מסמכי אל-ג'זירה מגלים: יש פרטנר
המסמכים אינם מציגים את אש"ף כמי שצפוי להצטרף לתנועה הציונית, אך ניתן להניח כי משא ומתן חשאי עימם יכול להניב הסכם
מאמציו של ראש הממשלה ברק ב-1999, להסביר את כשלון ניסיונות הרבים להשיג הסכם שלום עם הפלסטינים הסתכמו בזמנם בשתי מילים "אין פרטנר". מילים שחוללו רעידת אדמה פוליטית בישראל והביאו, בין היתר, לניצחונו המוחץ של אריק שרון בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה ולאחר מכן לתבוסת העבודה בראשות מצנע בבחירות לכנסת ולהיעלמותה הכמעט מוחלטת של מרצ מהמפה הפוליטית.
מהמסמכים שפורסמו עולה אבחנה ברורה שצמרת אש"ף שניהלה את המו"מ המדיני הייתה נכונה לפשרות מרחיקות לכת על מנת להשיג הסכם ובכלל זה בנושאי ליבה. נושאים כמו ירושלים המזרחית, זכות השיבה ועתיד חלק מההתנחלויות – סוגיות שרובו של הציבור הישראלי חשב שאינן ברות פתרון עקב העמדה הפלסטינית.
התנאים הפוליטיים הפנים ישראלים והפנים פלסטינים – נפילת ממשלת אולמרט והפיכת חמאס בעזה - הם שמנעו, כנראה, השגת הסכם על בסיס הפרמטרים המצוינים במסמכים המודלפים: ירושלים על כל שכונותיה היהודיות מעבר לקוי חמישה ביוני 1967 בריבונות ישראל כמו פסגת זאב, הר גילה, תלפיות מזרח והגבעה הצרפתית וכן הרובע היהודי והרובע הארמני. הפלסטינים גם הסכימו לקיים משא ומתן על מציאת פתרון לגבי הריבונות באגן הקדוש. עוד עולה מהמסמכים כי הפרטנר הפלסטיני הסכים לפירוז המדינה הפלסטינית ולהשארת רוב גושי ההתיישבות בידי ישראל. מרחיקה לכת מכך אף הייתה הנכונות הפלסטינית
דבר אחד עולה בבירור מהתרשומות המודלפות, תיאוריית ה"אין פרטנר" אינה קיימת עוד. אמנם המסמכים אינם מציגים את אש"ף כמי שהפכו לאגודת "חובבי ציון" וקשה להניח כי ידרשו מקומות בקונגרס הציוני הבא, אך ניתן להניח כי משא ומתן חשאי עימם יכול להניב הסכם. הסכם שכדרכם של הסכמים מדיניים לא ייתן לכל צד את מלוא מבוקשו, אם כי יאפשר לשני הצדדים לחיות בשלום ובביטחון. אם תפיסת "היש פרטנר" תחלחל לציבוריות הישראלית לאותה רמה כמו קודמתה הנגטיבית אנו צפויים לשנויים מרחיקי לכת במפה הפוליטית. הן בהרכבה והן בעמדות כל מנהיגיה.
עניין נוסף שעולה מפרסום המסמכים הוא כי מנהלי המשא ומתן מטעם ישראל, ראש הממשלה אולמרט ושרת החוץ לבני , ניהלו משא ומתן די קשוח. הם השיגו שינויים בעמדה הפלסטינית המסורתית ושמרו על אינטרסים חיוניים של המדינה. הפרסומים השונים בישראל והתקפות אישי צבור לפיהן אולמרט ולבני "מכרו את המדינה ברכרוכיות ובטיפשות", רחוקה מהמציאות.
עניין זה הביאני לזכור אמירה של מורי ורבי, שמעון פרס (אני חייב להבהיר כי את עמדותיי שלי אני מביע ברשימה זו), כאשר שאלתיו מדוע עמדותיו במשא ומתן עם הפלסטינים הרבה יותר נוקשות מאלו שהוא מציג בצבור. שאלה שהתעוררה אצלי לאחר שנוכחתי לא פעם בשיחות מדיניות ואף שמעתי, לא פעם, תלונות של ערפאת על נוקשותו המדינית של פרס.
פרס השיב כי אמנות המשא ומתן היא נוקשות בחדר הסגור ורכות בעולם התקשורתי ולא להיפך. כך תרוויח גם פרטנר וגם שלום. השאלה שעומדת בפני מנהיג היא האם אתה רוצה לזכות בפופולאריות זמנית בקרב בני עמך ולהחמיץ הזדמנות לעשות שלום או אתה מעדיף להשיג שלום שייתן בטחון לבני עמך גם במחיר של פגיעה במעמדך הפוליטי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם