לא רק אומץ
גלנט אמנם היה לוחם מעוטר, אך האחריות לאזרחי המדינה מצריכה מידת אמינות ברמות שונות לחלוטין מאלה שנדרשים ממפקד שדה
אפשר להבין למה ברק התאהב בגלנט. הוא עצמו כונה בזמנו "החייל הכי מעוטר בצה"ל". אלא שהגילויים על אופיו כאזרח ופוליטיקאי מעוררים תהיות באשר לקשר בין גבורה בקרב לבין התאמה לפקד על צבא.
רמטכ"לים אמנם נבחרים כדי להכין את הצבא למלחמה, אבל פעילותו המצטיינת של גלנט היתה בלוחמה זעירה ובמבצעים מיוחדים. במלחמה עתידית לא יוכל גלנט לשבת עם הפינג'אן סביב המדורה ולהחליף צ'יזבטים עם פקודיו המעריצים. הוא יידרש לפקד על פעילות מכשירים ואלקטרוניקה, לא על פעולות קומנדו, ולהגן על אזרחי המדינה מפני טילים, לא לכבוש שטח בארצות אויב.
אחריות עליונה לחייהם של אזרחי המדינה מצריכה מידת אמינות ואחריות ברמות שונות לחלוטין מאלה שנדרשים ממפקד שדה. אחריותו של רמטכ"ל בעידן שבו המלחמה עוברת לעורף היא לאזרחים לא פחות מאשר לחיילים. על גלנט נאמר שעורר אמון עיוור בקרב פקודיו, אבל אין הדבר דומה למידת האמון שהיה נדרש לעורר בקרב מיליוני אזרחים שעל ביטחונם הוא מופקד.
"כולם אשמים חוץ מגלנט"
עז נפש ככל שיהיה, גלנט לא יכול לכבוש את אמון הציבור אם נמצא שמסר מידע שקרי, השתלט על שטחי ציבור וסירב לפנותם במשך שנים. מי ששולח חיילים לקרב חייב להיות מופת של יושר, לא רק של אומץ.
לא פחות מטרידה העובדה שגלנט מתקשה לקבל אחריות למעשים כושלים. בסיפור הזה כולם אשמים - החבר ששתל את עצי הזית, עורך הדין שהכין תצהיר לא מדויק, התקשורת שעשתה לו משפט שדה, המדינה שלא הגנה עליו ואפילו מבקר המדינה. כולם אחראים, חוץ מגלנט.
היו
לא מעט רמטכ"לים שלקו ברמת היושר והיושרה שלהם - כאלה ששיקרו לשרי ביטחון וראשי ממשלה במהלך כהונתם, כאלה שהתגלו אחרי כהונתם כעברייני מין או שודדי עתיקות. הגילויים על גלנט אף מעוררים געגועים לרמטכ"ל שהתכונן למלחמת לבנון על ידי מכירת מניותיו בבורסה. אבל למנות לתפקיד כה רגיש אדם שמראש ידוע שדבק בו רבב הוא במקרה הטוב טמטום. כפי שגלנט אמר בעצמו, אמת יש רק אחת. במקרה זה, האמת שהמינוי נעשה מכל הסיבות הלא נכונות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם