החרדים שגו במאבק נגד הגיור הצבאי
ש"ס והרב הראשי לא קראו נכון את המפה ולכן הם גם אישרו את הגיורים הצבאיים, גם הזיקו למעמד הרבנות וגם פגעו בתדמית החרדים
כאדם חרדי אני ממשיך להתנגד לגיורי צה"ל ולא רואה בהם סמכות הלכתית מספיקה, ככל הנראה רוב רובו של הציבור החרדי מחזיק בדעה דומה ולא ייסתמך על גיורים אלו, אך הרבנות הראשית ובראשה הרב שלמה עמאר צריך לעניות דעתי להחליט האם הוא הולך עם האמת ההלכתית שלו כפי שהוא רואה אותה לנכון או שהוא בוחר להיכנע לממסד הרבני האשכנזי ולפחד מה ייכתב עליו בכותרות היומונים החרדיים.
אין טעם לפסוח על שני הסעיפים, אם כבוד הרב סובר שגיורי צה"ל כשרים מלכתחילה, היה צריך לצעוק זאת מזמן בראש כל חוצות ובכך להשתיק את הקולות שהשתמשו בנושא הזה כגרדום לחפור בו, בכדי לתקוף שוב את הציבור החרדי.
אם כבוד הרב סובר כמו הרבים החרדיים שגיורי צה"ל אינם טובים והם חסרי תוקף הלכתי, שיעמוד מאחורי האמירה הזאת ולא יחשוש מזעמו של הציבור הכללי, אך המצב הנוכחי, בו לאחר אין ספור דיונים ציבוריים
ותקשורתיים בנושא החשוב, ולאחר הקמת ועדות ותתי ועדות והתפטרויות וחזרה מן ההתפטרויות רק אז התקבלה החלטה שמכירה בגיורים, אינה מוסיפה כבוד רב למוסד הרבנות הראשית.
במקום שתפקידו של מוסד זה יהיה להאהיב את היהדות על הציבור החילוני, נוצר מצב אבסורדי שהוא רק מרחיק את אותו ציבור, בסבך הבירוקרטיה המסובכת שאף אחד אינו מבין מי נגד מי והאם העמדה הרשמית היא בעד או בכלל נגד, מתקבע הרושם הציבורי כאילו אין לרבנות הראשית דעה מוצקה ועמדה ברורה.
בסופו של דבר, כשהתקבלה כאמור ההחלטה להכיר בגיורי הרבנות הצבאית נוצר מצב בו הרבנות הראשית גם אכלה את הדגים הסרוחים, גם הולקתה וגם גורשה מהעיר. הווה אומר - גם הכשרנו את השרץ לאחר לחצים מכל כיוון אפשרי וגם תדמיתנו הציבורית נמצאת בשפל חסר תקדים לאחר שבתודעה האישית של כל אזרח ואזרח בישראל, ואין זה משנה אם הוא דתי או חילוני נקבעה הרבנות הראשית כמתנגדת לגיורים וכמערימה קשיים סבוכים האמורים להרפות את ידי המתגיירים.
חבל מאוד שזהו המצב, חבל עוד יותר שמישהו שם למעלה לא קרא את המפה נכון, כבר לפני זמן רב, דבר שהיה חוסך לנו את הפארסה הציבורית בנושא הרגיש הזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם