ההזדמנות השנייה של בן סימון
המהלך של ברק אילץ את דניאל בן סימון להישאר בעבודה. זה יכול להיות הדבר הכי טוב שקרה לו מאז שנכנס לכנסת
הוא לא ביקש לעצמו מעמד של טאלנט, התחיל לרוץ בין הסניפים והפעילים, דיבר, ניסה לשכנע, ביקש את אמון החברים - ולבסוף הצליח.
גם ברשימה מצומקת של 13 חברי כנסת הוא מצא את עצמו בכנסת, וכאן פחות או יותר מסתיים סיפורנו, לפחות נכון לזמן הזה. איכשהו בן סימון התאדה. לא ברור מה הוא בדיוק עשה בכנסת, מה קידם, על מה נלחם? הופעותיו הטלוויזיוניות היו בעיקר על הנעשה בצרפת, מכורתו השנייה. עד שהחליט לפני כשבועיים לפרוש מהכנסת ולהקים לעצמו סיעת יחיד.
ליום אחד הפך לחביב התקשורת, וכדרכו בהופעות פומביות ניסח את עמדותיו ברהיטות ובחדות. הוא היה מאוכזב, עייף מהמאבקים הפנימיים ההרסניים של המפלגה הזאת, הבין שאין לו יכולת השפעה מבית, אז אולי יקרה משהו כשיעזוב. השאר, היסטוריה.
בן סימון לא הספיק לעזוב. ברק וארבעת "חבריו" הקדימו אותו, וכך יצא שח"כ בן סימון נשאר בעבודה עם שלושת "חבריו" שלו. וזה, אולי, הדבר הטוב ביותר שקרה בזמן האחרון למפלגת העבודה ולכל השמאל הישראלי הציוני והשפוי.
לכאורה תחילתו של הפי אנד. ברור לחלוטין שאם כל שמונת חברי הכנסת הנותרים יעבדו קשה, יפסיקו לרגע להתקוטט, "ישלבו ידיים" כמו שנוהג לומר האיש ההוא ששילב ידיים עם בנימין נתניהו, העסק יתפוס. זה יכול להצליח.
בסביבתי הקרובה יש שמונה אנשים שהתפקדו כבר למפלגה, ועוד לא מעט שחושבים לעשות זאת בזמן הקרוב. כמובן שזה מעיד הרבה יותר על סביבתי הקרובה והרבה פחות על המצב בחברה הישראלית, אבל עדיין יש כאן מהלך דרמטי.
עד עכשיו הלכו בסביבתי הקרובה בדרך ההפוכה. עזבו את המפלגה. אז אולי בכל זאת יש כאן ניצוץ של חלון הזדמנויות. אלא שארבעת חברי הכנסת שהחליטו עשרים דקות לפני מסיבת העיתונאים שהם נשארים
וכאן בדיוק המקום לפנות לח"כ דניאל בן סימון, שעדיין לא קיבלנו שום הוכחה שהצעד שעשה לפני שלוש שנים נועד לקידום הקריירה הפרטית שלו. עדיין אפשר להאמין לו שהוא חשב שאם ייכנס לפוליטיקה יוכל להשפיע על העניינים החברתיים הבוערים בעצמותיו.
לכן הוא האיש שצריך כבר עכשיו להודיע שהוא נשאר במפלגת העבודה החדשה, זו שאין בה את אהוד ברק ואת שלום שמחון, ואפילו את עינת וילף. אם הוא יהיה הראשון, יכול להיות שהאחרים ילכו בעקבותיו, ואפשר יהיה סוף-סוף להתחיל להקים מפלגת שמאל מתונה שמאות אלפים מחכים לבואה.
אי אפשר להפנות כרגע את הבקשה הזאת לעמיר פרץ, שיישב על הגדר עד הרגע שבו יהיה בטוח שהמהלך של הישארות בעבודה ישתלם לו אישית. על מג'אדלה לא שווה להכביר מילים, ואיתן כבל צריך קודם להירגע קצת. להפסיק להיות כל כך לוחמני, אנטי הכל, ובכך לייצר לעצמו גם כותרות וגם פסבדו אג'נדה. כרגע נראה שהוא ככל הנראה יירגע קצת. המעמד של יו"ר הסיעה יחייב אותו. אבל מה יהיה אם יעצבנו אותו? לא ברור.
דניאל בן סימון הוא המבוגר האחראי בכל החבורה אד הוק הזאת. הוא אינו נופל משלי יחימוביץ' ביכולתו לנסח רעיונות וסדר יום, ובעיקר ביכולתו להילחם עליהם באומץ ובנחישות.
הוא זה שצריך להיות חלק מהגרעין הקשה שיקומם את המפלגה המוספדת הזו, שלמרות הכל מציתה משהו בעיני ציבור לא קטן של בוחרים פוטנציאלים שחשבו שבבחירות הבאות לא יהיה להם עבור מי להצביע. כרגע כל שאנחנו מבקשים מהם זה לתת לנו תקווה. זה המון בימים הללו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם