = 62 = איזה זבל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם