ישראלי שביצע עבירות מין בצרפת יוסגר
ביהמ"ש העליון קבע כי עולה מצרפת שנמלט ארצה לאחר שהורשע בביצוע עבירות מין בבתו החורגת יוסגר לידי השלטונות בארץ מוצאו
בנובמבר 2009 הגיש היועץ המשפטי לממשלה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים להכריז על העולה כבר-הסגרה בהתאם לחוק ההסגרה. זאת, לאחר שממשלת צרפת פנתה בבקשה להסגירו לידיה, בהתאם לאמנה האירופית בדבר הסגרה.
בעתירה נטען, כי האיש הורשע בצרפת, בהיעדרו, בעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות של קטינה מתחת לגיל 15 וכן בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות של קטינה מתחת לגיל 15 תוך ניצול יחסי מרות והשגחה. בבקשה הצרפתית נטען כי האיש נהג לבצע מעשים מגונים בבתו החורגת, החל מקיץ 2003, כאשר הייתה בת כ-12 שנים, ועד לחודש יולי 2005.
לבקשת ההסגרה צורפו כמה ראיות: הודעת המתלוננת במשטרת מרסיי, מיולי 2005, הודעתה במשטרה של אם המתלוננת אשר מסרה כיצד סיפרה לה בתה על כך שהאב ביצע בה מעשים מגונים בנסיבות שונות, הודעתה של בת דודתה של הנערה אשר מסרה כי זו התקשרה אליה וסיפרה לה כי הותקפה מינית על ידי אביה החורג, העתק של מכתב שכתבה הקטינה בו סיפרה על מעשים מגונים ומין אוראלי שביצע בה המערער וכן הסבירה מדוע לא סיפרה לאמה על מעשים אלו ודוח הבדיקה הפסיכיאטרית ממנו ניתן ללמוד כי הקטינה סובלת מטראומה כתוצאה מאירוע שהתרחש בעת האחרונה והחלטת השופט החוקר הצרפתי להעמיד את האב לדין.
ביום ה-23 במרץ 2010 קיבל שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אמנון כהן, את העתירה וקבע כי מתקיימים כל התנאים הקבועים בחוק, לצורך ההסגרה.
בערעור טען האב כי התשתית הראייתית בתיק מבוססת על ראיה מרכזית אחת שהיא הודעת המתלוננת במשטרה ואולם, לדבריו, ראיה זו אינה קבילה במשפט הישראלי כיוון שלא נגבתה על ידי חוקר ילדים ולכן לא ניתן לבסס עליה את ההחלטה להעמידו לדין בישראל, כפי שדורש חוק ההסגרה. עוד גרס כי לא קיימת תשתית ראייתית מספיקה על מנת להסגירו. כמו כן טען כי ניתן לשפטו בישראל, וכי הסגרתו לצרפת תפגע בתקנת הציבור משום שבמהלך שהותו בבית הכלא בצרפת הוא סבל מהשפלות ועלבונות על רקע יהדותו.
המדינה ביקשה לדחות את כל הטענות והדגישה כי טענותיו של המערער ביחס לאנטישמיות בצרפת אינן מבוססות ואינן מצדיקות הימנעות מהסגרתו. היא הוסיפה כי חקירתה של הקטינה נערכה בהתאם לכללים המקובלים בצרפת ועל ידי שוטר מאגף מיוחד המיועד לחקירות קטינים.
השופטים דחו את כל טענות המערער וסמכו ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. השופט ג'ובראן קבע כי על פניו נראה כי הראיות שצורפו לבקשת ההסגרה מקיימות את הדרישה הקבועה בחוק ההסגרה וכי יש בהן "אחיזה לאישום". הוא הוסיף כי הגמשת כללי הראיות, כשמדובר במוסד ההסגרה, מובילה למסקנה לפיה יש לקבל את הודעתה של הקטינה כראיה לצורך בקשת ההסגרה.
ג'ובראן ציין, כי אמנם, ההודעה לא נגבתה בהתאם לכל הכללים הקבועים בחוק הישראלי בנוגע לחקירת ילדים, ולכן ייתכן ולא הייתה קבילה כראיה בהליך ישראלי. ואולם, עם זאת, הוא הדגיש כי כפי שקבע בית המשפט המחוזי, החוקר
בנוסף, ציין ג'ובראן, יתר הראיות שצורפו לבקשת ההסגרה מחזקות את המסקנה לפיה קייימת במקרה זה תשתית ראייתית מספיקה לצורך הסגרתו של המערער לצרפת.
נדחתה גם טענת האב שהסגרתו אינה מידתית ופוגעת בזכותו החוקתית משום שלא יוכל לרצות עונשו בישראל. ג'ובראן הדגיש, כי כבר נקבע שעל פי תכלית חוק ההסגרה מבוקש יוחזר לרצות את עונשו בישראל רק אם היה אזרח ותושב ישראל בעת ביצוע העבירה. ואילו כאן המערער הגיע לצרפת ממרוקו בשנת 1976, וחי בה עד שנמלט לישראל בשנת 2007. בנסיבות אלה לא מתקיימים הנימוקים התומכים בהחזרתו לריצוי עונשו בארץ. הסגרתו לצרפת היא אפוא לתכלית ראויה ומידתית.
לבסוף קבע ג'ובראן כי האב החורג לא עמד בנטל להוכיח פגיעה אפשרית בו בכלא הצרפתי בשל יהדותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם