למה עזבתי באמצע את הפגנת השמאל
באתי להפגנה בתל אביב כדי למחות על השתלטות השנאה ולא כדי לעבור קורס מבוא ללימודי מגדר. אבל השמאל סגור בתוך הצדק האבסולוטי שלו
השמאל הישראלי חטא מאז ומעולם בסוג של התנשאות כלפי המרכז הפוליטי. התפיסה היא שאם אתה מזדהה עם מושג הציונות ותומך במדינה יהודית אתה גזען. אם את לא נאבקת נגד דיכוי גברי אסור לך בשום פנים ואופן לקחת חלק במאבק על פתיחת המעברים לעזה. או שאתה הכל או שאתה כלום.
בשנים האחרונות הלך השמאל והסתגר בתוך בועת הצדק האבסולוטי שלו. כל מי שלא מסכים עם חלק מהתיאוריה זוכה לכינוי הגנאי "מרכזי". חייבים לנקוט עמדה ברורה נגד כל דבר, גם אם התנאים והעובדות משתנים. שום דבר לא נשפט לגופו - בכל אשם הכיבוש.
מאיר שטרית הגיע לנאום בהפגנה. אנחנו זקוקים ליד שלו ושל חבריו בקדימה כדי לעצור בכנסת החלטות גזעניות ובעלות אופי אנטי דמוקרטי. ממש לא מעניין אותי כרגע ששטרית הוא אבי חוק המאגר הביומטרי. מבחינתי הוא שותף לדרך האנטי-ליברמנית וזה מה שחשוב. כן, זה הכי חשוב. להגיע לכמה שיותר אנשים, לעורר את המודעות, להוציא מהאדישות ומהבתים. לדבר פשוט, קליט, ללב ולהיגיון. להגיע למכנה המשותף ולציבור הרחב שרוצה כאן מדינה שפויה ונורמלית.
במקום לתת לנציגת "הוועד נגד עינויים" לנאום רק מפני שצריך לשמור על האיזון הקדוש בין גברים לנשים, בין ערבים ליהודים, צריך לתת למישהו מ"רופאים לזכויות אדם" את רשות הדיבור. למה? מפני שהוא דומה להרבה מאד אנשים שהם מרכז, הם מכבדים אותו, יש סיכוי שהם נתקלו בו במרפאה המקומית או בבית החולים. שיעלו לבמה אנשים שמי שמסתכל עליהם בבית יגיד לעצמו "וואלה, אלה האנשים שליברמן רוצה לחקור?".
לשמאל אין עכשיו את הפריבילגיה להיות סלקטיבי
צריך תמיד לזכור שבסופו של דבר מי שהפיל את הסנטור מקרתי בארה"ב היה הפרקליט הצבאי הראשי, שבמשך ארבעים יום הציב בפני ועדת החקירה מראה והראה לציבור האמריקאי שזאת כבר לא חקירה של שמאלנים הזויים, אלא של גיבורים, של כאלה שיכולים להיות ההורים או הילדים של כולנו.
הפגנה כמו זאת שהייתה שלשום היא הפגנה על פרצופה של המדינה. זאת הפגנה נגד ועדת החקירה והאמירות הגזעניות שנשמעות כאן חדשות לבקרים בלי שמישהו יגיד: "מספיק". זהו לא מפגן שמאלני פנימי. אני ורבים אחרים באנו להפגין נגד השנאה והפחד שמשתלטים עלינו, ולא בעד מדינת כל אזרחיה.
לשמאל
אין עכשיו את הפריבילגיה להיות סלקטיבי. אם מישהו רוצה להביע את סלידתו מהשילוב של מדינה יהודית ודמוקרטית שיעשה את זה בשיחת סלון. אם מישהו רוצה להביע תמיכה בסבלו של העם הפלסטיני שיניף את דגל פלסטין אצלו בבית.
אני לא מניפה שום דגל שמייצג את שלטון חמאס הדיקטטורי שהפך את תושבי רצועת עזה לאומללים. אני ישראלית. זה הבית שלי, זה המקום שלי, זאת השפה שלי. אני גם יהודייה. ואני גאה בכך. זה לא הופך אותי לגזענית או לפרסונה נון גראטה בהפגנות, ואבוי למחנה השפוי והדמוקרטי אם ארגיש ככה. אם תפסידו אותי ושכמותי, נפסיד כולנו במלחמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם