יום עצוב
אף שהתחקיר של ליבסקינד "הפיל" רמטכ"ל, מסדרונות מעריב לא נפתחו שמפניות. לא כל אדם ולא כל פרשה ראויים לקמפיין לצורך הדחה
זו הסיבה שהיה ממש במודעה שפורסמה השבוע לטובת גלנט. לפעמים מתנהלים בישראל מסעות רדיפה. לפעמים יש הגזמות וניפוחים. לפעמים הרדיפה היא פועל יוצא של אג'נדה פוליטית ולא של רדיפת צדק. לא הפעם. אילו היה מדובר במעידה הראשונית, סיפוח מקרקעין שלא כדין, היה גלנט זכאי למחילה. לא משום ש"כך עושים כולם", אלא משום שלא כל מעידה מחייבת גזר דין מחמיר של חיסול קריירה.
החשיפה של קלמן ליבסקינד, כאן במעריב, הייתה לפני שנים. שום קשר למינוי גלנט לרמטכ"ל. שום הקשר פוליטי. לא רדיפה ולא קמפיין. גלנט היה יכול לומר: מעדתי. אלא שגלנט עשה את כל הדברים ההפוכים. הוא הגדיל לעשות, כאשר החושף, קלמן ליבסקינד, זכה ל"שחרור" מיחידת המודיעין שבה שירת בפיקוד דרום. לא כך מתנהג מי שמעד וראוי למחילה. כך מתנהג שור מועד.
מעשי ידינו טובעים בים, והם אומרים שירה
גלנט הוא איש מלא זכויות. לוחם מהולל. לא אויב העם. ליבסקינד לא נאבק בו. גלנט פגע בעצמו. גם עכשיו, צריך לנהוג בו לקולא. חבל שזה קרה. עצוב שזה קרה. מעידה קטנה הפכה לשרשרת גדולה. את הלקח צריכים ללמוד כל אנשי הציבור. הם לא מלאכים. זה לא בסדר לטעות ולמעוד, אבל זה קורה.
לפעמים זה חד פעמי וראוי למחילה. כשזה קורה, נא לא להסתיר. נא לא להתבצר. נא לא להתנכל למי שחשף. נא לא להפוך את המעידה החד-פעמית לשיטת
פעולה. לא על המעידה הראשונית נידון גלנט לגינוי. על המעידות שבהמשך הוא משלם את המחיר.
ועוד משהו: אתמול, כאשר החלו לזרום הידיעות על כך שגלנט כבר לא יהיה רמטכ"ל, ישב ליבסקינד בחדרי. הגיעו טלפונים חוגגים שרצו לברך. ליבסקינד היה עצוב ושבור. מעשי ידינו טובעים בים, והם אומרים שירה. התחקיר של ליבסקינד "הפיל" רמטכ"ל. זה אמור להיות הישג עיתונאי נדיר. ולא היה אתמול אדם עצוב כמו קלמן ליבסקינד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם