ראשי » חדשות » צבא וביטחוןגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

חשופים: כך נותר העורף הישראלי חסר הגנה מפני טילים

20 שנה לאחר מלחמת המפרץ, אזרחי ישראל עדיין לא מוגנים מפני מתקפת טילים – כך קובע מחקרו של עוזי רובין, מאבות טיל החץ ומומחה ביטחוני בעל שם עולמי. "כאשר תתחדש האש, סביר להניח שהרקטות של חמאס יוכלו לפגוע בת"א, בנתב"ג ובבסיסים של חיל האוויר", הוא מתריע, ומזהיר מפני מלחמת התשה חדשה

ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים לא עושים מספיק כדי להגן על אזרחיהן מפני התקפת טילים - כך קובע מחקר שערך עוזי רובין, אחד מאבות טיל החץ והאיש הראשון שעמד בראש "מינהלת חומה", האחראית לפיתוח ההגנה מפני טילים במשרד הביטחון. על פי מחקרו של רובין, שהחל בשנת 2008 ורואה אור בימים אלה במסגרת מרכז בגין-סאדאת (בס"א) למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן, ממשלות ישראל המעיטו לאורך השנים בערכו של איום הרקטות על ישראל, ואפשרו לו להפוך לאיום אסטרטגי המדינה.

- חרף ההיערכות: לשלושה מתוך ארבעה ישראלים אין מסכות מגן

"ממשלות ישראל נטו להתייחס למתקפת הרקטות על דרום המדינה כמטרד ולא כסיכון לביטחון הלאומי", כתב רובין במחקר.

לטענת רובין, מומחה בעל שם עולמי בטילים, שורשיו של האיום בסוף שנות השמונים, כשהחלו לפתח את מערכת "החץ" כמענה לטילי הסקאד הסוריים בעלי ראש הקרב הכימי. בתחילת שנות התשעים, כאשר החיזבאללה שיגר קטיושות לעבר ישראל, קידמו יצחק רבין ומשה ארנס את פיתוח מערכת החץ על אף "התנגדות עזה של צה"ל, תוך ביקורת קטלנית של פרשנים צבאיים רבים בשל חוסר אמון ביכולת הטכנולוגית", לדברי רובין.

באמצע שנות התשעים הוחלט לצאת לשני מבצעים: "דין וחשבון" בשנת 1993, ו "ענבי זעם" בשנת 1996. בהתאם לאיום, החל פיתוחה של ה"נאוטילוס" - מערכת הגנה על בסיס לייזר רב עוצמה. אך המערכת הייתה מסורבלת מדי ומימון הפרויקט הופסק בשנת 2005. " צה"ל, שהיה מוכן להשקיע משאבים ולסכן חיילים במהלכים התקפיים, לא היה מוכן להשקיע משאבים באמצעי הגנה שאינם מסכנים את חיי חייליו", כתב רובין במחקר.

בשנות ה-2000 נפתחה חזית נוספת. ב-16 באפריל 2001, בזכות מידע שהועבר מגורמי טרור בערב הסעודית לרצועת עזה, שוגרה הרקטה הראשונה מהרצועה. למרות האיום החדש, כותב רובין במחקרו כי מנכ"ל משרד הביטחון דאז, עמוס ירון, קבע כי "אין למערכת הביטחון הישראלית כל פריצת דרך שתוביל לפגיעה ברקטות קסאם בעת מעופן, ואין לנו כל כוונה להשקיע סכומים אסטרונומיים שלא יביאו לפריצת דרך בתחום".

הספקנות בצה"ל לגבי היכולת ליירט רקטות המשיכה, ואיתה

ההתנגדות להסטת משאבים מתקציב הביטחון לפיתוח מערכת. רובין מביא במחקר את דבריו של מנהל לשכת ראש הממשלה לשעבר דב ויסגלס, שכינה את הרקטות בתחילת העשור כ"חפצים מעופפים".

לטענת רובין, מערכת הביטחון בחרה להמעיט בחומרת האיום ובמשמעויות הרחבות יותר של מתקפת הרקטות מעזה. בראיון לערוץ חדשות באינטרנט בתחילת 2006 הגדיר מנכ"ל משרד הביטחון דאז, קובי תורן, את רקטת הקסאם כ"איום פסיכולוגי", כיוון שהן גורמות למספר אבדות נמוך.

רובין טוען כי למרות פיתוחה של מערכת "כיפת ברזל", שרשמה הצלחה בכל הניסויים, צה"ל לא מתכוון לפרוס בקביעות סוללות כיפת ברזל להגנה על שדרות, וכי הסוללות שיוצבו בבסיסי חיל האוויר יסופקו רק במקרה של הסלמה חריפה. כיום מוצבות רק שתי סוללות, והיקף ההצטיידות בשאר הסוללות טרם נקבע.

 
"אילו היה מדובר בעסקת מטוסים חדשה, לא היה שום גורם במטכ"ל מציע לרכוש בתחילה מטוס בודד, לראות מה הוא יודע לעשות ורק אז להחליט על היקף העסקה", טוען רובין.

"צה"ל לא השלים עד היום עם הצורך בהגנת מרחבי המדינה נגד איום הרקטות מדרום או מצפון", מותח רובין ביקורת חריפה, "אם וכאשר תתחדש האש, סביר להניח שהרקטות של החמאס יוכלו לפגוע ביעדים אזרחיים וצבאיים במרכז הארץ ובהם תל אביב, נמל התעופה בן גוריון ובסיסי חיל האוויר בדרום הארץ. מה שהחל כמטרד בתחילת העשור הנוכחי תפח לאיום אסטרטגי של ממש בשלהי העשור".

רובין טוען כי מדינת ישראל העדיפה את סל המענים ההתקפיים על פני ההגנתיים וציין: "לנוכח יעילותם המוגבלת - בלשון המעטה - של המבצעים הצבאיים הנקודתיים ניתן לשאול מדוע בכלל היה צורך בהם. נראה שהתשובה לכך איננה בתחום המניעה וההתרעה, אלא יותר בתחום התדמית העצמית".

רובין חותם את מחקרו בנבואה מדאיגה: "ההתחמשות המאסיבית של סוריה, החיזבאללה, והחמאס ברקטות וטילים המכסים את כל שטח המדינה, מבטיחים בסבירות גבוהה שמלחמת התשה מקומית לאורך קטע גבול תסלים במהרה למלחמת התשה נגד לב המדינה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...