מעורבי משפט אייכמן נפגשו והעלו זכרונות

50 שנה אחרי אותו משפט היסטורי בירושלים התכנסו באותו האולם כל המעורבים שנותרו בחיים כדי לזכור ולא לשכוח את האירוע המכונן

דליה מזורי | 28/1/2011 13:13

תגיות: משפט אייכמן,יום השואה הבינלאומי,ניצולי השואה

"הגיע רגע החטיפה. ריקרדו קלמנטה, הוא אדולף אייכמן, פסע בשכונת מגוריו בבואנוס איירס. עקבנו אחריו בתוך המכונית. כשהתקרבנו אליו, צביקה אהרוני יצא מהמכונית, קפץ על אייכמן והשכיב אותו. שניהם התגלגלו על הקרקע" - כך שחזר אתמול (ה') בבהירות ובהתרגשות רפי איתן, מפקד מבצע החטיפה. "משה תבור בעל הגוף יצא לעזרתו, ואז משה אחז ברגליו, צביקה במרכז הגוף ואני תפסתי אותו בראש, וכך הכנסנו את אייכמן למכונית. משה תבור ישב מקדימה, אייכמן מאחורה על הברכיים שלי והתחלנו לנסוע. צביקה אמר לו בגרמנית:'אם חייך יקרים לך - שב בשקט'. ואני שם את הידיים שלי על פיו ועיניו, ובמקביל בודק צלקות. לאייכמן היו צלקות על הזרוע ועל הבטן. איתרתי אותן. הלב פעם מהתרגשות. ידעתי שזה האיש".

בתא הזכוכית, הפושע אדולף אייכמן נשמר ע''י שוטרים צילום ארכיון: לע''מ

את הסיפור שחזר אתמול איתן ביום העיון המיוחד של האוניברסיטה העברית לחמישים שנה למשפט אייכמן, שנערך ביום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה.

רבים ממי שלקחו חלק בחטיפה, בחקירה, בתביעה ובניהול המשפט כבר אינם אתנו. גם רבים מהעדים.

ובכל זאת התקבצו ובאו עשרות שהיו מעורבים בפרשה שהסעירה את המדינה בראשיתה.

"הייתה למשפט השפעה עצומה. הנוער אז לא רצה לשמוע, זה נגד את המיתוס של הישראלי הקשוח. הניצולים, מצדם, התביישו לספר. עד למשפט. מכאן ולהבא דיברו על נושא השואה באופן פתוח", סיפר השופט העליון בדימוס גבריאל בך, שהיה סגן התובע במשפט.

"אנחנו לא ניצולי שואה. ניצולי שואה זה כל העם היהודי", הסביר אתמול החוקר מיקי גולדמן, ניצול שואה בעצמו. "משפט אייכמן יישר את גבינו. עד למשפט לא העזנו לספר.

רק פעם אחת לפני המשפט סיפרתי למישהו על מה שעברתי, על אושוויץ, על שמונים מלקות שקיבלתי ממפקד אס-אס. והתגובה הייתה: 'האנשים האלה סבלו כל כך הרבה, שכשהם מספרים על עצמם הם מערבבים אמת ופנטזיה'. זו הייתה המכה ה-81 שקיבלתי , ואשר סתמה את פי".

מימין לשמאל: אברהם שלום, כרמי גילון, סגן נשיא האוניברסיטה העברית, השופט גבריאל בך, שהיה סגן התובע ורפי איתן, מפקד מבצע החטיפה צילום: פלאש 90

"להפריך את הטענה שהקורבנות הלכו כצאן לטבח"

גם תמי האוזנר רווה, בתו של התובע במשפט אייכמן, היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר, הרגישה צורך והגיע אתמול ליום העיון.

היא סיפרה כי כששאלו את אביה מה מטרות המשפט, השיב: "להפריך את הטענה שהקורבנות הלכו כצאן לטבח. רציתי שהנוער בארץ יבין שאילו הם היו בפולין - הם היו מגיעים לאושוויץ. ואם מוישל'ה ואידל ה היו מגיעים לארץ - הם היו נלחמים את מלחמת העצמאות. ההבדל הוא שכאן אפשר היה, ושם אי אפשר".

אתמול נזכר השופט בך באחד הרגעים שעוררו בו צמרמורת במהלך המשפט. הייתה זו עדות של ניצול שואה

שראה איך אשתו, בנו ובתו הקטנה נשלחים לקרמטוריום, ואילו הוא - סומן ימינה. לעבודה.

"'היה המון רב של אנשים', הוא אמר. 'לא יכולתי כבר לראות את אשתי. אבל ראיתי נקודה אדומה שמתרחקת ממני. המעיל האדום של בתי בת השנתיים וחצי'", נזכר השופט בך בעדות. "בדיוק יום לפני העדות של אותו ניצול קניתי לבתי שלי בת השנתיים וחצי מעיל אדום'.

"כששמעתי אותו, פשוט נחנקתי. לא יכולתי להמשיך ולחקור את העד. עברו כמה דקות עד שהתאוששתי. עד היום כשאני רואה ילדה קטנה עם מעיל אדום אני מקבל דפיקות בלב".