דמוקרטיה זה לא לערבים
הבו לנו דיקטטורים שחיים מהיד של המערב, ורק לא דמוקרטיה ערבית. טוב לערבים שיישלטו על ידי רודנים הנשענים על כוח צבאי
אין ישראלי בר דעת שיכול להמר איך זה ייגמר. גדולי המומחים, האנשים שעומדים בראש ארגונים שעולים מיליארדים ותפקידם לתת הערכות, הבטיחו בשבועות האחרונים שמשטרו של מובארק יציב. אין בדברים האלה הערה על יכולותיהם של האנשים או הארגונים, אלא על הציפיות הלא רציונליות מארגוני מודיעין בכלל.
אנשים הם דבר לא צפוי, וספק אם גם מי שיצאו לרחוב בקהיר האמינו רק לפני חודש-חודשיים שהתסריט הזה יכול להתממש. צריך לחכות ולראות; רוב מה שאנחנו שומעים הוא תוצאה של תקווה או חשש, הרבה יותר מאשר של מידע מוצק והערכה מפוכחת.
אבל יש דבר אחד שרבים מהדוברים שאני שומע מאז פרצו המהומות, וכנראה גם חלק גדול מהציבור, החליטו שהם יודעים - דמוקרטיה זה לא בשביל ערבים. שלשום שמעתי, למשל, אלוף במילואים בצבא, שאמר את זה במפורש: הם עוד לא מוכנים. מה שאנחנו צריכים במדינות ערביות הם משטרים יציבים, לא דמוקרטיים. ובמילים קצת פחות עדינות, הפעם שלי: הבו לנו דיקטטורים שחיים מהיד של המערב, ורק לא דמוקרטיה ערבית.
ההשקפה הזו היא שילוב של חששות מובנים והתנשאות. את החשש יוצרים התקדים האיראני (ואל תבלבלו את רואי השחורות בכך שאיראן היא לא מדינה ערבית; הם לא ממש טורחים לתת בהם סימנים) וההנחה המובלעת, לפיה בכל מקרה של דמוקרטיה מי שישתלט הם המוסלמים הקיצונים. ההתנשאות היא כבר משהו אחר: היא כמעט צורך נפשי שלנו שהערבים יהיו פרימיטיביים, חשוכים, לא ראויים למה שנתפס בעינינו כזכות אנושית בסיסית וכמפתח לשלום ושגשוג.
דרוש: שלטון שנשען על פופולריות ולא על כוח
הערבים, על פי התפיסה הזו, לכודים מאות שנים מאחורי המערב וישראל בגלל תרבות, מסורת שבטית, ואולי אפילו משהו בלתי ניתן לשינוי באופי הקולקטיבי שלהם. טוב להם ולעולם שיישלטו על ידי רודנים הנשענים על כוח צבאי, ומורישים את השלטון לבניהם במראית עין של בחירות.
לא טוב להם חופש, כי אז האופי החשוך שלהם פורץ החוצה בגל של אלימות כלפי הסביבה. כל מי שחושב אחרת, בעיקר המערב המנוון והאיש התמים בבית הלבן, פשוט לא מבין את החיים - או לא גר פה כמונו, ולא ישלם על כך בחייו שלו.
בניגוד למה שמקובל לחשוב, זה לא עניין של שמאל וימין. השמאל הישראלי, ששורשיו באלו שבאו לכאן כדי לייסד וילה בג'ונגל, "ארץ
ללא עם לעם ללא ארץ", מצטיין בהתנשאות הזו לא פחות מהימין. נתן שרנסקי, ודאי לא שמאלן, גרס כל ימיו בפוליטיקה שהמפתח לשלום עם הערבים הוא דמוקרטיזציה. שרנסקי גדל בדיקטטורה, וידע היטב את משמעותו של שלטון חשוך. השקפותיו נראו כאן הזויות, או סתם תירוץ להימנע מהסדר מדיני.
אני לא יודע מה יהיה במצרים ואיך ישפיע האירוע על המזרח התיכון כולו. אני יודע שמה שנכון עבורנו - חופש ביטוי, יוזמה ושלטון שנשען על פופולריות ולא על כוח - נכון לכל בני האדם. אני יודע שכל הסדר עם שלטון עריץ עומד בהכרח על כרעי תרנגולת. אני יודע שאם הדמוקרטיה טובה לנו, היא כנראה טובה גם לערבים, וטוב לנו שתהיה גם אצלם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם