אירופה זה כאן? בין הולנד למפרץ חיפה
ייקח בין שנה לשנתיים לטהר את השטח בו אירע לאחרונה שריפת חומרים מסוכנים בהולנד. אצלנו הכתובת כבר מזמן על הקיר. להסתכל על ההולנדים, לחשוב על תושבי הצפון
חודש אחד לאחר אסון הכרמל, התרחש אירוע השריפה באזור התעשייה הכבדה. השריפה החלה בסביבות השעה 14:30, הכבאיות הראשונות הגיעו רק לאחר 20 דקות והחלו בתהליכי הכיבוי. כשעה מתחילת השריפה, התרחשו פיצוצים עזים במפעל, אשר בישרו התלקחויות של מכליות חומרים מסוכנים אשר שכנו ב"מבנים המבודדים". בנקודה זו, יצאה קריאה לכלל מכבי האש במחוזות הקרובים לבוא לעזרה, כולל כוחות כיבוי צבאיים.

בשלב זה הובהר כי במפעל הכימי מאוכסנים כ-400 אלף ליטר של כימיקלים קרצינוגנים (הגורמים בוודאות לסרטן). אולם צוות של המשרד להגנת הסביבה בדק את איכות האוויר, ודובר המשרד יצא בהודעה כי על פי בדיקה זו, אין ריכוזים גבוהים של רעלים, ולכן אין חשש.
במהלך השעות הקרובות, האש החלה להתפשט למפעלים כימיים נוספים באזור, החשש הגדול של כולם היה קרבת בתי הזיקוק הגדולים. בנקודה מסויימת, חלק מעובדי המפעלים השכנים החלו להקיא ולהרגיש צריבות איומות בכל גופם. בראותו זאת, ראש העיר יצא בקריאת חירום לתושבי האזור – לא לצאת מחוץ לבית בשום אופן, לסגור תריסים וחלונות
בסביבות חצות – כעשר שעות לאחר תחילת השריפה – הכבאים הצליחו להתגבר על מוקדי האש העיקריים.
לא, לא מדובר בחלק מתרחיש אימים של ועדת חקירה ממשלתית על אזור התעשייה במפרץ חיפה, מדובר למעשה, בתיעוד של אירוע אשר התרחש ביום רביעי ה-5.1.11 במפעל כמי-פאק (Chemie-Pack) בעיר מורדייק (Moerdijk), הנמצאת במחוז צפון בראבנט בהולנד.
אם מצאתם דמיון מסוים למתחם בתי הזיקוק בחיפה, אין פלא. אולם בניגוד לתושב ההולנדי – הנמצא כעת בהלם טוטאלי ממה שאירע במורדייק – אינני בטוח כי מרבית תושבי ישראל (ובמיוחד תושבי מפרץ חיפה) יופתעו אם אירוע שכזה יתרחש במפרץ חיפה.
בעשורים האחרונים, תושבי מפרץ חיפה (אני בינהם) החלו לשאול שאלות בנוגע לבטיחות של תעשייה כה כבדה הנמצאת במרחק כה קרוב לריכוזי אוכלוסייה כה גבוהים, שאלות אלו נענו לעיתים רחוקות, כשמרבית התגובות מסתכמות ב-"מה לעשות שהערים גדלו והתקרבו אל המפעלים?" או "האם אתה רוצה לסגור מפעלים ולגרום לאבטלה של אלפים?" והתשובה האהובה עליי מכולן שכעת צורמת לי ביתר שאת, אותה נתן לי סמנכ"ל תפעול באחד המפעלים בזמן סיור במקום :"אתה צריך להיות רגוע, אנחנו זה אירופה!".

אולם לרע המציאות, התשובות הללו לא רק שלא יעזרו לאף אחד כשהפיצוץ יגיע (מסתבר שגם באירופה זה אפשרי, ללא כל חשש מקטיושה זו או אחרת), אלא הן אף לא עוזרות לאף אחד כבר היום, כשממוצע חולי הסרטן ומחלות הריאה בקרב תושבי מפרץ חיפה מרקיע ל-20% מעל הממוצע הארצי.
אנחנו כבר נמצאים בזמן שאול, אין לאף אחד מאיתנו אפשרות "לחכות עוד קצת ולראות", יש לנו אזור תעשייה כימית כבדה עם פוטנציאל סיכון כה גבוה שאפילו שר התמ"ת שלנו כינה אותו לאחרונה כ-"פצצה גרעינית מתקתקת" – ונחשו מה, האיזור הזה ממוקם באמצע מטרופולין של חצי מיליון אזרחים.
הממשלה ההולנדית כבר החליטה על ועדת חקירה רשמית בנושא, לבדוק לא רק איך השריפה החלה, אלא גם איך המשרדים הממשלתיים והרשויות המקומיות, נתנו למצב הזה להתרחש מלכתחילה. ואני חושב לעצמי, כמה ועדות שפיר, או דוחות נוספים של מבקר המדינה, אנחנו נצטרך על מנת להבין שהזמן לפעול הוא עכשיו.
הכותב, עמית רבין, הוא יועץ בפיתוח אסטרטגי לקיימות, בעבר רכז הפעילות הציבורית בקואליציה לבריאות הציבור