מתי ומדוע התגרש משה מציפורה?
מעניין לראות כיצד גם אצל מנהיג דגול כמשה רבנו, הרגשות פועלים והוא מונע מאשתו וילדיו את עול השעבוד במצרים
מתי בדיוק התגרש משה מציפורה? ומדוע הותיר את שני בניו לגדול בביתו של יתרו שהיה כהן לעבודה זרה במדיין? אם נעיין בפסוקי התורה נראה שמייד לאחר שהאל נגלה למשה בסנה וציווה אותו להוציא את ישראל ממצרים, כתוב: "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכִּבם על החמֹר וישב ארצה מצרים" (שמות, ד, כ). יציאה זו של משה, ציפורה וילדיהם, ממדיין למצרים, מקבלת חיזוק הטומן בחובו מסר גם ממדרש חז"ל: "אמר לו יתרו, להיכן אתה מוליכן, אמר לו למצרים. אמר לו אותם שהם במצרים מבקשים לצאת, ואת מוליכן? אמר לו למחר הן עתידים לצאת ולעמוד על הר סיני לשמוע מפי הקב"ה אנכי ה' אלהיך ובני לא ישמעו כמו הם. מיד ויאמר יתרו למשה לך לשלום. אמר לו לך לשלום ותכנס לשלום ותבוא לשלום" (שמות רבה). לאחר שמשה לוקח את משפחתו ויוצא לכיוון מצרים מסופר גם על המפגש הפלאי בו ביקש מלאך ה' להרוג את משה שניצל בסופו של דבר בזכות תושייתה של ציפורה אשתו שכרתה את ערלת בנה.
מתי אם כן הוא מגרש אותה? על כך עונה רש"י בפתיחת הפרשה שלנו בצטטו מדרש חז"ל: "כאשר אמר לו הקב"ה במדיין לך שוב מצרימה ויקח
משה את אשתו ואת בניו וגו' ויצא אהרון לקראתו ויפגשו בהר האלהים, אמר לו מי הם הללו? אמר לו זו היא אשתי שנשאתי במדין ואלו בני, אמר לו והיכן אתה מוליכן? אמר לו למצרים אמר לו על הראשונים אנו מצטערים, ואתה בא להוסיף עליהם; אמר לה לכי לבית אביך, נטלה שני בניה והלכה לה" (י"ח, ב).
חילופי הדברים בין משה לאהרון מזכירים במידה רבה את הדיאלוג שהיה לפני כן בין משה ליתרו. מה ראה משה לקבל את דבריו של אהרון ולדחות את דברי יתרו? יתרו, שמצטייר בהמשך הפרשה שלנו כאיש בירוקרטי מרשים, מבקש לעכב את יציאת בתו ונכדיו בנימוק שכלתני: אתה הרי מתכוון להוציא את ישראל ממצרים אז בשביל מה להכניס עוד אנשים חדשים לשם? תשובתו של משה היא אמונית: היוצאים ממצרים עתידים להיות שותפים למעמד הר סיני, ואני רוצה שבניי יהיו שותפים לחוויה רוחנית זו. אולם אהרון פונה אל הרגש האבהי של משה, הוא מתאר בפניו את הסבל וההשפלה שהם מנת חלקם של ישראל במצרים. אהרון כמו משה יודע שהגאולה לא תתרחש ביום אחד אלא תארך שנה תמימה בה אומנם יונחתו עשר מכות על מצרים אך במקביל תמשיך העבודה הקשה ואף תתעצם, לפיכך הוא אומר למשה: "על הראשונים אנו מצטערים, ואתה בא להוסיף עליהם?"
משה אשר שומע טיעון זה, חס על בניו (הם גדלו עד כה כנסיכים ולא חשו מעודם בצער ומחסור), נכנע לרגש האבהי ומציב אותו לפני הרגש האמוני-לאומי. הוא שולח את אשתו ובניו חזרה למדיין, מתוך ידיעה שבמעשהו זה הוא מונע מהם להיות שותפים בחוויות המכוננות של עם ישראל – יציאת מצרים, קריעת ים סוף, וככל הנראה גם מעמד הר סיני. על מעשהו זה ישלמו בעתיד משה ובניו מחיר כבד, אך על כך נדון בעזרת השם בפרשה אחרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם