גלנט לא ראוי
צריך להבין את האמת הפשוטה והנוקבת: יואב גלנט לא יכול להיות ראש המטה הכללי של צה"ל. דמותו, כפי שמצטיירת מהעובדות, אינה דמות של רמטכ"ל, אלא של שריף במערב הפרוע. אין בו רמה מוסרית שתאפשר לו לשגר את בנינו או בנותינו למשימות מהן חלק מהם לא יחזרו
ראשית, כי ועדת טירקל כבר לא קיימת. ברגע שסיימה את תפקידה, היא הפסיקה לתפקד כיישות משפטית. עדיף, אגב, שהוועדה הזו לא היתה קמה מעולם. מה שקרה שם, ברבע השעה שהוקדשה "להכשיר" בהזמנה את מינויו של גלנט לרמטכ"ל, ממיט קלון נורא על חברי הוועדה, בראשות השופט המכובד יעקב טירקל, ועל כולנו, כאזרחי המדינה הזאת.
היא מעלה בתפקידה, בגדה באמון הציבור, שימשה חותמת גומי עלובה להכתבות של פוליטיקאים ובעלי אינטרסים ובשולי הפרשה הזו מתעורר צורך דחוף להמציא משהו יותר יעיל ממנה לצורך הגנה על הציבור והמדינה מפני מינויים של אנשים לא ראויים או מושחתים.
ושנית, חבל על הניסוחים המפותלים. לא צריך להחזיר שום דבר לוועדת טירקל. צריך להבין את האמת הבסיסית, הפשוטה, הישרה והנוקבת. כל איש ישר שיקרא את התחקירים של קלמן ליבסקינד, כל אזרח שומר חוק שיקרא את החומר שאסף השר מיכאל איתן, כל אדם הגיוני שייחשף לממצאיו של מבקר המדינה השופט מיכה לינדנשטראוס, יבין תוך שניות דבר אחד ברור: יואב גלנט לא יכול להיות ראש המטה הכללי של צה"ל. נקודה.
דמותו, כפי שמצטיירת מהעובדות בשטח, אינה דמות של רמטכ"ל, אלא של שריף במערב הפרוע. אין בו רמה מוסרית שתאפשר לו לשגר את בנינו או בנותינו למשימות מהן חלק מהם לא יחזרו. גם אם ננמיך ככל האפשר את סף הדרישה ממי שמקבל את המפתחות לתפקיד הרגיש והקריטי ביותר במדינה, גלנט לא יעבור אותו. אין מצב שיעבור.
גלנט לא יכול להיות ראש המטה הכללי כי שיקר לבג"ץ. במצח נחושה. מי שלא מאמין - שיחזור לכתבה תחת הכותרת "השקרים של גלנט", מאת קלמן ליבסקינד, כתבה שפורסמה זמן רב לאחר שני פרקי התחקיר עצמו.
הוא שיקר כדי להסוות את ההקצאה השערורייתית של 35 דונם שקיבל ישירות ממינהל מקרקעי ישראל, בניגוד לנהלים ולהנחיות. הוא שיקר, ומכיוון ששיקר, הוא לא יוכל לפקד על החיילים שלנו. בהשוואה לגלנט, צ'יקו תמיר הוא האפיפיור ועימאד פארס הוא הנזירה תרזה. צבא שמשחרר משורותיו שני מפקדי אוגדה עטורי תהילה ומעשי גבורה כתמיר ופארס בגלל ששיקרו, לא יכול להעמיד בראשו את גלנט.
גלנט לא יכול להיות ראש המטה הכללי כי הוא נהג כבריון במשך שנים. השתלט על 28 דונם, אחר-כך על עוד 35 דונם, ואחר-כך התברר שעל עוד 350 מ"ר בנחלה הפרטית (והפעם בדרך ערמומית במיוחד), וסלל דרכים, והמציא בדיעבד תיאוריות להכשרתן ("דרך מילוט"), שהצריכו שימוש בקצינים מכהנים, ובנה חניונים, והכל בניגוד לחוק, ותוך התעלמות טוטלית, ברוטלית ומחוצפת
גלנט לא יוכל להיות רמטכ"ל, כי זמן קצר לפני שכבש לעצמו נתח מהגבעה ההיא, עשה את זה סתם אחד, מושבניק מן הישוב, על אותה גבעה ממש, אלא שאז המדינה הזדעקה והורידה את המושבניק הזה מהשטח תוך דקות, וגם גררה אותו לדין פלילי. עם גלנט נהגו אחרת. זו בלבד סיבה מצויינת לבדק בית ונקיון אורוות דחוף. העובדה שגנרל כוחני ונטול עכבות מקבל אפשרות להשתוללות הזאת, בעוד כל שאר האזרחים מצטנפים בפינה ונאכפים במהירות, היא הרבה יותר משערוריה.
גלנט לא יוכל להיות ראש המטה הכללי, כי אחרי שכל זה נחשף, הוא המשיך בדפוס ההתנהגות הקבוע שלו. התעלמות, זלזול, התנשאות ואדנות. הוא כלל לא טורח להשיב לשאלות. מילא ממעריב, אבל עד היום גם לא הציג גרסה סדורה מול רשויות המשפט. ואחרי כל זה, יד נעלמה שכנעה את הפרקליטות, ואת היועץ המשפטי לממשלה, להגן עליו בבג"ץ. זו, אולי, השערוריה הכי גדולה. זה כשלון אדיר, קולוסאלי, של יהודה ויינשטיין. הכשלון הראשון בתפקיד, וצריך לקוות שגם האחרון.
השר מיכאל איתן, הלוחם בדרכים, אחד הגיבורים הגדולים של הפרשה הזו, הוא שהביא את המפנה. הוא ניגש לפרקליטות, ישב ארוכות עם מייק בלאס ואסנת מנדל, שלוש שעות פרס בפניהם את כל החומר. הוא קיבל שם הרבה סימפטיה, אבל לא באמת ספרו אותו. הפרקליטות, שרודפת את אהוד אולמרט על כל כרטיס טיסה או נקודות, החליטה שלגלנט מותר. אבל מיקי איתן הוא טיפוס מיוחד.
זרוק אותו מהדלת, יחזור מהחלון. ראה שלא הולך לו בפרקליטות, הלך למבקר המדינה. כאן, נתקל בעולם אחר לגמרי. ישב עם המבקר עצמו ועם אנשי הצוות. פרס את כל החומר. למחרת נפתחה חקירה. עדים רבים זומנו. מתברר שהמבקר חרש את השטח עם מחרשת פלדה. הוסיף חומר, הוסיף פרטים. במהירות וביעילות. בשביל זה, רבותי, קיים המוסד הזה.
מיכאל איתן ומיכה לידנשטראוס הצילו, נכון לעכשיו, את כבודנו. כל ממצאיו של קלמן ליבסקינד הוכחו. אגב, יש עניינים רבים נוספים בפרשה הזו ששווים חקירה. הם מזעזעים. ביום שישי, בעמודים הללו, הבאתי את הציטוט "שוד קרקעות" מפיו של בכיר במשרד מבקר המדינה, על הממצאים הללו. השודד, לכאורה, נמצא בדרך ללשכת הרמטכ"ל.
בשבוע הבא יגיע יואב גלנט לשימוע במשרדי המבקר. קדם לשימוע הזה ויכוח פנימי. לא כולם בסביבתו של המבקר חשבו שצריך לגבות ממנו תגובה. מדובר בחוות דעת של המבקר שניתנת בתגובה לתלונה.
הפרקטיקה לא מחייבת זימון של הנוגעים בדבר למתן תגובה. בסופו של דבר המבקר הכריע לטובת שימוע. אם גלנט לא ישלוף משהו דרמטי עליו איש לא חשב או ידע ויוכיח שהוא צח כשלג ולא היו דברים מעולם, תצטרך מדינת ישראל למצוא את הדרך להראות לאיש הזה את הדלת. לא ללשכת הרמטכ"ל, אלא הביתה. שם, בחווילה בעמיקם, יש לו מן הסתם מספיק שטח ודי הרבה זמן כדי לחשוב ולהבין איפה טעה.
אקו"ם