ברית החקלאות הישירה
ליאת טאוב מציעה לגליליים ירקות מהשדה עד הבית. היא מאמינה גדולה באוכל מקומי. בירקות ובפירות שגדלים בגליל. טעם של פעם
בשביל טאוב ארגז ירקות הוא הרבה יותר מאוכל; הוא תרבות. היא פעילת סביבה ותיקה, מעמיקה, כזו שעושה ירוק במו ידיה, מנסה לשנות את העולם מגובה הרגבים. בשעתו הקימה את הגינה הקהילתית הראשונה בירושלים, "בוסתניה". לפני כשנתיים עברה עם משפחתה לכרמיאל, ומיד הפך ביתה הצנוע לצומת סואן של ידע ופעילות סביבתית.
טאוב מאמינה גדולה באוכל מקומי. בירקות ובפירות שגדלים בגליל, בעשבי התבלין, במתכונים המסורתיים שמתבשלים בכפרי האזור כבר מאות שנים. "אוכל מקומי", היא אומרת, "זה אוכל שיודעים מי עומד אחריו. במקום לקנות מותג קונים ממי שנמצא כאן, ובאותה הזדמנות משמרים את המסורת הקולינרית של האזור. קינואה זה אולי בריא, אבל כשאני קונה קינואה מדרום אמריקה אין לי מושג איך היא באמת גודלה וכמה שילמו לעובדים. כשאני קונה אוכל מקומי
טאוב בחרה בקפידה את החקלאים שמהם היא רוכשת את תנובת השדה - מכפר מנדא, נתיב השיירה, סכנין ובן עמי (מושב ליד נהריה שבו גדלה) - חלקם אף הפכו לחברים קרובים. כדי להגביר את האמון היא מזמינה את לקוחותיה לבקר בחלקות ולהתרשם איך צומח מזונם. מדי פעם היא מארגנת סדנאות בבישול גלילי מסורתי בהדרכת רזאלה, אשתו של עלי החקלאי.
בינתיים הלקוחות מגיעים בעיקר מיישובי משגב. "אני יודעת שבגוש דן הקנייה הישירה מחקלאים כבר נפוצה, אבל בגליל המודעות לאפשרות הזו עדיין בחיתולים. אני מתכוונת להפיץ פלאייר ברוסית, כי בכרמיאל יש ציבור גדול של עולים שמתעניין בתזונה. בשלב ראשון היעד שלי הוא להגיע ל-50 משפחות".
לטאוב יש הרבה חלומות. למשל, להחזיר לגליל את הגידול המקומי של עדשים, שיבולת שועל למאכל, שעועית, מוצרים שפעם נבטו כאן והיום מיובאים ממרחק אלפי קילומטרים. בינתיים היא תסתפק בביסוס מאגר לקוחות שיזמינו ממנה ארגז שבועי קטן (95 שקל) או גדול (130). במייל ששלחה ללקוחותיה היא שואלת ומשיבה: "למה המחיר נוח? בגלל שאין הרבה מתווכים, כי קונים רק מחקלאים קטנים, בלי יבואנים ובלי חברות גדולות, בלי מחסנים, בלי כרטיסי אשראי ובלי פרסומת בעיתון. 054-4488588 או liat@tafrit.org.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם