ראשי » חדשות » פרשת גלנטגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

תולדות הגלנטריזם: תעשיית ההשתלטות של גלנט

מי שנחשף לדוח המלא של מבקר המדינה ולא רק לתקציר החלקי שהופץ אתמול לתקשורת פשוט הזדעזע: המסמך מתאר כיצד גויסו לטובת ההשתלטות על הקרקעות עובדי ציבור, שאמורים להגן על שטחי הכלל. כך למשל, נקבע שהאלוף התכוון מלכתחילה לעשות שימוש קבוע בשטח הציבורי הפתוח. במקרה אחר קובע המבקר כי המינהל לא טרח לגבות דמי חכירה שגלנט התחייב לשלם

הדוח המלא של מבקר המדינה באשר לפרשת גלנט קשה בהרבה מהתקציר החלקי שהופץ אתמול לתקשורת. מי שנחשף אליו הזדעזע. הדוח הזה מתאר, בעצם, את צמיחתה של תעשיית השתלטות הקרקעות של יואב גלנט. את הדרך בה גויסו לצורך המשימה גם עובדי ציבור ומדינה, שאמורים להגן על שטחי הכלל. את הנסיונות להפיל את התיק על כל מי שאפשר, ליידות את האחריות לכל עבר. את הגלנטריזם.

- פרשת גלנט: כל התחקירים וכל ההתפתחויות - ערוץ מיוחד
- התחקיר הראשון: כך פלש האלוף יואב גלנט לשטח שכניו
- התחקיר השני: כך סידרה המדינה עשרות דונמים לגלנט
- דרך השקר: השתלשלות הפרשה, שלב אחרי שלב
- מנהל המחוז במינהל: קרתה איזו טעות עם בית האלוף

כמה מגוחך שאנשי גלנט מתארים את האלוף כמי שלא היה לו זמן להתעסק בעניינים האלה, מכיוון שהיה עסוק במבצעים נועזים ובבטחון המדינה.

מדוח המבקר עולה שגלנט השקיע אנרגיה אדירה ואינסוף פגישות ושעות בכיבוש נחלתו. שטח משוחרר לא יוחזר.

כך, למשל, מתאר המבקר את ההסכם שחתמה אגודת עמיקם עם גלנט באוקטובר 1993, איך גלנט חתם: "ידוע לי כי הנחלה שאקבל קטנה יותר, לא אעורר כל טענה או תביעה בהקשר לזה, לא תהיה לי כל דרישה נוספת".

למרות זאת, קובע המבקר, הוקצו לגלנט שטחים נוספים ("חלקה ב'"), מחוץ לשטח המושב, ללא סמכות. בשטחים הללו אין לאגודת עמיקם כל זכות, אבל היא הקצתה בכל זאת,­המחוז במנהל מקרקעי ישראל לא בדק זאת, ומכאן שהאגודה מסרה למינהל מידע לא נכון. מצד אחד, אומר המבקר, התחייבה האגודה בהסכם הדדי עם גלנט למסור לו רק חמישה דונם, ומצד שני, בהסתר, אף שמחובתה להקצות נחלות באופן שוויוני, מסרה לו ארבעים דונם.

אתם חושבים שגלנט קיבל את השטח הזה בתמימות? אתם טועים. המבקר מקדיש לכך סעיף מיוחד תחת הכותרת: "מעורבות גלנט בהליך קבלת חלקה ב' מחוץ לשטחי משבצת עמיקם". הוא קובע כי ב-29 באוגוסט 1995 מסר גלנט לאגודה מסמך (עם מפה מצורפת) בו הוא מצהיר ומתחייב שתחום 35 הדונם שסומן במפה כנחלה ב' שלו, אינו שייך לו. אין ולא יהיו לו זכויות בשטח הזה. וכי למרות רישום כלשהו שיהיה ברשויות השונות, כל הזכויות בשטח הנ"ל שייכות לאגודה בלבד.

גלנט הצהיר במסמך כי הוא יהיה

מנוע מלעשות שימוש כלשהו בשטח זה ולא יטען כי מגיעות לו זכויות בו. אם יפר את ההתחייבות הזו, התחייב גלנט לשלם לאגודה 200 אלף שקל צמוד למדד (בערכי 1995).

אחרי שהחומר הזה הוצג בפניו, הסביר גלנט למבקר כי באותה התקופה לא הייתה לו כוונה לעסוק בחקלאות, הוא לא ידע על מה הוא מוותר... וכי האגודה ביקשה את חתימתו... כדי שלא נטען... ובמקביל הוא החל להתעניין בנטיעת זיתים...". עדיף , אגב, שהוא לא היה מוסר גרסה למבקר. זה היה נראה מכובד יותר.

גם התנהלותו של גלנט לאחר שנחשף סופגת ביקורת קשה. המבקר מספר כי בדוח מעקב של מחלקת הפיקוח במחוז מתאריך 16 בנובמבר 2008 נכתב כי למרות התחייבותו של גלנט למחלקה המשפטית על פינוי ועקירה מתחום הפלישה, הוא לא עשה דבר, "ולא נראה כי יש בכוונתו לעקור את עצי הזית".

המבקר מציין כי המחוז הפעיל מגוון אמצעי אכיפה, ממכתבי התראה ועד תביעה משפטית, נגד חקלאים אחרים רבים בעמיקם שנטעו מטעים אגב פלישות דומות, אבל במקרה של גלנט לא אכף המחוז את הדין. עוד מגלה המבקר שגלנט הביע נכונות לשלם דמי חכירה בגין שטח הפלישה, אבל המינהל לא טרח לגבות דמי חכירה כאלה.

פרק נפרד מהווה "הסיוע של הממונה על מחוז חיפה במינהל מקרקעי ישראל" לגלנט. מדובר ביגאל שחר. הן הממונה על המחוז והן יו"ר הועדה המקומית, קובע המבקר, לא טיפלו בפלישה בעצמם, לא הפעילו את סמכויותיהם להפסיק את הפגיעה בחוק ולא פנו לאדם אשר בעטיו נעשו העבודות. על פי עדותו של שחר עצמו, חבר משותף הפגיש בינו לבין גלנט בשנת 2006 כדי שיסייע לגלנט לפתור את בעיותיו בעמיקם. ואכן, הממונה נרתם לסייע.

המבקר קובע עוד, כי בספטמבר 2006 הממונה על הפיקוח המחוזי יונה דוד משגר לשחר מכתב ובו הוא כותב: "התמשכות המצב לא מוסיף לנו כמערכת האמונה על האכיפה... לטעמי יש לסגור במיידית את המתחם ולמנוע גישה ושימוש שאינם על פי חוק".

חודש אחד אחרי, כותב אותו אדם: "למרות הסיכומים טרם נעשה דבר מעבר לתכתובות עם הוועד... מבקש שוב כי תשתמשו בסמכותכם על פי חוק".

באפריל 2007 מחווה דעתה עו"ד אופירה דגן, הממונה על המקרקעין בפרקלטות, בדואר אלקטרוני לעו"ד שוקי למברגר. לדבריה, פנתה לבא כוחו של גלנט להפסיק את השימוש בשטח הציבורי ובכבישי הגישה הפרטיים שלו, אך נתקלה בסירוב תקיף אשר נשען בין היתר על "המאמצים הבלתי נלאים שעושה הממונה על מחוז חיפה לצורך הכשרת העניין בדרכים שונות".

המבקר מגלה כי בדיון שהתקיים ב-9 ביולי 2007 הציג בא כוחו של גלנט מכתב של הממונה על המחוז שחר המציע כי עד לסיום הכנת התב"ע החדשה יש להותיר את המצב הקיים כפי שהוא ולא לעשות כל שינוי. המשמעות, כותב המבקר, היא כי הממונה על המחוז, האחראי על אכיפת החוק, פעל על פי האינטרס הפרטי של גלנט, להאריך את השימוש החורג, שלא אושר מעולם, עד אישור תכנית חדשה.

לגבי ההשתלטות וסלילת הדרך הלא חוקית ליד ביתו, קובע המבקר: גלנט התכוון מלכתחילה לעשות שימוש קבוע בשטח הציבורי הפתוח ליד ביתו. זאת, בניגוד לגירסה של גלנט שהדבר קרה רק בהמשך, מאילוצים שונים. המבקר כותב עוד כי גלנט התכוון מלכתחילה כי הכניסה לחלקה והחניה יהיו בשטח הציבורי הפתוח. המבקר למד את זה מעדות האדריכל שתכנן את ביתו של גלנט.

כדי להבין: במצח נחושה מתכנן גלנט בית שחלק ממנו משתרע בשטח שאינו שלו, ובטוח שהעניין יעבור בשלום. האמת היא, שהוא כמעט צדק. זה כמעט עבר בשלום.

המבקר ממשיך לקבוע: בהתאם לכוונתו מלכתחילה, מיקם גלנט את הבית ואת הכניסה הראשית אליו, בשונה ממה שהותר לו בהיתר הבניה המקורי.

אלה רק פרקים מאולתרים מדוח המבקר. הם לא מובאים בלשון המבקר. הדוח המלא לא פורסם. אין לי מושג למה. אין כאן שום דבר רגיש, אין כאן שום דבר סודי, יש כאן אינטרס ברור ומיידי של הציבור לדעת את האמת ולהוציא את הצדק לאור. יפורסם הדוח במלואו, ולאלתר.

◄    המסמך שהעביר מבקר המדינה ליועץ המשפטי כתוב אולי בשפה יבשה ועניינית, אך תוצאתו היא סיכול ממוקד של מינויו של יואב גלנט. המבקר אף ביצע "וידוא הריגה ", כשדחה בעדינות את הסבריו של גלנט לתצהיר הכוזב, כשהוא "מזכיר" מושכלות יסוד לפיהן החותם על תצהיר אחראי לנכונותו.

◄    "חתימה על תצהיר דינה כדין עדות בבית משפט", קבע בית המשפט בעבר. "הקלת ראש בעבירה זו והקהיית שיני הסנקציה העונשית עלולה להביא חיש קל לעיוות כל ההליך המשפטי. . . חיוני להעביר מסר חד-משמעי וברור כי כל המצהיר ביודעין (שקר) ייענש בחומרה". העבירה של שבועת שקר (מסירת תצהיר כוזב), דורשת שהשקר ייעשה ביודעין. סביר להניח שהיועץ המשפטי יתקשה לקבוע האם גלנט שיקר ביודעין. אך אפילו בעניין סלילת הדרך הלא חוקית מצד גלנט, שנתפסת בציבור כעניין פעוט, קיבלנו השבוע תזכורת מבג"ץ שמדובר בעבירה המצדיקה הגשת כתב אישום. אם וינשטיין יקבע שקשה להוכיח כי דבק רבב פלילי ביואב גלנט, עדיף שיחזיר את הכדור לוועדת טירקל.

◄    בכל הסוגיות שבדק המבקר העובדות אינן שנויות במחלוקת: גלנט פלש, גלנט השתהה שנים בפינוי, גלנט השתלט על שטחים ציבוריים, גלנט לא אמר אמת. ניתן להתווכח רק על משמעות המעשים. אבל גם לשיטת בית הלל, אפילו כל אחד מהפגמים בהתנהלותו של גלנט אינו פוסל אותו מהרמטכ"לות, הרי שמכלול הדברים בוודאי פוסל, שהרי לא ייתכן שכל ה"תקלות" נעשו בתום לב. גלנט, כך מתברר, גם מגלגל אחריות לכל הכיוונים: לקבלן ולעורכי דינו. רק הוא לא אחראי. זה התכונה האחרונה שצריכה להיות לרמטכ"ל.

◄    בפסק הדין המכונן בנוגע למינויים ציבוריים בכירים, שפסל את מינויו של בכיר השב"כ יוסי גינוסר למנכ"ל משרד השיכון, קבע השופט אהרן ברק שלא כל מי שכשיר למשרה, מינויו ייחשב לסביר. מי שביצע עבירות הפוגעות באושיות המבנה השלטוני כמו עדות שקר, הוסיף ברק בפסק הדין, "יתקשה להוות דוגמה ומופת לכפופים לו. הוא יתקשה לדרוש מהם את שנדרש מכל עובד ציבור ושהוא עצמו חילל. הוא יתקשה להקרין הגינות, אמון, יוקרה, יושר ויושרה כלפי הציבור הרחב".


בהכנת הידיעה השתתף נועם שרביט